בתקופה האחרונה הוטלה על הציבור שורה ארוכה ומגוונת של גזירות כלכליות הכוללות העלאות מסים ותשלומי חובה, הקפאת ושלילת הטבות והתייקרויות של שירותים בסיסיים. מבין העלאות המיסים ותשלומי החובה ניתן למנות את העלאת המע"מ, העלאת דמי הביטוח הלאומי, העלאת מס הבריאות והעלאת מס היסף.
מבין הקפאת ושלילת ההטבות ניתן למנות את ביטול עדכון נקודות הזיכוי במס הכנסה בהתאם לאינפלציה, ביטול עדכון מדרגות מס הכנסה, הקפאת קצבאות ילדים וקיצוץ בדמי הבראה שנעשה כבר השנה השנייה ברציפות. מבין ההתייקרויות של השירותים הבסיסיים ניתן למנות את העלייה במחיר החשמל, עלייה בתשלומי הארנונה, עלייה במחיר המים והתייקרות בתעריפי התחבורה הציבורית. בעוד שההשפעה המצטברת של כל הגזירות האלו על כלכלת משקי הבית היא משמעותית נדמה שאף גזירה לא עוררה כעס ומחאה כפי שעורר הקיצוץ האחרון בגובה 3.3% בשכר עובדי הסקטור הציבורי.
ההבדל בין שורת הגזירות האלו לבין קיצוץ השכר הוא פשוט. בקיצוץ שכר נלקח מאיתנו ערך ששייך לנו, ערך שהוא "שלנו", בעוד הגזירות האחרות גורמות לנו להוציא סכומים גבוהים יותר אבל הן לא נתפסות בעיננו ככאלו שפוגעות בערך כספי שהוא כבר בבעלותנו, ששייך לנו ושמגיע לנו. ליחס השונה שלנו לגזירות השונות יש הסבר מתחום הכלכלה ההתנהגותית המכונה אפקט הבעלות (Endowment Effect). זוהי תופעה שמתארת את הנטייה של אנשים להעריך נכס ביתר שאת רק בגלל שהוא בבעלותם. במילים פשוטות, אנחנו נוטים לעריך ביתר משהו שהוא כבר שלנו ביחס להערכה שלנו את אותו שווי בדיוק כאשר הוא לא בבעלותנו. תופעה זו מנוגדת לתיאוריה הכלכלית הקלאסית, שלפיה ערך הנכס אמור להיות זהה בין אם הוא שלנו ובין אם לאו. אפקט הבעלות מוסבר בחלקו באמצעות שנאת הפסד (Loss Aversion), שגם היא מסבירה את התגובה שלנו לקיצוץ השכר.
מדובר בתופעה התנהגותית נוספת המתארת את הנטייה שלנו להרגיש את הכאב של הפסד בעוצמה גדולה יותר מאשר ההנאה מרווח שקול. לכן, כשאנחנו רגילים לקבל שכר בגובה מסוים, ויתור על נתח ממנו נתפס כהפסד, וכואב לנו יותר מאשר תשלום גבוה יותר הנדרש מאיתנו לשלם כעת בגין שירותים ציבוריים או אובדן של יום הבראה, שלא נתפס בעיננו כחלק אינטגרלי מהשכר החודשי.
ההשפעה של הטיות אלו אף מתעצמת כשההפסד נעשה בצורה שאינה שוויונית. בעוד שקיצוץ יום ההבראה, למשל, הוחל הן על עובדי הסקטור הציבורי והן על עובדי הסקטור הפרטי, קיצוץ השכר נעשה לעובדי הסקטור הציבורי בלבד, וכן הוחרגו ממנו חלק מעובדי הסקטור הציבורי והוא נעשה בעת שהצעה להעלאת שכרם של חלק אחר מעובדי סקטור זה )ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת( הונחה על שולחן הכנסת.
במחקרים רבים נמצא כי יש לכולנו העדפה מובנית לחלוקה שוויונית, גם במקרים בהם חלוקה זו מפחיתה את הרווחה הכוללת, תופעה המכונה שנאת אי שוויון (Inequality Aversion). סלידה מאי שוויון הובילה את הציבור בישראל בעבר לצאת למחאה חברתית בשנת 2011 וגם למחות על הפער בין שכר הבכירים לשכר הממוצע במשק, דבר שהוביל לכמה יוזמות שהסתיימו בתיקוני חקיקה.
השילוב של גזירה שלוקחת מציבור מסוים ערך שהוא כבר בבעלותו, שכן מדובר בשכר החודשי, ונתפס כהפסד מוחשי, עם תחולה לא שוויונית של הגזירה יוצרים כאב גדול יותר לקבוצה שהגזירה חלה עליה ומצאו את ביטויים המיידי בתגובות כעס וזעם. נשאר רק לחכות ולראות האם הם יובילו גם לשינוי מדיניות כפי שקרה בחלק מהמקרים בעבר.
פרופ' מורן אופיר היא חוקרת החלטות פיננסיות, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
