2. כאשר האינפלציה מגיעה לשירותים, הרבה יותר קשה להילחם בה, כאמור. מנגד, קל יותר להיאבק בה באמצעות כלי הריבית. אך במקרה הזה אין כל יכולת לבנק ישראל להעלות ריבית כדי לקרר את המשק ולהקפיא ביקושים, אלא מצופה ממנו דווקא להפחית את הריבית – תרחיש שנראה כעת שהוא הולך ומתרחק.
שני סעיפים הזניקו את האינפלציה. בראש ובראשונה: התחבורה. השרה מירי רגב יכולה לרשום עוד שיא שלילי, לא רק בנפגעי והרוגי תאונות דרכים, אלא גם של מחירים. יתרה מזו, לא מדובר רק על מחירי תחבורה אווירית אלא גם על תחבורה יבשתית. הנה הנתונים: מדד מחירי התחבורה עלה ב־4.9%, כאשר התייקרו במיוחד הוצאות על נסיעות לחו"ל וטיסות בארץ (15.9%), השכרת כלי תחבורה (12.8%), רישיונות ואגרות (10.6%), נסיעה בתחבורה ציבורית (3.2%) וגם שירותי הובלה (2.2%). עיקר ההפתעה הגיע ממחירי טיסות לחו"ל, שזינקו בצורה חדה הרבה מעבר לציפיות.
חשוב להבהיר: מדובר במדד אפריל, כאשר כל החברות הזרות פעלו בישראל כסדרן. התקיפה של החות'ים על נתב"ג התרחשה בחודש מאי, כך ש"המכה הקשה" במחירי הטיסות צפויה לבוא לידי ביטוי רק במדד הבא. ובכל זאת, המספרים מראים כי מחירי שירותי תחבורה עולים ומחוללים אינפלציה.
נציין כי אף שמחיר הדלקים שהוא מרכיב קריטי לקביעת מחירי התחבורה עלה באפריל, אך בהסתכלות שנתית מראה כי הוא לא מחולל אינפלציה אלא להפך: מדד המחירים לצרכן ללא אנרגיה הגיע באפריל לכ־5%, הרבה מעבר למדד הכללי, סימן שהוא דווקא פעל לריסון מחירים. השירות השני שממשיך להתייקר הוא הדיור, שבינתיים לא נרגע (ראו הרחבה בעמודים אלה).
3. אחת השאלות החשובות היא עד כמה באמת מדובר בהפתעה. הכלכלן הראשי של מיטב אלכס זבז'ינסקי התריע בדיוק לפני שבוע בסקירה השבועית שלו שצפויה לנו "הפתעה" באינפלציה מכיוון השירותים. באותה סקירה הוא הדגיש שתי עובדות חשובות. הראשונה, שהצרכנים הגדילו מאוד את ההוצאות על שירותים שונים על חשבון צריכת מוצרים שנמכרים ברשתות השיווק. לכן נוצר פער משונה בין רכישות בכרטיסי אשראי ברבעון הראשון של 2025 שזינקו, לבין פדיון רשתות השיווק שצנח. כבר אז ציין זבז'ינסקי כי "במיוחד עלו ההוצאות על טיסות, תיירות ואירוח בשיעור של 22.6%".
יתרה מזו, לפי נתוני שב"א, בחודש אפריל נמשך גידול בצריכה, כשרכישות הישראלים בכרטיסי אשראי הגיעו לשיא של כל הזמנים תוך זינוק משמעותי לעומת חודש אפריל אשתקד.
הנתון השני שמציינים במיטב הוא כי נרשם שיעור שיא של עשור בקרב חברות בענפי השירותים המדווחות על ציפיות לעליית מחירים בסקר העסקים של הלמ"ס. ד"ר גיל בפמן, לשעבר הכלכלן הראשי של לאומי, בחן את ההשפעה של ציפיות האינפלציה בשירותים על האינפלציה בפועל ומצא קשר חיובי, מובהק וחזק בין שני המשתנים. זאת גם כאשר הוא נבחן לבד וגם כאשר מוסיפים עוד משתנים. כלומר, ציפיות גבוהות של החברות במשק סביב מחירי שירותים הן משתנה שיכול לחזות את האינפלציה העתידית. המסקנה היא שהכתובת היתה על הקיר, אלא שבממשלה לא טרחו להרים מבט, אולי כי לקברניטי הכלכלה לא באמת אכפת מהזירה האינפלציונית, המעלה מאוד את יוקר המחיה בישראל, שהוא ממילא מהגבוהים במערב כבר שנים רבות.
