המדריך המלא לטיול וכל המסלולים

נחל כזיב שבגליל המערבי הוא אחד מנחלי החוף הבודדים בישראל שמימיהם נותרו לא מזוהמים, אך שמורת הטבע שבשטחה הוא זורם היא הרבה יותר מאתר רחצה: תצפיות נוף מרהיבות, מעיינות צלולים, בעלי חיים וצמחים נדירים, אתרים ארכיאולוגיים ייחודיים ומרתקים – והכל בלב חורש טבעי וירוק לאורך כל ימות השנה.

אז אתם מעוניינים לטבול במעיין, להשתכשך במפל, לגלות מבצר צלבני מיוחד, לפגוש את אחד מפרחי הבר היפים והנדירים ביותר בארץ או אולי דווקא להכיר את "האיש שבקיר"? קבלו את המדריך המלא לטיולים בנחל כזיב.

מדריכים לטיולים יפים נוספים:

תחילתו של נחל כזיב היא בהר מירון, בגובה של כ-1,000 מטרים מעל פני הים, ומשם הוא מתפתל לאורכם של 43 קילומטרים עד שנשפך לים התיכון בחוף אכזיב. את חלקו המרכזי של הנחל מזינים שלושה מעיינות גדולים – עין זיו, עין טמיר ועין חרדלית – והוא זורם בתוך ערוץ יפהפה בין מצוקים עשירים במערות, חלקן עם עדויות למגורי אדם בתקופות קדומות.

בשמורה מתקיימת גם אוכלוסייה מרשימה של מאות יחמורים, בזכות פרויקט של רשות הטבע והגנים להשבתו אל הטבע של היחמור הפרסי לאחר היעלמותו מארץ ישראל.

ממזרח לעין זיו הנחל הוא שמורת טבע סגורה שהכניסה אליה אסורה מטעמי שמירה על המסדרון האקולוגי החשוב של הגליל, אך מערבה משם מציע הנחל אפשרויות טיול רבות שחלקן מתאימות גם למי הקיץ החמים בשל העובדה שהמסלולים מוצלים על ידי צמחיית חורש יפהפייה שבה בולטים עצי דולב מרשימים – ועוברים בין בריכות מים צוננות ומושלמות להפסקות התרעננות.

עין זיו שבמעלה נחל כזיב הוא המעיין הגדול ביותר שנובע באפיק הנחל. מאז שנות ה-50 נוצלו מי המעיין כמקור מי שתייה ליישובי האזור, אך בעקבות מאבק סביבתי ממושך שאיבתם צומצמה באופן משמעותי ומאז 2006 הם זורמים לנחל דרך צינור שמוביל אותם מבית המשאבות – ויוצר מפל מים שוצף.

בעבר, כביש סלול הוביל ממש עד לנביעה של עין זיו, אך מטעמי שמירת טבע הוא נסגר לתנועת כלי רכב – ויש לעשות את הדרך ברגל. כדי להגיע לנוסעים בכביש 89 מנהריה מזרחה, ואחרי הכניסה למושב מעונה פונים שמאלה (צפונה) בשדרות הנשיא הרצוג ונכנסים למעלות תרשיחא. עוברים שתי כיכרות, ובשלישית (כיכר הזיתים) מבצעים פרסה. אחרי כ-100 מטרים פונים ימינה לדרך סלולה ונוסעים בה כקילומטר, עד למחסום לכלי רכב. כאן חונים, ומכאן עד למעיין המרחק הוא 2 ק"מ בדרך סלולה.

החזרה לרכב מעין זיו היא באותה הדרך, אך מומלץ מאוד להמשיך במורד הנחל בשביל המסומן בירוק – אשר מוביל אחרי כ-2.5 ק"מ אל מעיין עין טמיר.

ההליכה בנחל נוחה ונעימה מאוד, וצמרות עצי הדולב המזרחי החסונים שמלווים אותו בקטע זה עשויות להגיע עד לגובה של 20 מטרים. עצי הדולב נמצאים בסכנת הכחדה, והעצים של עין זיו הפכו לסמל של המאבק להשבת מי המעיינות לטבע. העצים יפים בכל עונה: בקיץ הם מלבלבים בירוק ומצלים על שביל ההליכה, בסתיו עליהם מאדימים ונושרים ובחורף הם עומדים בשלכת. ישראל מהווה את גבול תפוצתו הדרומי של עץ הדולב.

