תזמון, אובססיה למניות וכישרון: לעולם לא יהיה עוד וורן באפט

יש רק וורן באפט אחד, ולעולם לא יהיה אחר.

המשקיע האגדי הודיע ב-3 במאי ​​כי יפרוש בסוף השנה מתפקידו כמנכ"ל ברקשייר האת'וויי , התאגיד שהפך תחת הנהגתו לאחת ההשקעות המוצלחות בהיסטוריה. שלוש סיבות מרכזיות גורמות לכך שאין מי שישווה לו ולעולם לא יהיה – האדם שהוא, התקופה שבה הוא קיים ופועל ו"החבילה העסקית" שהיא החברה בראשותו.

● טראמפ הודיע כי יו"ר הפד יישאר בתפקידו עד תום כהונתו
● אלה המניות שחיפשו הישראלים בגוגל, ובמה מתעניינים המוסדיים

נתחיל עם האדם. באפט אינו רק מבריק, אלא גם בילה את כל חייו הארוכים באובססיה כמעט לשוק המניות. במיוחד בשנותיו הראשונות כמשקיע, הצלחתו חסרת התקדים הייתה כרוכה בהקרבה בלתי נסבלת: ויתור על חיי חברה ומשפחה נורמליים.

הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה, בן המאה ה-17, כונה על ידי סופר מתקופה מאוחרת יותר "האיש המבושם מאלוהים". באפט הוא האיש המבושם ממניות.

מאז 1942, כאשר היה בן 11 וקנה את המניה הראשונה שלו, הוא זלל מידע על חברות ואף קרא דוחות תאגידיים לשם ההנאה, כפי שרוב האנשים מאזינים למוזיקה.

כמנהל השקעות צעיר, באפט נהג לשוטט בביתו כאשר אפו תחוב בדוחות שנתיים של תאגידים, כמעט נתקל ברהיטים, אדיש לבואם ולצאתם של בני משפחה וחברים. בזמן שילדיו שיחקו בפארק שעשועים, הוא ישב על ספסל וקרא דוחות כספיים. באפט היה שם פיזית, אך נפשית ורגשית הוא היה בעולם משלו, מרותק לקיזוז הפסדים לצורכי מס וללוחות סילוקין.

קשה לדמיין איך זה להיות כל-כך אובססיביים ועוד ליהנות מכך. ותתארו לעצמכם ליהנות מזה בכל רגע כמעט משעות הערות שלכם, מאז שהארי טרומן היה נשיא ארה"ב. באפט הוא יוצא דופן עד כדי כך.

מומחיות נעוצה בזיהוי דפוסים, ובאפט ראה בימיו כל דפוס שניתן להעלות על הדעת. בהתחשב במה שאני יודע על הרגלי העבודה שלו, אני מעריך שבאפט קרא יותר מ-100 אלף דוחות כספיים בקריירה שלו, שנמשכת יותר משבעה עשורים.

והזיכרון שלו הוא על-טבעי כמעט. לפני שנים, בסיום ראיון טלפוני עם באפט, הזכרתי ספר שקראתי. הוא השיב שגם הוא קרא אותו – יותר מחצי מאה קודם לכן. כשהתחיל לתאר את אחד הקטעים, לקחתי לידיי את הספר, מצאתי את העמוד ולתדהמתי נוכחתי שבאפט זוכר כמעט כל משפט, מילה במילה.

החשיפה שלו למידע פיננסי, שאין לה אח ורע בעולם ההשקעות, בשילוב עם הזיכרון המדהים שלו, הפכו את באפט לצורה אנושית של בינה מלאכותית. הוא מסוגל לענות על כל שאלה כמעט מתוך מסד הנתונים הפנימי שלו.

לכך נוספה היכולת חסרת התקדים לזהות את המהות של כל פיסת מידע חדש שנחשף אליה – שסיפקה לו יתרון מתמשך על פני משקיעים אחרים. כעת, כשהבינה המלאכותית זמינה לכלל האנושות, גם לאדם בעל שליטה עצומה בנתונים, כמו באפט, לא יהיה יתרון בעתיד.

ידע מתי להיוולד ולהתחיל להשקיע

הסיבה השנייה כאמור נוגעת לתקופה – הזמן שבו באפט מימש את כישרון ההשקעות שלו. לא פעם ייחס זאת ל"זכייה בלוטו השחלות" בעצם כך שנולד בזמן ובמקום הספציפיים.

אילו היה נולד באומהה בשנת 1880 (נניח) במקום 1930, היה עליו להשקיע במשק בעלי חיים במקום במניות. אילו היה נולד בשנת 1930 באומסק שברוסיה נניח, לא היו בבעלות באפט חברות רכבות; הוא כנראה היה עובד בבניית המסילה הטרנס-סיבירית.

ולגודל מזלו הגיע לגיל בגרות בדיוק בזמן הנכון ללמוד אצל בנג'מין גרהם, חלוץ ניתוח ניירות הערך ואחד המשקיעים הגדולים ביותר של המאה הקודמת.

באפט גם זכה להתחיל את הקריירה שלו לפני שטריליוני דולרים זרמו לשוק המניות מקרנות מדדיות (index funds) וממשקיעים מוסדיים ענקיים אחרים.

