משינה נגד אתניקס: בחזרה לסכסוך שהסעיר את סצנת הרוק בניינטיז

עולם הבידור הישראלי אוהב תחרויות ומחנות בין אומנים: יפה ירקוני מול שושנה דמארי, תיסלם מול בנזין, עפרה חזה מול ירדנה ארזי וגם – משינה מול אתניקס. שתי הלהקות נולדו ב־1985 וכבשו את הרדיו לאורך שנות ה־80 וה־90, והתקשורת לא פעם ניסתה להשוות ביניהן כדי ליצור איזושהי תחושה של יריבות. עד שזה באמת קרה.

באפריל 1992 הוציאה משינה את אלבומה המופתי "מפלצות התהילה", ובו שיר סולו של הגיטריסט ומלחין מרבית שירי הלהקה שלומי ברכה. על פי הדעה הרווחת השיר, "זה לא יכול להיות ישן", נכתב כפרודיה על "שיר ישן", להיטה של אתניקס מ־1991. בעבר טען ברכה כי לא התכוון להתייחס לאתניקס באופן ישיר, אך ייתכן כי יש בו פרודיה שבאה מה"תת־מודע".

בתגובה, ביוני 1992, בריאיון לרגל צאת אלבומה השלישי של אתניקס "יללת תן", קלידן ומלחין שירי הלהקה, תמיר קליסקי, כינה את משינה "להקה מייד אין טאיוואן".

שיא היריבות הגיע ב־13 ביולי 1992, בפסטיבל ערד. באמצע ההופעה של משינה, ברכה חבש על ראשו כובע, החל לרקוד בצורה מוזרה ומצחיקה וביצע בזיוף מפואר במכוון את השיר "כתם הפרי" של אתניקס, כשלצידו מפזזים סולן הלהקה יובל בנאי והבסיסט מייקל בנסון בשטותניקיות שרומזת לריקודיו הידועים – והמשעשעים – של זאב נחמה, סולן אתניקס.

רצה הגורל ובסביבות השעה 22:00 הערוץ הראשון סיים את משדר החדשות, וחיים יבין, המגיש המיתולוגי, העביר את השידור לענת דולב בערד, על מנת לשמוע "כמה צלילים מהפסטיבל הדרומי", בדיוק בזמן הביצוע של משינה ל"כתם הפרי". כך, עם ישראל צפה בלייב בשלומי ברכה מזייף את "כתם הפרי". חברי אתניקס בחרו שלא להגיב, אך התקשורת, שוב, ליבתה את האש.

בשנת 1994 רפי רשף אירח באולפנו בערוץ 2 את משינה והעלה בהפתעה את תמיר קליסקי על קו הטלפון. "ישבתי עם עיתונאי שהשמיע לי 30 שירים של משינה", נימק קליסקי את ההתבטאות על טאיוואן. "אמרתי לו שאני אוהב, ועל אחד אמרתי שהוא פחות טוב ונשמע מייד אין טאיוואן. את זה הוא הפך לכותרת". בתגובה אמר יובל בנאי: "אנחנו לא עוסקים פה בדברים הרי גורל, ולפעמים אנחנו קצת פרועים. אנחנו משתדלים להיות בסדר ולפעמים אנחנו לא בסדר. זה לא היה בשביל להעליב", ומתופף משינה, איגי דיין, סיכם: "למה מייד אין טאיוואן? אנחנו בעד תוצרת הארץ".

מאז הניינטיז עברו הרבה מים בנהר, משינה הספיקה להתפרק ולחזור, ואתניקס שינתה את הרכבה, וב־2015 נראה ששיתוף פעולה מפתיע של שתי הלהקות עתיד להירקם, כשנחמה התארח בהופעה של משינה לביצוע "שיר ישן" של אתניקס ו"רכבת לילה לקהיר" של משינה, ויובל בנאי התארח בהופעתה של אתניקס. בריאיון באותה השנה שנתן ל"ידיעות אחרונות" התייחס נחמה ליחסים בין שתי הלהקות והצהיר: "אנחנו בדרך למופע משותף בשנה הבאה, שתי הלהקות ביחד על הבמה. נעשה שירים שלהם, הם יעשו שירים שלנו, וזו תהיה חגיגה מטורפת. יש לנו שיטות עבודה שונות, אבל נעבוד על זה קשה ונבנה פסקול של שלוש שעות שהוא פסקול החיים של כל הישראלים ב־30 השנים האחרונות. מרוקסן ועד קיסריה והזאפה".

משינה, בתגובה, הכחישה את דבריו של נחמה ובצורה דיפלומטית, דרך אשת יחסי הציבור שלה, טענה שכרגע היא "עסוקה מדי" בשביל מופע כזה.

רכבת לילה למוסקבה

סיפורה של משינה מתחיל בתל אביב של ראשית שנות ה־80. יובל בנאי, בנו של יוסי בנאי וחלק משושלת האומנים המפורסמת ביותר, עשה את שירותו הצבאי בחיל התותחנים. בבסיס שבי שומרון שבו שירת כמדריך טירונים, פגש את שלומי ברכה, סמל מבצעים בתותחנים.