בין עין זיו לעין טמיר פעלו בעבר לפחות שמונה טחנות קמח, ואת שרידיהן של כמה מהן עדיין ניתן לראות בשטח. בכמה מקומות לאורך הדרך בין שני המעיינות יוצר הנחל בריכות מים יפות וצלולות שמכונות בפי המטיילים "בריכות גן העדן". כל מי שיטבול את רגליו במים יזכה מיד לפדיקור באדיבות דגי החפף הישראלי שחיים בנחל בהמוניהם.

עין טמיר עצמו מגיח מתוך ניקבה עמוקה ומימיו זורמים אל משטחי סלע לבנים וחלקים. שמו של המעיין נובע ממיקומו המוצנע והמרוחק יחסית מערוצי הנחל הגבוהים – "טמיר" מלשון נחבא, ולא "תמיר" מלשון גבוה. כמה צעדים במורד הנחל נמצאת "בריכת הדלבים", שמהווה מקום יפה במיוחד למנוחה. החזרה אל הרכב היא באותה הדרך.

מטיילים מטיבי לכת שמעדיפים לצעוד בטבע מאשר בכביש סלול, יכולים להגיע ישירות אל עין טמיר דרך השביל המסומן בכחול שיורד מחניון הזיתים שבפארק גורן של קק"ל. הירידה שאורכה כ-1.5 ק"מ תלולה מאוד ולוקחת כחצי שעה, וחובה לעשות אותה עם ידיים פנויות ונעליים סגורות ונוחות.

עם ההגעה לאפיק הנחל ליד עין טמיר, ניתן להחליף לסנדלים ולצעוד בשביל הירוק במעלה הנחל לכיוון עין זיו או במורד הנחל לכיוון המונפור – ולבחור את הבריכה המושלמת להעביר בה כמה שעות מנוחה בכיף. החזרה אל הרכב היא באותה הדרך, כאשר הירידה התלולה מההתחלה הופכת בסוף הטיול לעלייה תלולה בחזרה אל חניון הזיתים (שביל מסומן כחול).

במשך הדורות היו מי מעיין עין חרדלית מנותבים באמצעות תעלות ואמות מים לשימושי חקלאות ותעשיות מסורתיות כמו טחנות הקמח שנבנו באפיק נחל כזיב ואף "מפעל הסוכר הצלבני" באחוזה הפיאודלית מנואט, ששרידיה נמצאים כיום באתר הארכיאולוגי חורבת מנות הסמוך לנחל – ובה ייצרו במאה ה-12 סוכר מקני סוכר.

עד 1948 הובילה תעלה מים מהמעיין אל כפר הדייגים הערבי א-זיב, במקום שבו נמצא כיום הגן הלאומי אכזיב. עד לפני כעשור, מי המעיין אף נשאבו על ידי "מקורות" במטרה לספק מי שתייה ליישובי האזור. אולם, בעקבות רצף של שנות בצורת, בחורף 2017 המעיין כמעט שהתייבש. למרבה השמחה, החורפים הגשומים שהגיעו לאחר מכן הפכו אותו שוב לשופע מים.

העובדה שהמעיין נגיש מאוד וההגעה אליו קלה, הופכת אותו לעמוס מאוד במטיילים בסופי שבוע. כדי להגיע, פונים מכביש 70 מזרחה אל כביש 8911 ויוצאים ממנו אל כביש 8913 לכיוון המושב עבדון. לפני שהכביש חוצה את הנחל, מצד ימין תבחינו בכביש משובש ועליו סימון שבילים ירוק המוביל מזרחה. פונים לכביש זה ונוסעים כקילומטר עד שמגיעים אל תחנת השאיבה של "מקורות" – ושם חונים.

מתחנת השאיבה הולכים מזרחה 5 דקות ברגל על שביל כורכר נוח עד שמגיעים אל הנחל. מכאן ניתן להמשיך על השביל ולערוך גיחות למים, או לצעוד כ-800 מטרים בתוך הזרם וה"מיני ג'ונגל" שיוצרת הצמחייה שסביבו עד לבריכה העמוקה שניזונה מהצינור שמשיב את מי המעיין אל הנחל. כדי לשוב לרכב חוזרים דרך השביל הירוק.

כמה קילומטרים מזרחה מעין חרדלית, הקימו במאה ה-12 בני משפחת דה מיי, שהגיעו מצרפת במסגרת מסעות הצלב, את מבצר המונפור ("ההר החזק" בצרפתית) כחווה חקלאית מבוצרת. בהמשך נרכש המבצר על ידי אבירי המסדר הטבטוני – שנאלצו לעזוב את עכו, בירת ממלכת ירושלים הצלבנית דאז, בשל סכסוך עם האבירים ההוספיטלרים והטמפלרים.