הוא בנה את הרקורד המוקדם הפנומנלי שלו באמצעות 'דיג' במקומות שבהם אף אחד אחר אפילו לא חשב לזרוק חכה. הוא הימר בגדול על הדגיגים הקטנים של שוק המניות. בכמה נקודות זמן שונות, 21% מסך הנכסים של שותפויות ההשקעות שלו היו בחברת Dempster Mill Manufacturing, יצרנית ציוד חקלאי שבסיסה בנברסקה, ו-35% בחברת Sanborn Map, חברת קרטוגרפיה שבסיסה בניו יורק, שתיק ההשקעות שלה לבדו היה שווה יותר ממחיר המניה שלה. לפעמים נדרשו לו שנים כדי לבנות פוזיציה במניות שכמעט ולא נסחרו.

בין השנים 1957-1968, הימורים דחוקים כאלה סייעו לייצר תשואה ממוצעת של 25.3% בשנה, בהשוואה ל-10.5% שהשיג מדד S&P 500.

באפט הצליח לעלות בביצועיו על השוק על ידי יציאה ממנו – כפי שהגדירו זאת רוב המשקיעים המקצועיים האחרים בתקופה ההיא. מחקר על תשואות של קרנות נאמנות שהחזיקו מניות בין השנים 1945 ל-1964 השווה אותן למדד Standard & Poor's Composite – כפי שנקרא אז מדד S&P 500 – ומצא שאף אחת מהן לא הציגה ביצועים טובים מהצפוי באופן משמעותי ממה שהיו משיגות "ממקרה אקראי בלבד".

באפט, לעומת זאת, כמעט ולא קנה דבר שהיה חלק ממדד שוק מרכזי כמו דאו ג'ונס או מדד Standard & Poor.

זה יותר מהצליח לו, ובמשך אחת מתקופות הקריירה הארוכות ביותר שהיו למשקיע אי פעם. הוא השתלט על ברקשייר, יצרנית טקסטיל מתקשה, בשנת 1965. מאז ועד סוף 2024 המניה הציגה תשואה שנתית ממוצעת של 19.9%, בהשוואה ל-10.4% של מדד S&P 500.

כמעט כל אחד עם כמות סבירה של מזל יכול לנצח את השוק במשך שנה. למיטב ידיעתי, אף אחד בהיסטוריה לא ניצח את השוק בהפרש כה גדול במשך תקופה של שישה עשורים – כי רק באפט שילב כישורי השקעה יוצאי דופן עם אריכות ימים כה יוצאת דופן.

פועל ההפך מקרנות, ומרוויח הרבה יותר

ולבסוף, באפט הכניס את השקעותיו לחבילה שאין דומה לה. ברקשייר האת'וויי פועלת כחברת החזקות ציבורית, כלי קיבול לכל מה שהוא חשב ששווה להחזיק בו: מניות ציבוריות אחרות, אג"ח ממשלתיות, חברות פרטיות; בשלב מסוים היא אפילו הייתה אחת המחזיקות הגדולות בעולם במתכת הכסף. כיום היא מחזיקה במזומנים ביותר מ-330 מיליארד דולר.

ברקשייר אינה קרן גידור, קרן נאמנות, תעודת סל או כל כלי השקעה קונבנציונלי אחר. מטבעה, היא אינה גובה דמי ניהול שייגרעו מתשואותיה, ומנגד לא מעניקה תמריצים על ביצועים, שיעודדו נטילת סיכונים מוגזמת מתוך ניסיון להשיג רווחים גדולים.

רוב קרנות ההשקעות פועלות תחת קללה שכלכלנים מכנים "פרוסייקליות" (procyclicality), מתאם חיובי בין ערך המניות למצב הכללי של הכלכלה. לאחר שקרן צוברת רצף של תשואות טובות, משקיעים שופכים אליה כסף, מה שמאלץ את מנהליה להשקיע את המזומנים החדשים בשוק, שסביר להניח כי יתומחר ביתר. הדבר צפוי לפגוע בביצועים העתידיים .

ואז, כאשר התשואות מקרטעות בשוק היורד, משקיעים מושכים את כספם, מה שמאלץ את מנהלי הקרנות למכור בדיוק כשקיימות מציאות בשפע. כך המשקיעים של הקרן עצמה מחמירים את ביצועיה, ומעצימים את העליות והירידות של השוק.

לעומת זאת, תזרימי המזומנים היחידים אצל ברקשייר הם פנימיים – כסף נכנס (או יוצא) רק מהנכסים וההחזקות שלה. אין זרימה של מזומנים ממשקיעים חדשים, או משיכה על ידי משקיעים נמלטים, בתזמון הכי גרוע שאפשר, שכן ניתן להשקיע בברקשייר רק על ידי רכישת מניות ממישהו אחר בשוק המשני.

מודל ההשקעה הזה העניק לבאפט יתרון מבני שאִיפשר לו לנצל הזדמנויות בכל מקום ובכל זמן שבהם זיהה אותן. אלה הם מותרות שאין כמעט לשום משקיע מקצועי אחר, לא שהיו כלל מעוניינים בכך.

כל עוד רוב מנהלי הקרנות יכולים להתפרנס בשפע גם מביצועים נמוכים מהשוק, הסיכון האמיתי עבורם יהיה לנסות משהו אחר.

לכך אני מאמין שחזירים יצמיחו נוצות לפני שמישהו יעז לנסות להשתוות לוורן באפט.