השיח של השניים סביב מוזיקה ובילוי משותף בחופשות מהצבא במועדון הרוק הפינגווין, הוביל אותם להקים להקה. "לי היה טייפ קסטות עם מלא מוזיקה, ולשלומי הייתה גיטרה ספרדית עם מיתרי ברזל, היה לנו אותו טעם מוזיקלי של 'גל חדש', רוק'נרול וסקא", סיפר בנאי בריאיון ל־103FM.

"אז פעם שלומי אמר לי, 'שמע, אני מנגן, לך יש אחלה קול, אולי תשיר פה ושם'. והתחלנו לכתוב שירים, שירי ייאוש כאלה: מתי נשתחרר, מתי המלחמה תיגמר. לאחר מכן התפצלו דרכינו, ואחרי מלחמת לבנון הראשונה, כשחזרתי טראומטי מהמלחמה, שלומי טיפל בי וסידר לי את הראש. היינו יוצאים לראות יחד להקות רוק, מתלבשים במיטב האופנה של האייטיז, שלומי ידע לנגן טוב גיטרה ואני אהבתי לשיר, ופתאום הבנו שאנחנו גם יכולים להקים להקה ולהיות כוכבים של רוק'נרול. ישבנו בחדר בבסיס הצבאי והתחלנו לכתוב שירים שהרכיבו בהמשך את אלבום הבכורה שלנו".

השניים הקימו הרכב והחלו להופיע במועדוני רוק בתל אביב. "היינו שרים בג'יבריש, בעברית ובאנגלית וזו הייתה ההתחלה שלנו", סיפר בנאי. "לפחות חצי משירי האלבום הראשון שלנו היו כבר אז, באיזושהי ורסיה מסוימת".

את השם "משינה" קיבלו מאלכס, חברם לחדר בבסיס, עולה חדש מברית המועצות, שאמר ש"טבלת ייאוש" ברוסית אומרים "משינה ורמני" (בתרגום מילולי: מכונת זמן), ה"ורמני" ירד ונשאר ה"משינה". לאחר מספר הופעות עם נגנים מתחלפים, הצטרפו ללהקה גם הבסיסט מייקל בנסון והמתופף איגי דיין, אך מחלוקות מקצועיות ואישיות בין חברי הלהקה, לא מעט בשל העובדה שבנאי לוהק לתפקיד ראשי בסרט הקולנוע "מכת שמש" ונעדר מחזרות, הובילו לפירוק הלהקה.

ב־1985, בעקבות מפגש מחודש בין ברכה לבנאי, הוקמה מחדש הלהקה והיא כללה את הרכבה הקבוע: בנאי, ברכה, בנסון ודיין. השיר הראשון ששחררה הלהקה לרדיו ביוני 1985 היה "אופטיקאי מדופלם". את השיר, שנקרא במקור "קשיים בחקלאות", כתב ברכה בעת שירותו הצבאי בעקבות שלט בחלון ראווה. "במקור השיר נכתב והולחן באנגלית, בהשראת להקות ניו ווייב", סיפר ברכה בריאיון ל־103FM. "נשמענו כמו להקת רוק אלטרנטיבית, וחברות תקליטים לא רצו להחתים אותנו. בהמשך הכנסנו לשיר טקסט בעברית". הצלחת השיר שכנעה את חברת NMC להחתים את הלהקה על חוזה לאלבום בכורה.

השיר הבא שהלהקה הוציאה, "כי לא בא לה", לא הצליח יותר מדי, אבל הסינגל השלישי, "רכבת לילה" (לקהיר), היה זה שהפך את הלהקה למפורסמת. גם את השיר הזה יצר ברכה בעת שירותו הצבאי. "הלחנתי את השיר וביצענו אותו בהופעות עם טקסט אחר", סיפר ברכה בעבר. הם הגיעו עם הטקסט לאהוד בנאי, בן דודו של יובל, שכתב את הטקסט מחדש.

"אהוד היה אז לפני צאת אלבומו הראשון, והוא היה בשבילי סוג של מנטור", ציין בנאי בריאיון והוסיף שאת הסיומת "גילה גילה קוג'ה בודי" הוא הציע, "כי אלו קריאות בפרסית ששמעתי בשכונת ילדותי". היו מי שהשוו את הלחן לשיר של להקת מאדנס "Night Boat To Cairo", אך חברי הלהקה שללו שמדובר בהשראה מהלחן, וטענו כי למעט השם – אין שום דמיון בין השירים.