האבירים הטבטונים ביצרו את המבצר עוד יותר מחשש לפגיעה בהם מצד המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים. אולם משום שהמבצר היה מבודד ומרוחק מדרכים מרכזיות, הוא הפך לחסר כל חשיבות אסטרטגית. לכן, בניגוד לרוב המבצרים הצלבניים, נותר שומם לאחר שנכבש ולא נבנה מחדש על ידי האיובים, הממלוכים או העות'מאנים – וכך נשמר כאחת מהדוגמאות היפות ביותר לבנייה המבוצרת של ימי הביניים בארץ ישראל.

על קירות המבצר וכן על גדות הנחל ומדרונותיו בסמוך לו צומחים שיחי לענה שיחנית (שיבה), שכנראה הובאה לשם לפני מאות שנים כצמח מרפא על ידי הצלבנים. מי שיזדמן למקום באביב יבחין גם בפריחתו הוורודה של לוע הארי הגדול – שגם לגביו קיים ויכוח בקרב החוקרים אם מדובר בצמח בר נדיר או שמדובר בצמח תרבות שהובא גם הוא לארץ על ידי הצלבנים. בהנחה שמדובר בצמח בר, הוא נדיר ביותר ונמצא רק במספר אתרים מצומצם – אחד מהם הוא מבצר המונפור וסביבותיו.

מסלול הטיול אל המונפור מתחיל בחניון המצפור בפארק גורן, שממנו נשקף הנוף המרהיב של נחל כזיב והמבצר על צלע ההר. המסלול באורך של כ-4 ק"מ (הלוך ושוב) כולל מורד תלול לנחל ומעלה תלול למבצר, ושיבה באותה דרך חזרה. המסלול מסומן בצבע אדום, ומשך הטיול כשלוש שעות.

חלק ממסלולי הטיול בשמורת נחל כזיב אינם כוללים ירידה לנחל, אך יש בהם אטרקציות לא פחות שוות. מסלול "מערת המקדש" (מערת אל-ג'לילה) בגדה הצפונית של הנחל, למשל, מציע טיול מרתק אל תעלומה היסטורית שרב הנסתר בה על הגלוי.

ב-1985, במהלך סקר ארכיאולוגי של המערות במצוק נחל כזיב, הופתע החוקר שמואל באר למצוא את עצמו עומד מול תבליט של חייל רומי בגובה 2 מטרים שנחקק בסלע על הקיר שליד המערה. התבליט הייחודי, שזכה לכינוי "האיש שבקיר", מתאר אדם לבוש חצאית וקסדה שאוחז בחרב ביד אחת ומנופף באגרוף בידו השנייה.

במשך שנים נשמר מיקום התבליט בסוד, אך בסופו של דבר סומן אליו שביל טיול והוא הפך לנחלת הכלל. זהות הצייר וסיבת הציור, עם זאת, נשארו בגדר תעלומה עד עצם היום הזה.

אחת ההשערות מתבססת על כך שדמות החייל המצויר מתבוננת על הרכס הדרומי – במקום שבו נמצאה אחת ממערות המסתור ששימשו את היהודים בני היישוב אכזיב בימי "המרד הגדול" בעת שנמלטו מאימת הרומאים. לפי הסבר זה, הצייר הוא למעשה תצפיתן רומי עם חוש אמנותי מפותח, שהושאר בעמדה זמן רב מאוד כדי לתצפת על היהודים שחיו שם.

כדי להגיע, נוסעים על כביש 8925 לכיוון היישוב אבירים ועוצרים לצד הכביש ליד השלט המפנה אל "מצד אבירים". מכאן צועדים צפונה כ-600 מטרים על דרך ג'יפים מסומנת באדום ועוד כ-1.5 ק"מ מערבה עד שמגיעים למפגש עם שביל מסומן ירוק לכיוון דרום. ממשיכים בזהירות עם השביל הירוק עד למערה, דרך המצוק עם הנוף עוצר הנשימה.

כדי לחזור אל הרכב צועדים בחזרה כחצי קילומטר על השביל הירוק עד שמגיעים למפגש עם שביל מסומן כחול. עוברים אל השביל הכחול וממשיכים כ-850 מטרים עד למפגש עם שביל מסומן שחור. כאן פונים שמאלה (מזרחה) אל השביל השחור, ולאחר כ-800 מטרים מגיעים אל הרכב.

בגדה הדרומית של הנחל, מסלול קרן ברתות מציע כמה תצפיות נוף מרהיבות על הנחל וכן על מבצר המונפור – בזווית שונה מזו של המצפורים בפארק גורן. אך גולת הכותרת של המסלול היא בסוף האביב (סוף אפריל-תחילת מאי), בזמן פריחת השושן הצחור.

