ההסכם בין ארה"ב לסין ומי עשויות להיות המדינות הבאות

לאחר תקופה של מתיחות הולכת ומחריפה, הכוללת מכסים כבדים ואזהרות מפני ניתוק בין המעצמות, וושינגטון ובייג'ינג הודיעו על השהיה של מרבית המכסים ההדדיים בין המדינות לתקופה של 90 יום. ההסכם, שהוכרז בהצהרה משותפת בז'נבה, נועד לאפשר זמן נוסף להמשך המשא ומתן. התגובה בשווקים הייתה מיידית – עליות שערים מאסיה ועד ניו יורק, כאשר הנאסד"ק טס היום (ב') בכ-4%, בהובלת מניות השבבים והטכנולוגיה.

● שאלות ותשובות | האופוריה תחכה? מה צפוי בבורסות לקראת ההסכם עם ארה"ב וסין
● המכסים יופחתו דרסטית: כל הפרטים על ההסכם החדש בין ארה"ב לסין

לפי ההצהרה, ארה"ב תוריד את רמות המכס הכוללות על סחורות מסין מ־145% ל־30% עד 14 במאי, כולל על יבוא הקשור לחומר המסוכן פנטניל. סין, מצידה, תפחית את מכסיה על מוצרים אמריקאיים מ־125% ל־10%. מזכיר האוצר האמריקאי סקוט בסנט ציין במסיבת עיתונאים: "השיחות היו פרודוקטיביות מאוד, והגענו להסכמה על הקפאה בת 90 יום והפחתה הדדית של המכסים בשיעור כולל של 115%".

בניגוד להסכמים קודמים, הצדדים הדגישו שהם לא חותרים ל"ניתוק" כלכלי אלא להעמקת השיח, והתחייבו להקים מנגנון המשך לקיום שיחות על עתיד הסחר בין המדינות.

הרקע: הסכם שנשכח

ההתפתחויות האחרונות מציפות מחדש את הזיכרון מהסכם הסחר הידוע כ"Phase One", שנחתם בינואר 2020 בין ממשל טראמפ לבין בייג'ינג. ההסכם כלל התחייבות סינית לרכוש סחורות אמריקאיות בהיקף של כ־200 מיליארד דולר בתוך שנתיים, וכן התחייבויות הנוגעות לשמירה על קניין רוחני, פתיחת שווקים פיננסיים בסין והימנעות מהפחתת ערך היואן. בתמורה, ארה"ב הקפיאה את העלאת המכסים הבאה והסירה חלק מהמכסים שהוטלו במהלך 2018-2019.

אלא שההסכם קרס עם פרוץ מגפת הקורונה. סין לא עמדה ביעדי הרכישה, והפערים בין הציפיות לבין הביצוע בפועל עוררו מחדש את המחלוקת. עד 2022, מרבית המכסים נותרו על כנם והיחסים הכלכליים הידרדרו. חזרת דונלד טראמפ לבית הלבן הייתה נקודת מפנה. טראמפ אימץ מחדש קו תקיף כלפי סין, בדגש על צמצום הגירעון המסחרי, עצירת ההשפעה של טכנולוגיות סיניות בארה"ב והחזרת הייצור לארה"ב. באפריל הציג את תוכנית המכסים, ומאז הוטלו באופן עקבי עוד ועוד מכסים על תוצרת סינית. היא מצדה הגיבה בהטלת מכסים משלה על תוצרת אמריקאית.

בחודש האחרון המתיחות הגיעה לשיא: הסחר בין שתי המדינות צנח, מטבע היואן איבד מערכו, מניות של חברות עם חשיפה משמעותית לסין ספגו ירידות והתחזיות לגבי עתיד הכלכלה העולמית הפכו קודרות. פריצת הדרך בהסכם שינתה את התמונה.

מי לא מרוצה?

האופטימיות ששטפה את וול סטריט דילגה על שוק משמעותי – האג"ח הממשלתיות של ארה"ב. חרף ההסכמות, התשואה על האיגרת לעשר שנים המשיכה לעלות, שברה שיא של חודש ושיקפה את בריחת המשקיעים שמחפשים אלטרנטיבות. התחזקות התשואות משקפת תיאבון גובר לסיכון וציפיות להתאוששות כלכלית, על רקע ההקלה במתיחות בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם. הבעיה היא ששילוב בין הפחתת מכסים, התאוששות בשוקי המניות וירידה בציפיות למיתון, תומך בדחייה נוספת בהורדת ריבית הפד. עבור שוק המניות, ועבור הנשיא שרוצה לראות הפחתה, זו לא בשורה מעודדת.

ההסכם החדש מעניק מרחב תמרון מחודש למו"מ, אך גם מעורר ספקות. הצדדים טרם הציגו יעדים ברורים להסכם קבע או לוח זמנים להשגת הבנות. סין ממשיכה לדרוש הסרה מוחלטת של המכסים שהוטלו מאז 2018, בעוד שוושינגטון מציבה כיעד עליון את צמצום הגירעון המסחרי.

אמנם מסגרת הסכם נערכה לראשונה מול בריטניה, אך ההסכם מול סין הוא הראשון מול מדינה שלארה"ב יש מולה גירעון סחר. סכסוך המכסים בין ארה"ב לסין הביא לעצירה כמעט מוחלטת של סחר הדדי בהיקף של כ־600 מיליארד דולר, שיבש שרשראות אספקה, עורר חששות לסטגפלציה והוביל לפיטורים במספר מגזרים. חשוב לזכור שסין היא הרוכשת השלישית בגודלה של סחורות אמריקאיות.

ההסכם כעת מהווה לא רק רגיעה ביחסים הכלכליים בין המעצמות, אלא גם פתיחת דלת להסכמי סחר נוספים – חלקם עשויים להיחתם כבר במהלך החודשים הקרובים. בממשל טראמפ מתייחסים אל ההסכם עם סין, שנחשבת לשותפת הסחר עם הגירעון הגדול ביותר מול ארה"ב, כאל מודל שניתן להרחיב אותו גם לשותפות אסטרטגיות אחרות.

המועמדות הבאות להסכם

אחרי בריטניה וסין, מי יהיו הבאות בתור? על פי הערכות, המדינות עם הפוטנציאל הגדול ביותר הן דרום קוריאה ויפן, שתיים מבעלות הברית המרכזיות של ארה"ב באסיה. לשתיהן קשרים מסחריים הדוקים ומעמד קריטי בשרשראות האספקה העולמיות. נציגים אמריקאים מאשרים כי מתקיים מו"מ מואץ עם שתי המדינות, וכי צפויה פריצת דרך בהסכם עד סוף הרבעון השלישי של השנה.

אחריהן, בארה"ב מקווים שגם האיחוד האירופי שואף לנהל מו"מ על מנת להימנע ממכס בגובה 20%. האיחוד הטיל מכסים כבדים בתגובה, ובנציבות האירופית אמרו ש"המכסים מהווים הפרה בוטה של כללי ה־WTO (ארגון הסחר העולמי, א"כ)".

עיני השווקים נשואות כעת לעבר הסכמים עתידיים עם מדינות מפתח נוספות. תוצאות המאמצים הללו עשויות לקבוע לא רק את עתיד הסחר הבינלאומי, אלא גם את יציבות הכלכלה העולמית בשנים הקרובות.