עם צאת האלבום הוא זכה להצלחה גדולה, הגיע למעמד של אלבום פלטינה, עם מכירות של מעל 65 אלף עותקים, וכלל להיטי ענק כמו "אנה", "עתיד מתוק" ו"התותח מצלצל פעמיים". האחרון נכתב גם הוא בהשראת חוויותיו של ברכה במלחמת לבנון הראשונה. "השיר נכתב מיד אחרי שלום הגליל על חבר תותחן שכמעט התחרש מרעש הפגזים בלבנון", סיפר ברכה בעבר בריאיון ל"מעריב". "בזמן המלחמה החיים בעיר המשיכו כהרגלם. וכשהוא יצא מהמלחמה, הכל נעצר ורק הצפצוף נמשך".

בעקבות הצלחת האלבום זכתה משינה בתואר "להקת השנה" של רשת ג'. באותה עת צירפה לשורותיה את הקלידן והסקסופוניסט אבנר חודורוב, חברו של בנסון מימי השירות הצבאי. השיר הראשון שהלהקה הקליטה עם חודורוב היה "היא התווכחה איתו שעות", שיצא כסינגל לרדיו באפריל 1986.

האלבום השני ("משינה 2") לא זכה להצלחה כקודמו, מלבד השיר "שלח לי מלאך", שהיה ללהיט ענק, והצלחתו העניקה ללהקה ב־1987 את תואר "להקת השנה" בפעם השנייה ברציפות, אף שלהופעותיה הגיעו רק עשרות אנשים. בעקבות הכישלון, החליטה חברת NMC לוותר על החוזה עם הלהקה, ואמרגנה, בועז בן ציון, מימן את הפקת אלבומה השלישי. גם אלבום זה לא הצליח מסחרית, למעט השירים "אהובתי" ו"ברחובות שלנו", שתרמו לבחירתה בשנה השלישית ברציפות בתואר "להקת השנה".

"אנחנו עד עכשיו מנסים להחזיק מעמד", אמר בנאי בריאיון לתוכנית "עד פופ" עם צאת התקליט השלישי. "תקליט זה דבר שתלוי בהרבה דברים, גם בהצלחה וגם ברצון של אנשים לעבוד. בסך הכל, עם כל מה שעבר עלינו, יש לנו את הקהל שלנו ולמרות שאומרים שהתקליט שהוצאנו הוא כישלון, מבחינתנו אנחנו לא כישלון".

הישועה הגיעה מכיוונו של הפזמונאי והמפיק יעקב גלעד, שעבד עם הלהקה על מופע חדש שתוכנן לעלות ב־1988. גלעד הציע ללהקה להקליט שיר חדש לצורך קידום המופע, והשיר – "בדרך אל הים" – יצא לרדיו בנובמבר אותה שנה והגיע היישר אל ראש מצעד הפזמונים. אחריו הוציאה הלהקה את "רני בפריז" ו"ריקוד המכונה", שהצליחו אף הם. בשל המומנטום שנוצר, החליט גלעד לערוך ללהקה אלבום אוסף בשם "גבירותי ורבותי: משינה", שכלל מבחר שירים מאלבומיה הראשונים. אלבום האוסף, שיצא ב־1989, הביא להצלחה מחודשת של הלהקה, הגיע למעמד של "אלבום זהב" והעניק לה ברביעית את תואר "להקת השנה" וכן לראשונה את תואר "שיר השנה" שבו זכה "ריקוד המכונה".

להקת מחאה סוג ג'

משינה לא הייתה הלהקה היחידה שלא הצליחה לשכנע חברות תקליטים להחתים אותה בתחילה. גם אתניקס חוותה סיפור די דומה: ב־1985 הקים היוצר והזמר זאב נחמה, אז סוכן ביטוח, יחד עם חבריו, יאיר גת ועובדיה חממה, ששירתו יחד בצבא, את להקת מוסקבה, כשבסיס הלהקה היה שירי מחאה על המצב במדינה אחרי מלחמת לבנון הראשונה, שבה לחמו השלושה.

"היינו להקת מחאה סוג גימ"ל", סיפר נחמה בעבר. "היינו מתוסכלים ומאוכזבים שאף חברת תקליטים לא רצתה להחתים אותנו. מסביב החתימו את משינה, את נוער שוליים, את החברים של נטאשה – ורק לנו לא נשאר מקום. במימון עצמי הוצאנו כמה שירים שלא הצליחו וזהו".

תמיר קליסקי, סטודנט ברימון, נכח באחת ההופעות של מוסקבה, יצר קשר עם נחמה והצטרף ללהקה. גם הוא שירת במלחמת לבנון הראשונה בנח"ל מוצנח וסחב אף הוא, בדומה לנחמה, את טראומת המלחמה, כפי שתתבטא בהמשך בשיריהם המשותפים. "במפגש הראשון שלנו זאב שאל אותי: 'אתה קלידן?', אמרתי שכן. אמר לי, יש לנו מחר חזרה, בוא לנגן איתנו", סיפר קליסקי בעבר. "אלוהים יודע למה אמרתי שאגיע. אפילו לא אהבתי את מה ששמעתי. משוגע!".

