לראשונה, כמחצית מהגז המופק בישראל יוצא לחו"ל, כך לפי דו"ח סיכום 2024, שפרסמה רשות הגז בסוף השבוע. בדו"ח מתריעה הרשות כי צריכת גז מחצבים בישראל בצמיחה מהירה והייצוא גובר אף הוא בקצב שעלול לכלות את המאגרים בישראל, אם לא יימצאו נוספים.
בחמש שנים אלו, צמח הייצוא מ-4.3 BCM ב-2020, לכ-13.2 BCM ב-2024.
הגז המיוצא מסופק בעיקר למצרים ולירדן, דרך צינור הגז הערבי, כשחלקה של ירדן בייצוא נותר יחסית סטטי, ועלה מ-2.1 BCM ב-2020 ל-3.1 BCM ב-2024. במצרים, לעומת זאת, יש ביקוש מתמיד לגז נוסף, והייצוא אליה צמח ב-4 שנים אלו מ-2.2 ל-10 BCM.
סך צריכה וייצוא גז מחצבים (מתוך דו"ח רשות הגז)
גם קצב צריכת הגז בישראל עלה בשנים אלו, בין היתר כחלק מהמאמץ המוצלח יחסית של העברת מרבית ייצור החשמל מתחנות כוח פחמיות לתחנות מבוססות גז. אם זאת, קצב הצמיחה בצריכה איטי בהרבה מקצב הייצוא- ב-2020, עם תחילת הייצוא, עמדה הצריכה המקומית בישראל על 11.8 BCM, כ-76% מהשימושים. ב-2024 הגיעה הצריכה המקומית לכ-13.9 BCM, והיוותה רק 51% משימושי הגז.
בכדי לספק את הביקוש של השוק ושל חברות האנרגיה להמשיך את הגברת הייצוא, ובמקביל לתמוך את המשך המעבר של ישראל למשק אנרגיה מבוסס גז, ממשיך לצמוח במהירות גם קצב ההפקה של הגז הטבע, כשב-2024 חלה עלייה של כ-10% בכמות גז המחצבים שהופק במאגרי הגז הישראליים, מ-24.7 BCM (מיליארד מטר מעוקב) ב-2023 ל-27.1 BCM ב-2024.
מדובר בהמשך של מגמת עלייה תלולה בקצב הפקת הגז בשנים האחרונות- מ-2019, מ-11 BCM ל-27.1 תוך חמש שנים, כמעט פי שניים וחצי. ראשית מגמת ההאצה בתחילת ההפקה ממאגר ליוויתן, המאגר הגדול ביותר של ישראל אז וגם היום, והמשכו בתחילת ההפקה ממאגר כריש החדש יותר. עם זאת, גם בלא שהתגלו נכון לעכשיו מאגרים גדולים חדשים, ישראל ממשיכה להאיץ את קצב ההפקה משלושת המאגרים הגדולים, ורק השנה אותתה שבכוונתה לאפשר הרחבה נוספת של מאגר לוויתן בכדי להגביר את הייצוא. מצב זה העלה חשש משמעותי בקרב חוקרים רבים כי אם לא תתרחש תגלית משמעותית נוספת, גז מחצבים של ישראל עשוי להיגמר מוקדם מהצפוי, ולייקר משמעותית את מחיר החשמל.
התחזית: צמיחה משמעותית בצריכה המקומית תכלה את המאגרים
הדו"ח גם מנתח את מגמות הצמיחה בצריכת הגז בישראל, וצופה את המשך העלייה בכמויות הגז שדרושות לה. על פי הדוח, מתוך 13.4 ה-BCM שנצרכו ב-2024 בישראל, שימש הרוב המכריע, 10.9 BCM, להפקת חשמל, עלייה של 7% מ-2023. היתר התחלק כמעט שווה בשווה בין מפעלים שונים המשתמשים בגז מחצבים, לבין התחום המכונה קוגנרציה- כלומר, מפעלים שמתחברים ישירות לרשת הגז ומייצרים את החשמל עבור עצמם, ובכך מורידים מהעומס על המערכת ומשלמים על החשמל ביחס להסכמיהם עם יצרניות הגז, ולא עם חברת נגה.
על פי הניתוח המוצג בדו"ח, על המשך צמיחת צריכת הגז עתידות להשפיע כמה מגמות. הראשונה היא הצעדים האחרונים של גמילת המשק הישראלי משימוש בפחם. על אף שסגירת יחידות הייצור הפחמיות האחרונות מתעכבת, התחנות החדשות שצפויות לקום אמורות להיות כולן על בסיס גז, על אף שהנצילות הגבוהה של הדגמים החדשים יותר תאפשר להן לצרוך פחות גז עבור יותר חשמל.