4. מי שכן צריך להיות מוטרד מהנתונים הללו הוא נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שבעוד כשבוע יצטרך לקבוע את שיעור הריבית במשק (כרגע 4.5%). כבר עשר פעמים החליטה הוועדה המוניטרית שבראשותו להמתין עם התפנית המוניטרית. נתוני האינפלציה מאוד לא מעודדים, וכנראה יכריעו שב־26 במאי תהיה הפעם ה־11 שהוא דוחה את ההפחתה, וככל הנראה תהיה גם פעם 12. "ככל שהרקע הגיאו־פוליטי מידרדר, ובנוסף הפחתות הריבית של הפד (הבנק המרכזי האמריקאי) מתרחקות. לכן דחינו את תאריך הפחתת הריבית לחודש ספטמבר לעומת יולי בתחזית הקודמת", הסבירו כלכלני JPM, בנק ההשקעות הגדול בעולם, בסקירה מיוחדת ששיגרו ללקוחותיהם בסוף השבוע האחרון בעקבות "ההפתעה הלא מפתיעה" של מדד אפריל בישראל, שכותרתה: "האינפלציה בישראל טסה גבוה".
"ההפתעות סביב האינפלציה בישראל נפוצות למדי, שכן היא תנודתית, כאשר תחזיות בדרך כלל לא מצליחות לתפוס תנודתיות ברמה החודשית (אך הן לוכדות מגמות). עם זאת, ההפתעה במדד אפריל היתה גדולה באופן משמעותי מהרגיל, מה שכנראה ישנה את השיח סביב מדיניות קביעת הריבית של בנק ישראל בטווח הקרוב", כתבו שם, והוסיפו: "בהתחשב בהידרדרות הגיאו־פוליטית האחרונה – ההחמרה האפשרית סביב הלחימה בעזה עלולה לעכב את הגדלת ההיצע ולהכביד על התקציב – העלינו את תחזית האינפלציה לשנת 2025 ל־2.9% לעומת 2.7% בתחזית הקודמת".
1 צפייה בגלריה
הנגיד אמיר ירון. המפתח למלחמה באינפלציה נמצא בממשלה ולא בבנק המרכזי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
5. התמונה ברורה: בנק ישראל אינו יכול לסייע יותר מדי, אם בכלל, כדי להוריד את האינפלציה, משום שמדובר באינפלציה של מחסור בהיצע (מוצרים, שירותים, ובקרוב גם כוח אדם עם גיוס המוני למילואים), של חוסר מעש של הרגולטורים להילחם ביוקר המחיה, לרבות של משרדים שמעלים תעריפים. כלומר, זו אינפלציה ממשלתית מובהקת. האחריות עליה היא כולה של הממשלה: הן בהחלטה לכבוש את עזה, הן בהפקרת האזרחים לחסדיהן של הפירמות, והן בהחלטות להעלות מחירים של שירותים הנמצאים תחת הפיקוח שלה. ההחרפה הגיאו־פוליטית, כפי שמציינים כלל המומחים, רק תעצים את מדורת האינפלציה.
הפגיעה הישירה באלה שגם משרתים, גם עובדים וגם משלמים מסים בולטת כעת הרבה יותר משום שמנגד הממשלה משקיעה מאמצים רבים כדי לפטור אוכלוסייה שלמה שלא משרתת, ששיעור התעסוקה שלה נמוך באופן קיצוני, ולפיכך התרומה שלה לנפש לקופת המדינה היא 14% בלבד מהתרומה לנפש של ישראלי ממוצע. אך היא מקבלת 37% יותר תמיכה ממשלתית לעומת החילונים. תמיכה שמהווה כרבע מההכנסה לעומת 10% בקרב חילונים.