ההזדמנות הגדולה של הלהקה באה הודות לרוני בראון, אז מנכ"ל חברת הליקון, שהייתה בראשית דרכה. "דרור, אח של תמיר קליסקי, היה גרפיקאי שעבד איתי", סיפר בראון בעבר בריאיון ל"מעריב". "הוא סיפר על להקת מוסקבה, השמיע את החומרים שלהם והציע לי לפגוש אותם. חשבתי שהחומרים שלהם לא מעניינים מספיק, אבל בגלל שאהבתי את דרור פגשתי אותם. אמרתי להם מה אני חושב והוספתי שהשם 'מוסקבה' לא מסקרן, בייחוד כשאנחנו דקה לפני סוף המלחמה הקרה. כעבור זמן הם חזרו אליי והשמיעו את 'ציפור מדבר'.

"השיר לא נשמע כמו שהוא נשמע כשיצא, אבל הוא הצליח להביא את החיבור המדויק בין מזרח למערב, עם התחלה של נגיעות אלקטרוניות. אמרתי להם שהם צריכים לכתוב עוד שירים בסגנון הזה ודי מהר התווספה קבוצת שירים. הבאתי את המעבד יועד נבו, ילד שטיפחתי, שיעבוד איתם והמצאנו סאונד חדש. לגבי השם, ידענו שהוא צריך לשלב מזרח ומערב. אמרתי שהשם צריך להיות אתני ושצריכה להיות בו האות X כי היא הייתה סמל אז למודרניות".

"המילים של 'ציפור מדבר' פשוט באו אליי לראש בבת אחת, מעין קסם של כמה דקות", סיפר נחמה בריאיון בעבר. "שירה גפן אמרה פעם שכשיורים טיל אל החלל, הוא ממשיך לעוף בספירה לבד. זה מה שהרגשתי. דמיינתי את כל הקטע של בראשית, במדבר, כל מיני דברים הסתובבו לי בראש בקטע מיסטי ואמרתי שבפזמון צריך משהו להיפתח, להרגיש שעוף החול פורש כנפיים מהמדבר. ככה הגיע צמד המילים 'ציפור מדבר'. נזכרתי שהייתה תוכנית בערבית בערוץ 1 בשנות ה־70 שקראו לה 'שער שכם'. הפתיח שלה התנגן לי בראש ואמרתי לעצמי, צריך איזה משהו באווירה הזאת".

"ציפור מדבר" יצא במרץ 1990 כסינגל שלישי של הלהקה בשמה החדש וכבש את תחנות הרדיו. שלושה חודשים לאחר מכן יצא אלבומה הראשון של הלהקה ("אתניX"), שנטה לכיוון של סינת'־פופ עם השפעות של מוזיקה אתנית. על המילים היה חתום נחמה, ועל הלחנים היו אחראים נחמה, קליסקי ונבו. האלבום מכר 40 אלף עותקים, הגיע למעמד של פלטינה, ו"ציפור מדבר" היה לשיר המושמע ביותר ברדיו ובטלוויזיה הישראלית באותה שנה.

"באנו משומקום, מאלמוניות לפרסום מסיבי. התקשורת לא ידעה לאכול אותנו", סיפר נחמה בעבר. "יצרנו ז'אנר שעוד לא הבנו אותו. אני הבאתי את המוואלים מבית הכנסת הספרדי משכונת פלורנטין בתל אביב בה גדלתי, ויועד הביא את הסאונד האתני מהרחוב הירושלמי בו גדל. יצרנו משהו ייחודי".

לקראת סיבוב ההופעות הצטרפו אל הלהקה הגיטריסט גיל אלון והמתופף גל הדני. בהמשך עזב נבו את הלהקה ועבר ללונדון.

ראש בראש

בעוד אתניקס פורצת לתודעה וצוברת קהל מעריצים, משינה, שחווה פריחה מחודשת, מוציאה את אלבומה המצליח "העמותה לחקר התמותה", שנע בכיוון רוק'נרול עם השפעות אתניות ונוצר על ידי ברכה ובנאי תוך כשלושה חודשים. בין הלהיטים הבולטים באלבום: "הכוכבים דולקים על אש קטנה", "אחכה לך בשדות" ו"אז למה לי פוליטיקה עכשיו", משירי המחאה הבולטים של הלהקה.

לאחר צאת התקליט, שמכר מעל 54 אלף עותקים, לקחה הלהקה פסק זמן מקצועי, בשל עייפות שחשו חברי הלהקה. חבריה עבדו על פרויקטים נפרדים: בנאי הפיק ויצר את אלבומה של זוגתו דאז אורלי זילברשץ וכתב שיר לאביו, יוסי; ברכה הפיק את אלבומה הראשון של להקת נושאי המגבעת; ודיין עבד על אלבום סולו ראשון ("משהו ממך").

בזמן שמשינה לא הייתה בסביבה, אתניקס תפסה תאוצה והוציאה ב־1991 את אלבומה השני "מסאלה", שהגיע למעמד אלבום פלטינה פלוס, ובו הלהיטים "כתם הפרי", "אמונה", "שיר ישן" ו"מסאלה" (דואט עם זהבה בן). אתניקס זכתה בתואר "להקת השנה".