גם העלייה בצריכה הכללית כתוצאה מצמיחת האוכלוסייה עתידה להמשיך את מגמת הצמיחה בצריכה, כשבדוח מייחדים מקום מיוחד לנפח שעתידים לתפוס הרכבים החשמליים, שכיום הוא זניח יחסית, אך צפוי לצמוח במהירות ככל שישראלים נוספים עוברים לרכבים אלו, ובמקביל מתקדמים גם פרויקטים של המרה לאוטובוסים חשמליים ושל חישמול הרכבות.
נתוני הצריכה בתחומי התעשייה והקוגרציה, לעומת זאת, צמחו באופן איטי בהרבה בשנים האחרונות, על אף שככל הנראה צפויים להמשיך לצמוח כחלופה זולה יותר ומזהמת פחות לדלקים האחרים.
משתנה חשוב נוסף על צמיחת השימוש בגז הוא התפתחות תחום האנרגיות המתחדשות, בעיקר הסולאריות, שאמורות להחליף כמויות גדולות מהגז ולבלום בשלב כלשהו את הצמיחה. גם פרויקט ההתייעלות האנרגטית שמנסים לקדם במשרד האנרגיה אמור לסייע להפחית את הצריכה. משתנה זה, במיוחד, מייצר כמות רבה של תרחישים.
מחישובים אלו ואחרים גוזר הדוח 6 תרחישים לביקושים עד שנת 2048, כשבנמוך ביותר שביניהם צריכת הגז של ישראל מתייצבת בסביבות ה-19 BCM בשנה, בעיקר בשל הצלחות גדולות בתחומי האנרגיה המתחדשת. במרבית התסריטים האחרים היא מתייצבת מעט מאוחר יותר ועל מספר גבוהה יותר, בין 21 ל-26 BCM בשנה. בשני תסריטים ישראל לא מצליחה לעצור את העלייה בצריכת הגז, והיא מגיעה ב-2048 לכמעט 30 BCM בשנה.
סך צריכה וייצוא גז מחצבים (מתוך דו"ח רשות הגז)
בכל התרחישים, נעשה חישוב כמה גז תצרוך התעשייה המקומית עד 2048. כשבתרחיש הנמוך מכולם מדובר ב-464 BCM, בתרחישים ה'אמצעיים' מדובר על בערך 500 BCM בממוצע, ובתרחישים בהם העלייה אינה נבלמת, היא אף מגיעה לאזור ה-560 BCM.
חשוב לציין שעל פי דו"חות ועדת אדירי לענייני הגז מ-2021, מדובר בכמויות שאפילו ברמות היצוא הנוכחיות, מאגרי הגז המוכרים כיום אינם מסוגלים לעמוד בהן. על אף שקשה להעריך את היקף מאגרי הגז בוודאות, אם לוקחים את מידת הודאות P2, שנחשבת מידת הודאות 'הסבירה', אזי ב-2021 העריכה ועדת אדירי כי כלל עתודות הגז המוכרות של ישראל דאז עמדו על 921 BCM. מאגרים אלו כוללים בעיקר את שלושת המאגרים הגדולים, מהם הופקו מאז כמעט 100 BCM, וכן את המאגרים הקטנים יותר, שפיתוחם הוא כלכלי פחות וככל הנראה יחל רק כאשר הגז במאגרים הגדולים יתחיל להיגמר.
מסיבה זו, גילוים של מאגרים קטנים יחסית בשנים שעברו מאז, כמו המאגר שגילתה חברת אנרג'יאן בסוף 2024, לא משפיע משמעותית על התמונה, מה גם שהכמויות במאגרים אלו, של BCM בודדים לרוב, אינן משמעותיות לתמונה הגדולה.
אפילו אם הצמיחה בייצוא הגז תעצר לחלוטין מחר, ולא תצמח עוד לעולם עד 2048, עדיין מדובר על עוד כ-13 BCM בשנה, כ-300 BCM עד 2048. יחד עם כ-500 BCM צריכה מקומית, המשמעות היא שבאזור 2048, אפילו אם ינוצלו על המאגרים הקטנים והיקרים יותר, צפוי הגז הישראלי להיגמר- והרבה יותר מוקדם, אם היצוא יוסיף לצמוח בקצב בו הוא צומח כעת.
