וואחיד אלסאנע, מנהל הרשות לביטחון קהילתי בעיריית רהט ותושב העיר, מתריע בראיון חריף כי החברה הבדואית מצויה בעיצומה של התדרדרות מסוכנת, וכי ההתעלמות הממשלתית והקהילתית מהבעיה עלולה להוביל לפיצוץ אזורי. לדבריו, הנגישות לנשק, אוזלת ידה של המדינה והקיפאון המדיניותי יוצרים קרקע פורייה להסלמה.
"אין ספק שמשהו קורה בתקופה האחרונה בחברה הבדואית, אנחנו רואים שאירועי האלימות עולים, אם זה סכסוכים כספיים שנכנסים אלינו לתוך הסכסוכים הרגילים, וגם כן סכסוכי השכנים שנוצרים אצל הצעירים", פותח אלסאנע. "הצעירים אצלנו גדלים ללא שיח על דיבור כמו שאנחנו המבוגרים גדלנו עליו, אין סלחנות. הכול חוזר לשבטיות ולמעגל אחורה, זה דופק את המערכת ומגדיל את המריבות".
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח פעילות משטרתית אינטנסיבית שבוצעה ממש לאחרונה. רק אתמול פרסמה המשטרה כי במהלך הימים האחרונים פעלו עשרות שוטרי מרחב הנגב מתחנת ערוער ולוחמי המשמר הלאומי דרום ביישוב ערערה שבנגב, בעקבות סכסוך אלים בין משפחות וחשד לקידום פעולות נקם. במסגרתו, חסמו וביצרו משפחות מסוכסכות את מתחמי מגוריהן כהכנה לעימותים אלימים.
"הפעילות של משטרת ישראל מול גורמי הפשיעה חדה, ברורה וחסרת פשרות", אמר מפקד תחנת ערוער, סנ"צ ברוך הוניג, שהוביל את הכוחות יחד עם דחפורים לפינוי צירים, השמדת רכבים מעורבים, מצלמות תיעוד ועמדות ירי ממוגנות שפגעו בשגרת חייהם של התושבים הנורמטיביים. במקביל, בוצעה פעילות מודיעינית לחשיפת אמצעי לחימה במהלכה נתפסו 3 כלי נשק טעונים ותחמושת רבה. עד כה נעצרו 30 חשודים לחקירה – הפעילות נמשכת.
"משטרת ישראל תמשיך במאבק הנחוש בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, כחלק מהמאבק הלאומי לבלימת מעגלי האלימות ונקמות הדם בין משפחות מסוכסכות – למען חיזוק ביטחון הציבור ושלטון החוק", נמסר מהמשטרה.
למרות הצהרות המשטרה, אלסאנע טוען שהפתרון אינו רק משטרתי, אלא מערכתי וטכנולוגי: "אין מה לעשות – גם אוזלת היד של הצבא. נכנסים אלינו בצורה קלה מאוד נשק שזמין כמעט בכל רחוב, ואני מצטט את ראש העיר רהט, טלאל אל-קרינאוי, שאמר שכל רכב שני או שלישי בעיר אפשר לתפוס בו נשק. הנשק זמין ואפשר להזמין אותו בהזמנות. יש אנשים שמספקים נשק לפי הזמנה, לפי סוג ולפי מה הצורך. זה זמין במרחב הציבורי, זמין בנקודות מפגש רגילות".
למרות שהמשטרה פועלת, הוא מדגיש שזה לא מספיק: "זה לא אומר שהמשטרה לא תופסת – היא כן, והמון נשקים – אבל זה לא מספיק. שיטת הפעולה צריכה להשתנות. צריך לתקוף את האנשים במקומות שלהם ולא לחכות לפגוש אותם בכביש או בשעת מעשה. ככה אפשר לראות שהפשיעה תרד, כמו מה שעשו בסינגפור, ברזיל ובמדינות שסובלות מכמות נשק ופשע".
"צריך להיות מושקעים בטכנולוגיה, זה פקטור ידוע שתוקף את האלימות במקום שהיא נמצאת – גם לפני וגם אחרי. אפשר לראות במדינה כמו סינגפור – יש טכנולוגיית זיהוי על כל אדם שזז שם. מדינה שרוצה להילחם באלימות ופשיעה באזורים מסוימים יכולה להזיז תקציבים מיישובים שהם עמידים וללא אלימות ליישובים כאלו. אי אפשר להישאר מקובע ולצפות לתוצאות אחרות".
הבעיה, לדבריו, חורגת מעבר לגבולות רהט: "האלימות היא לא רק של החברה הערבית – היא פוגעת בחברה הישראלית ובמרקם. אם לא טוב ברהט – גם בלהבים לא יהיה טוב. אנחנו עשרות שנים מתריעים: אם לא נילחם בנשק ביישובים הערביים, בסוף זה יגיע לכולם. עומר סובלים, להבים סובלת, משמר הנגב סובלים – כל זה בגלל שהם לא נכנסו איתנו מתחת לאלונקה ונלחמו איתנו וצעקו את צעקתנו. הם עמדו בצד. עכשיו הם מקבלים את הטפטופים של כדורים שניתזים לכיוונם. זה הזמן לתכנן את המשחק מחדש – כך נקבל עזרה מהשכנים".
המציאות הסטטיסטית ברהט, לדבריו, אינה מאפשרת אשליות: "לא ייתכן שאני רואה שברהט ב-2023 נרצחו 13 אנשים, בשנת 2024 גם 13 אנשים, וכרגע בשנת 2025 עד כה נרצחו 3 – זה לא אומר שלא נגיע ל-13. אנחנו נגיע ל-13 ואפילו יותר. תמיד בתחילת השנה יש פחות, אבל בתקופת הקיץ יש עלייה במקרי הרצח, בעיקר בחגים. עם יד על הלב – אני מצפה שיהיו עוד רציחות, כי אנשים רוצחים גם בחג".