"כל הלהקות נכשלו באלבום השני שלהן", סיפר נחמה בריאיון ל־103FM. "כולם חיכו לנו בפינה לראות מתי ניכשל. יועד נבו כבר לא היה איתנו, ותמיר ואני התחלנו לעבוד על השירים. הפחד שלי היה שעוד פעם נגיע לרדיו עם שירים חדשים והאלבום לא יושמע ואז תתחיל הדעיכה שלנו. חשבתי שאם הרדיו לא ישמיע את השירים, נצטרך לגרום לקהל להיחשף אל האלבום דרך הרגליים. אמרתי לתמיר שאנחנו צריכים לשנות קו, להביא משהו אחר.

"יום אחד, כשאכלנו יחד במסעדת שיפודי ירושלים בזמן מלחמת המפרץ, הבעלים של המסעדה השמיע לנו שיר חדש בשם 'טיפת מזל' של זמרת בשם זהבה בן, שלא הכרנו לפני כן. ידענו שהיא צריכה לשיר את הפזמון של 'קטורנה מסאלה'. פנינו אליה ולא עברו כמה שעות והיא כבר הייתה איתנו באולפן, והקליטה את השיר בטייק אחד. השיר הצליח. התגברנו על 'פחד האלבום השני' שכולם הזהירו אותנו ממנו".

שנת 1992 הייתה מכרעת בחיי שתי הלהקות: משינה, שחזרה לפעילות אחרי פסק זמן של שנתיים, הוציאה את "מפלצות התהילה". "במלחמת המפרץ היינו מפורקים וזה היה המזל שלנו", סיפר ברכה בספר "משינה – עסקי הרוקנ'רול" (2010). "היה לנו טיימינג מושלם. אני באותו הזמן עבדתי על האלבום של נושאי המגבעת ודרכם התחלתי להקשיב למוזיקה אחרת. פתאום שמעתי את הפיקסיז ועפתי, לא האמנתי שזה קורה, פתאום שמעתי סאונד אחר. כשיצא אחר כך 'את באה לבקר' מהאלבום 'מפלצות התהילה', אמרו שעשינו 'נירוונה', אבל ההשפעות היו מהתקופה הזו".

"כתבתי את 'בנות הים', 'אין מקום אחר' ועוד הרבה שירים בתקליט הזה", סיפר בנאי בספר. "רוב הטקסטים היו שלי, שירים כמו 'אשה' ו'תתעורר', והם גם באו במכה הראשונה של הכתיבה של התקליט. מבחינתי זאת הייתה פריצת דרך מאוד גדולה, ללכת למקום שלא הייתי בו. הכתיבה שלי הייתה עד אז רומנטית, עם שירי אהבה, ובפעם הראשונה הכנסתי לשירים שלי סוג של ייאוש וסכנה, אם אפשר להגדיר את זה ככה. הרשיתי לעצמי להיות מופרע. תמיד הייתי מאוד סולידי ופה פתאום שברתי משהו.

"המילים האלה השפיעו בצורה קריטית על המוזיקה בתקליט הזה. הן נתנו את הלגיטימציה לפתוח את הדיסטורשנים ולצרוח וללכת למקום הנואש והמסוכן. התקליט הזה היה יותר גדול מהלהקה. כמו איזה שואב אבק ענק או ונטילטור ענק שסובב אותנו למשך חודשים. אני זוכר את הווליום בחדר החזרות, לא היינו במציאות, היינו מנגנים בווליום מטורף. באולפן היה סשן מטורף של יצרים, עפנו על זה, וזה סחף את כל מי שהיה בסביבה".

אחרי אלף שעות עבודה באולפן יצא "מפלצות התהילה", והתקווה להביא בשורה חדשה לשמי המוזיקה המקומית התנפצה ללהקה בפנים, עם התעלמות של הרדיו מהשירים, וקהל שהצביע ברגליים. רק במרוצת השנים הפך האלבום לאחד החשובים ברוק הישראלי והגיע למעמד של אלבום זהב.

בזמן הזה, אתניקס פורחת עם אלבומה "יללת תן", שהעניק לה בפעם השנייה ברציפות את תואר "להקת השנה" וכלל את "תותים" הבלתי נשכח. "השיר מורכב מקטע של שיר שכתבתי בגיל 15 והקלטתי בגיל 16, כשחזרתי לארץ מלונדון", סיפר נחמה בעבר. "במקור הוא נקרא: 'בוקר טוב לך, גברת רולף'. את הרעיון להמשך לקחתי מהסרט 'מלחמת רוז ברוז', כשבני הזוג נלחמים כל הזמן זה בזה. השלכתי את זה למערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים. הפזמון אומר: 'אור עולה מן המזרח, יום חדש הגיע, שנינו נתגבר על האימה'. רציתי לומר, אני מקווה ששני הצדדים יבינו שעדיף השלום על המלחמה ושעדיף לאכול יחד תותים".

