מדי שישי מייצג דדי שמחי את הממשלה בפאנל חדשות 12, הוא תמיד מצליח לגרום לי לנוע באי נוחות כשהוא תוקף את כל האחראים על טבח השביעי באוקטובר, ובצדק חשוב להדגיש, אבל מעולם לא מבקר את הראש, אבי הקונספציה, רוה"מ נתניהו. הוא מגן בחירוף נפש על כל החלטה של הממשלה, גם כשהיא צועקת מכל עבר משחיתות, חוסר מוסר וערכיות, ומתקבלת לטובת שמירת הקואליציה ולא לשמירת ביטחון המדינה.
אבל כשדדי שמחי יוצא מהכובע של כיסא האולפן, מסיים לגלם את תפקיד הפאנליסט שמתקוטט מדי שישי עם האלוף במיל' ישראל זיו, זה שחייב להביא זווית אחרת מהפאנל הקבוע, הוא חושף את כל הצדדים היפים שלו, ויש לו כל כך הרבה מאלה, שמתפספסים כשהוא מקבל דקות ספורות באולפן שישי להביא את משנתו.
תא"ל במיל' דדי שמחי התארח אתמול אצל רוני קובן, בראיון אישי וארוך, בו התאפשר לו להעביר את האג'נדה שלו בצורה ברורה מבלי שברקע חברי הפאנל יצאו במתקפה נגדו וישבשו לו את המסר. הפעם מבלי לחשוש, מה יגידו שם בליכוד, הוא מאשים את ראש הממשלה נתניהו, וקורא לו לקחת אחריות ולהשיב את המנדט לעם ולצאת לבחירות, ומסביר מה הסיבה שהוא רואה בצבא כאשם מרכזי, כי הצבא הוא תעודת הביטוח של אזרחי ישראל, לא משנה מי ראש הממשלה הנבחר וכמה טעויות הוא עשה ועושה, ותפקיד הצבא לשמור על האזרחים לא משנה מי הגה את הקונספציה המוטעית. פתאום כל הראייה שלו שמתמקדת בביקורת נוקבת רק על הצבא, נשמעה לי הגיונית, חשובה וערכית.
שמחי גם חשף את תוכניותיו להצטרף לפוליטיקה, לא משהו שטלטל אף אחד, כשהוא מבהיר עד כמה חשוב להביא דם חדש לכנסת ישראל ועד כמה חשוב להעיף את כל 120 ח"כ שצריכים לשים את המפתחות וללכת הביתה. "אני אעשה הרבה דברים ביום הפקודה. אני רוצה להביא משהו חדש, צעיר רענן לעשות שינוי אמיתי במדינת ישראל". אך יחד עם זאת, הפתיע כשאמר שאין לו שום כוונות להצטרף לליכוד ולנתניהו. "אני לא חושב שאני רוצה להיות חלק מהמפלגה של הליכוד, והם גם יודעים למה לא, כי צריך לעשות פה שינוי להביא משהו חדש ולעשות קבינט שיקום ולשקם את המדינה".
לא ברור לי אם זה נאמר כי זו החלטה ששמחי קיבל או שפשוט עד כה הוא לא קיבל מהם אף פנייה, וגם אם היה מקבל פנייה שכזו הרי שנתניהו היה משתמש בו וזורק אותו באותה מהירות. יש לציין ששמחי הוא ישראל היפה, מלח הארץ והממשלה שלנו שניכר בה מחסור של אנשים כמוהו, זקוקה לאדם כמו שמחי, כמו אדם שהתייבש וזקוק לאינפוזיה. שמחי הוא אותה האינפוזיה ואם ירים מפלגה חדשה או אולי אף יחבור ליוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, שמתכנן לרוץ בבחירות הקרובות, כפי שדווח אמש בחדשות 12, הרי שיש לנו אלטרנטיבה יותר מראויה של כוח חדש ומרענן שיביא לנו שינוי וגם אחדות, כי יש משהו בשמחי לא משנה אם הדעות שלנו לא מתיישבות באותו כיוון, שיוצר תחושת אחדות ואמון מחדש במערכת.
שמחי ישב אתמול מול רוני קובן ודיבר בנוקשות, נוקשות המאפיינת יוצאי צבא, כמו גלנט ודומיו, חסר בו קצת הרוך והקלילות הנדרשת מכל פוליטיקאי מפולפל, שיודע להגיע לכל הפלחים השונים של העם ולגעת בנימים הדקים. אבל כשנשאל על מות בנו, גיא שמחי ז"ל שנפל כזכור בשביעי באוקטובר, אותו חילץ במו ידיו, ועיניו התמלאו בדמעות, הוא ריגש יותר מכל אחד אחר, גבר נוקשה שדומע, זה כואב וחודר כפליים. הדרך בה דיבר על משפחתו, אשתו הלביאה ועל בנו האהוב שנפל שכל מה שהוא עושה זה למענו ולזכרו, מראה שליבו ופיו נמצאים במקומות הנכונים. גם אהבתו למדינה, ולעשייה אינסופית הם מצרך נדיר היום בימינו עם ממשלה שמאוהבת בעצמה.
שמחי הוא דמות שקל לאהוב, הסיפור הכואב על בנו שנפל, והדרך בה התמודד עם הכאב והשכול כשבמקום לקבל עידוד יצא זה שמעודד את כולנו ונותן לנו כוח להמשיך ברגעים הקשים כשעלה לראיון יממה אחרי שקבר את בנו. גם אם הרוח מגיעה בסיסמאות שלעיתים ריקות מתוכן כפי שרוטן נגדו ישראל זיו, לפעמים סיסמאות זה כל מה שנדרש כדי להמשיך לנוע קדימה.