השושן הצחור הוא אחד מפרחי הנוי היפים והאהובים ביותר בעולם, אך לא הרבה יודעים שבמקור מדובר בפרח בר, ושאפילו ניתן למצוא אותו בטבע הישראלי. מדובר באחד מפרחי הבר הנדירים ביותר בארץ, והוא גדל רק בכמה נקודות בודדות בכרמל, בשמורת הר מירון וגם כאן בשמורת נחל כזיב.

במסורת היהודית הפרח מזוהה עם "השושנה בין החוחים" שמוזכרת ב"שיר השירים", מאחר שתקופת פריחתו היא באביב המאוחר, כאשר רוב הפריחה העונתית כבר הסתיימה והכל מסביב כבר מצהיב. חוקרים אף טוענים כי הפרח הנדיר היה ההשראה לעיצוב ולשיוך היהודי של סמל מגן הדוד.

עבור הנוצרים, מסמל השושן הצחור את בתוליה של מרים, אמו של ישו. על פי המסורת הנוצרית, כשהגיע המלאך גבריאל לבשר למרים כי היא הרה ותלד את בנו של האלוהים, הוא הגיש לה שושן צחור – אשר בהתאם למסורת נקרא באנגלית "Madonna Lilly". חשיבותו של הפרח כסמל בדת הנוצרית גרמה לאיסוף ולעקירה רבה של בצלי שושן צחור בארץ ישראל על ידי צליינים שהגיעו מאירופה, החל מכיבוש הארץ על ידי הצלבנים שהסתובבו גם באזור נחל כזיב.

בשל כך, בתחילת המאה ה-20 נדמה היה כי הצמח, שככל הנראה היה נפוץ בעבר, נכחד מהארץ – וניסיונותיו של הבוטנאי אהרון אהרונסון לאתרו עלו בתוהו. למרבה המזל, הפרח הצליח לשרוד בטבע באזורים שהגישה אליהם הייתה קשה עבור הצליינים.

מסלול קרן ברתות הוא מסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בחניון שליד מצפה הילה. נוסעים מזרחה על כביש 89, חוצים את צומת כברי וממשיכים כ-10.5 ק"מ עד מעיליא. פונים שמאלה למעיליא ונוסעים כל הזמן ישר בתוך הכפר עד לכביש המגיע עד מצפה הילה. ממשיכים כחצי קילומטר עד לעיקול הדרך ליישוב מנות, שם פונים ימינה לדרך עפר מסומנת באדום – עד לצומת שבילים המסומן באדום שחור. כאן מחנים את הרכבים ומתחילים בטיול.

מתחילים ללכת ימינה על פי הסימון השחור, ונכנסים לחורש מוצל ובו שלט המכריז על "שמורת נחל כזיב". יורדים במדרגות ונכנסים לערוץ נחל ברתות. ממשיכים עד צומת שבילים המסומן בשחור וכחול. ממשיכים ללכת לאורך 300 מטר לפי הסימון השחור, עד שמגיעים למפגש נוסף עם השביל הכחול – ופונים שמאלה (צפונה) אליו. אחרי כחצי קילומטר של הליכה באזור מסולע מגיעים אל ריכוז השושן הצחור.

רק נזכיר – מדובר בפרח מוגן ונדיר במיוחד, אשר נמצא בסכנת הכחדה. אין לגעת בו וכמובן שאסור לקטוף אותו. אפשר לצלם בזהירות ובלי לרמוס את הצמחים שעדיין לא פרחו.

המשך הדרך מוביל למצוק קרן ברתות מעל מפגש הנחלים ברתות וכזיב, שממנו יש תצפית נוף מרהיבה למונפור. לבסוף מגיעים חזרה לצומת השבילים העליונה, וממשיכים ישר (דרומה) עם השביל השחור כדי לשוב לחניון באותה הדרך שבה הגעתם.

מי שמעוניין להתחיל את הטיול בנופיו השונים של נחל כזיב מוקדם בבוקר, או להישאר באזור בתום הטיול ולבקר למחרת במסלולים נוספים – ישמח לגלות כי מעל השמורה נמצאים גם חניוני לילה מסודרים ונעימים מאוד המציעים לינת שטח אמיתית.

בפארק גורן שמתחזקת קק"ל, על שפת המצוק שמעל הנחל וישירות מול הנוף של מבצר המונפור, יש חמישה חניוני לילה: אלון, אלה, כליל החורש, קטלב, האורן. בכל אחד מהחניונים ברזיית מים, שולחנות פיקניק, ומיקומים קבועים למדורות עם מקומות ישיבה סביבם. ברחבה המרכזית של הפארק מוצבים תאי שירותים כימיים ופחי אשפה.