אתניקס המשיכה לחדש ולשנות קו מוזיקלי מאלבום לאלבום. ב־1993 שברה שיא חדש, כשמלבד זכייה בשלישית ברצף בתואר "להקת השנה", שירה "ג'סיקה" מאלבומה הרביעי "אדם ונחש" נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים של רשת ג'.

"הייתי בגרעין נח"ל עד שהתגייסתי לחיל הים ושם היו המון מתנדבות", סיפר נחמה על הרקע לכתיבת השיר. "יום אחד התחלתי לשיר באולפן 'ג'סי־ג'סי־ג'סי ג'סיקה', ככה סתם, לפי הלחן שהיה לנו כבר והתנגן ברקע. תמיר נתן לי רעיון להמשיך את הטקסט על מתנדבת בקיבוץ. למחרת חזרתי עם הטקסט, שהיה בחלקו על בחורה בשם אינגה שהכרתי בגרעין הנח"ל ובחלקו על מתנדבת שתמיר הכיר.

"באולפן התחלתי לשיר את החלק של האופרה בג'יבריש. אמרתי לדרור קליסקי, המנהל שלנו אז, 'אולי נביא זמר אופרה?'. הוא התקשר לאופרה הישראלית, והאחראית על הזמרים אמרה לנו, 'מצטערת, אבל אנחנו לא עושים מוזיקת פופ'. בסוף עשו לנו טובה, הביאו לנו מישהו מהשורה השלישית, יבגני שפובלוב. הוא התגלה כזמר אדיר. הגענו לתוכנית של דן שילון, שהיה חולה אופרות, והוא הפך את שפובלוב לכוכב הכי גדול של האופרה".

ב־1994 חוותה אתניקס את כישלונה הראשון עם צאת אלבומה "אתה", שאותו הקדישה לזכרו של גדי סואד, שנפל במבצע דין וחשבון בלבנון. הכישלון לא עצר מבעד אתניקס לזכות בפעם הרביעית ברציפות בתואר "להקת השנה" ולהשתוות ללהקות משינה וכוורת שלפניה הגיעו להישג זה.

לחפש את הדרך

בגזרת משינה, הניסיונות המוזיקליים לא נשאו פרי, ולאחר אופרת רוק ("פחי שואו") שנגנזה בשל חוסר עניין של חברות התקליטים, הוציאה הלהקה את שירי האופרה כאלבום ("שיא הרגש"), שיצא בשנת 1993 והגיע למעמד אלבום פלטינה. ב־1995 הוציאה הלהקה את אלבומה "להתראות נעורים, שלום אהבה" ובו הלהיט הגדול "תחזור, תחזור", שבו התארח אביו של יובל, יוסי בנאי.

למרות הגעת האלבום למעמד של אלבום זהב, החליטה הלהקה להתפרק. "אחרי הרבה שנים שאנחנו עובדים יחד בתור קבוצה אנחנו חייבים לתת לכל אחד לחפש את הדרך שלו", נימק בנאי במסיבת עיתונאים שבה הודיע על הפירוק. "אנחנו לא מתפרקים, אנחנו רק נפרדים בהרבה אהבה. יש לנו שמחה בלב ולא צריך לקחת שום דבר ללב יותר מדי".

הופעת הפרידה הייתה צפויה להתקיים בפסטיבל ערד. דוחק רב שנוצר בכניסה למופע הביא לכך ששלושה צופים נמחצו למוות. לאחר שחברי הלהקה נפגשו עם משפחות ההרוגים, הוחלט על הופעת פרידה בפארק הירקון באוקטובר 1995.

אחרי פירוק משינה, אתניקס המשיכה לדהור קדימה. קליסקי ונחמה הפיקו, במקביל לפעילות הלהקה, את אלבומה של שרון חזיז "בת הקוסם" והקליטו עם חבורת הקומדי סטור את הלהיט "שיר הטרטע". ב־1996 יצא האלבום "פופ", שכלל את הלהיטים "היא לא תשוב" ו"תביא קצת דינרוס".

"השורה 'תביא קצת דינרוס' יצאה לי תוך כדי סקיצה, והיה ברור לי שמשם אני מפתח את השיר בכיוון לטיני", ציין נחמה בעבר. "היה לנו ליין פתיחה, ואחד העובדים הסב את תשומת ליבי לכך שהוא דומה מאוד ללהיט הסבנטיז 'I’ll Meet You At Midnight' של להקת סמוקי. שינינו לגמרי את הפתיח, ונוצר לנו להיט מאוד גדול ושמח שאי אפשר להתווכח איתו".

באותה שנה הקליטה הלהקה את שיר האליפות של קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל "צהוב עולה זה מכבי", שהפך המנון הקבוצה. גם חברי להקת משינה נחשבים לאוהדים מושבעים של מכבי תל אביב, ושיר הלהקה "רכבת לילה לקהיר" אומץ אף הוא על ידי אוהדי הקבוצה כאחד ההמנונים ביציעים.

באותה תקופה החליטו קליסקי ונחמה שהם רוצים לשתף פעולה עם זמר מהז'אנר הים־תיכוני. הם פנו לנתי לוי, אבל הרעיון לא יצא לפועל. "מי שהביא אותי לחברת התקליטים הליקון הוא זאב נחמה", סיפר לוי לאחרונה בריאיון לפודקאסט "מעריב". "הוא שמע אותי במסבאה, מועדון לילה, החלפנו טלפונים אבל משהו קרה בדרך. הליקון ואתניקס לא הסתדרו על משהו כספי". לוי הוציא אלבום כושל עם הליקון וראה את ההזדמנות מתנפצת לרסיסים.

בינתיים, נחמה וקליסקי חיפשו טאלנט חדש לצאת עימו להרפתקה המקצועית הבאה שלהם ונחשפו בטלוויזיה לזמר צעיר ואלמוני בשם אייל גולן, ששר כמה שירים של זהר ארגוב. "דידי הררי ואני התאמנו בחדר כושר וסיפרתי לו שראיתי זמר מעניין בשם אייל גולן", סיפר נחמה בריאיון ל־103FM. "דידי אמר לי שישיג לי את הטלפון. התקשרתי לאייל למחרת ואמרתי, 'שלום אייל, זה זאב נחמה מאתניקס'. הוא אמר לי: 'כן־כן־כן' – וטרק. ככה פעמיים, חשב שעובדים עליו. בפעם השלישית אמרתי לו, 'תקשיב, אייל, זה באמת זאב נחמה, בוא ניפגש'.

"הוא הגיע אליי עם ישי בן צור, האמרגן שלו אז. לימים הבנתי שישי אמר לו, 'לא נראה לי שייצא משהו מהאשכנזים האלה'. אבל אייל אמר שדווקא מעניין אותו. הלכנו לראות אותו אחרי כמה ימים במועדון באזור צומת סגולה. הגענו באחת בלילה לחניון עם 3,000 כלי רכב וכולם הולכים למועדון. אמרתי לעצמי, אם בשתיים בלילה אנשים רבים על כרטיסים די יקרים, יש פה משהו. אייל עלה לבמה אחרי כמה די מפורסמים, זה הרגיש שמישהו הדליק את המקום. באותו ערב ידעתי שאם נקלף את הקליפות נכון, זה יעבוד מעולה".

הלהקה הקליטה עם גולן את האלבום "בלעדייך" (1997), שנשא בשורה חדשה בשמי המוזיקה הישראלית. "כשסיימנו לעבוד על האלבום של אייל גולן, התחלנו להגיע לתחנות רדיו ולנסות לקדם את הסינגל מתוכו, ‘לב של גבר', ולא קיבלו אותו בשום תחנה“, סיפר נחמה בעבר בריאיון ל"מעריב". “צלצלתי לדן שילון וביקשתי ממנו לתת צ'אנס לאייל בתוכניתו 'המעגל'. הוא אמר: ‘אני מוכן לתת לו במה, בתנאי שהוא יבצע שיר אחד שלו, אתם תבצעו את השיר ‘תותים', והשיר השלישי מוכרח להיות דואט שלכם איתו'. הופענו עם השיר ‘צאי אל החלון', שלא נכתב כדואט אבל הפכנו אותו לכזה בשביל התוכנית. למחרת כבר נוצרה היסטריה, והאלבום נמכר בכמויות אדירות".

אתניקס עם אייל גולן הפכו לדבר החם ביותר בתעשיית המוזיקה, ו"בלעדייך" הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בישראל אי פעם, עם מכירות של מעל 300 אלף עותקים. אתניקס וגולן שיתפו פעולה בעוד שני אלבומי אולפן – "חייל של אהבה" (1998) ו"הסתכלי אלי" (1999), שזכו אף הם להצלחות חסרות תקדים במכירות, הפכו את גולן לזמר המוביל במדינה ואת הלהיטים שנחמה וקליסקי יצרו לקלאסיקות. היו שם השיר "דמעות", שהיה שיר השנה ל־1998, "לב של גבר", "בלעדייך" ו"לקנות לך יהלום".

בשנת 2000, לאחר סיבוב הופעות משותף של גולן ושל אתניקס, פסק שיתוף הפעולה ביניהם. לאורך השנים דובר על סכסוך מתמשך בין קליסקי ונחמה לבין גולן. הצדדים הכחישו. ב־2017 הם יצאו לסיבוב הופעות משותף ומצליח, ששם קץ לשמועות על יחסים עכורים.
ב־1998 הקליטה אתניקס את אלבומה "ברוכים הבאים לישראל", שנטה לקו הים־תיכוני ובו הלהיט "BMW שחורה". "דמיינתי שאני אחד מהחברים של אייל גולן ממרמורק, עם BMW שחורה, שהייתה מזוהה אז עם ז'אנר המוזיקה הים־תיכונית", סיפר נחמה.

"הראשון שהשמעתי לו את השיר היה אייל. הוא הסתכל עליי ואמר: 'כתבת עליי שיר?'. הבנתי שיש פה קליעה של 100%. בשנים ההן, אחרי הופעות, היינו יושבים בפאב לה לסל בתל אביב עם שלום אסייג. עלה לי רעיון שאסייג ישחק בקליפ ערס שהגיע מתל אביב, וזה עבד מעולה. תוך כדי עבודה על הקליפ דידי הררי סיפר לי שיש שני קומיקאים חדשים מנתניה. ככה התחברנו לאלי ומריאנו, שעשו את הפתיח".

הקו הים־תיכוני של הלהקה נמשך גם באלבומה הבא "מוריס", שבו בלט השיר "מחר אני בבית", שכתב נחמה בעקבות חוויותיו ממלחמת לבנון הראשונה. אף שאלבומיה הבאים לא שברו שיאי מכירות, אתניקס זכתה שוב ושוב בתואר "להקת השנה". במקביל, נחמה וקליסקי התמקדו ביצירות ובהפקות לרינת בר, זהבה בן, שרית חדד, ישי לוי ועוד.

להחזיק מעמד

ב־2003 שבה משינה לפעול, תחילה בסיבוב הופעות, ובהמשך בהקלטת להיט ענק חדש, "משהו קטן וטוב". ב־2005 הקליטה הלהקה אלבום חדש, "רומנטיקה עתידנית", שלא הצליח וספג ביקורות שליליות מצד מבקרי המוזיקה. גם אלבומיה הבאים "יהלומים בשמיים" (2010) ו"מתים שרים הולכים" (2018) לא הצליחו. עם זאת, בגזרת ההופעות הלהקה זכתה להצלחה רבה, שנמשכת עד היום. לאחרונה אף העלתה מופע חדש בשם "שירים של אחרים" שהורכב כולו מגרסאות כיסוי לשירי שנות ה־70.

השיר האחרון שהלהקה הוציאה עד כה היה "להתראות אהובתי", שיר גנוז מתוך אלבומה "שיא הרגש". כרגע, לצד הופעותיהם המשותפות כלהקה, חברי משינה עובדים בעיקר על פרויקטים נפרדים, אלבומי סולו והרכבים שונים.

"משינה זה אריה גדול", אמר ברכה בריאיון שנתן לאחרונה. "מפלצת שמורכבת מחמישה ראשים, והביחד הזה יוצר איזה עניין מסוים. מאז שהתפרקנו וחזרנו, קצת נזהרנו אחד על השני באלבומים, ואני לא יודע אם זה עבד כל כך לטובתנו, ההתחשבות אחד בשני".

אצל אתניקס המצב היה מורכב יותר: ב־2016 פורסם בכלי התקשורת כי קליסקי מגבש תביעה נגד זאב נחמה, מנהל הלהקה מיקי דה פז וחברת הליקון־כנען, המייצגת את הלהקה, בטענה לאי־סדרים כספיים שמנעו ממנו הכנסות בסך מאות אלפי שקלים. קליסקי הכחיש את הפרסומים, אך הלהקה הגישה תביעה בסך שני מיליון שקלים נגדו, בטענה שפגע אנושות בתדמיתה – והוא הודח מהלהקה. קליסקי, בתגובה, הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להוציא צו מניעה זמני שיאסור להשעותו מההרכב. השופט דחה את עתירתו, וקבע כי הלהקה תמשיך לפעול בלעדיו. כך קרה.

באוקטובר 2022 ערכו חברי אתניקס סולחה עם קליסקי, הוא שב ללהקה והקליט עימה סינגל חדש בשם "בוקר טוב". מאז חזרה הלהקה לפעילות רציפה, כששירה האחרון עד כה, "אדמת האהבה", יצא בינואר 2024 בתגובה למלחמה.

"אני זוכר את התחושה בבית המשפט שניצחתי אבל לא ניצחתי כלום", התייחס נחמה בריאיון לתקשורת אחרי הסולחה. "את מי ניצחתי? בן אדם שעבדתי איתו כל החיים? שנינו הפסדנו מעצם השנים שלא דיברנו. היו לנו כמה תחנות שיכולנו לעצור את זה, ולא עצרנו כמו מטומטמים".
"כשזאב קיבל פרס מפעל חיים מאקו"ם, ישר התנפלו עליי הכתבים, ציפו שאכעס שהוא מקבל אותו בלעדיי", הוסיף קליסקי באותו ריאיון. "אמרתי שאני מברך אותו וכולם הופתעו. בהמשך זאב העביר מסר שהפרס מגיע גם לי. שהרגיש מוזר שאני לא לצידו. שם, לדעתי, הבנו שצריך – איך אומרים ב'אחים בלוז'? 'פוטינג ד'ה בנד טוגד'ר'. עכשיו כל דבר שאני לא מסכים עם זאב הוא ישר אומר: 'טוב, טוב, רק שלא תפרוש לי'". 