מאז 7 באוקטובר, ובעיקר ככל שהמלחמה בעזה מתארכת, מעמדה של ישראל ברחבי העולם מתערער, האנטישמיות גוברת וההשלכות באות לידי ביטוי בתחומים שונים, בהם תחום התרבות. בעוד שבישראל חוגגים השבוע את שבוע הספר המסורתי, עשרות אלפי ישראלים נוהרים לירידי ספרים ולחנויות ברחבי הארץ כדי ליהנות מהתבואה הספרותית – בשוק הספרות הבינלאומי נראית תמונת המצב של היצירה הישראלית אחרת לגמרי.
“מצב הספרות הישראלית בחו"ל מעולם לא היה גרוע כל כך", חורץ מו"ל של הוצאת ספרים ישראלית שמתמחה בשיווק ספרים ישראליים מתורגמים בחו"ל. “הרבה מהלקוחות שעבדתי איתם בשוטף לפני 7 באוקטובר מפנים לי עכשיו את הגב ולא עונים למיילים או לטלפונים. ואלו שכן עונים אומרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם לשתף פעולה עם מדינה כובשת, כדבריהם".
"אני מדבר על מדינות כמו צרפת, שוודיה והולנד, שבעבר קיבלו בחיבוק את הספרים של הלקוחות שלי, ועכשיו לא מוכנות לשמוע על ספר ישראלי. היו גם מקרים שבהם היינו על סף עסקה סגורה, וברגע האחרון, כשקרה משהו בעזה, העסקה בוטלה. אני לא אופטימי ולא יודע אם אחרי המלחמה דברים יחזרו לקדמותם", הוא מספר.
איך אתה מתמודד עם זה?
“בעיקר מתמקד בטיפוח קשרים עם מדינות שתומכות בישראל ושיש לנו קשרי עבודה איתן. מנסה גם ליצור קשרים עם מדינות שבעבר לא היה קשר איתן, ואני חושב שהן פרו־ישראליות. היום הכול פוליטי אז אני מנסה להתאים את עצמי לפי זה. זה קשה מאוד ולא רואים את האופק אבל אני לא רואה אופציה אחרת".
אנשים רוצים לקרוא
יהורם גלילי, המו"ל של הוצאת הספרים “גלילי הוצאה לאור", מתאר אף הוא שינוי לרעה ביחס לספרות הישראלית בחו"ל, אם כי מציג גם זיק של אופטימיות. “לפני כחודשיים וחצי השתתפתי ביריד ספרים בבולוניה שבאיטליה, והייתי המו"ל היחיד מישראל שהגיע לשם", הוא מספר. “הרגשתי קצת כמו שגריר. הגיעו אליי אנשים מכל מיני מדינות, דיברו איתי, שאלו על ישראל. חשתי שהיו אנשים שהגיעו אליי דווקא בגלל שאני ישראלי, כאלה שאמרו שהם רוצים לתמוך בישראל ולכן רוצים לקנות ספרים של סופרים ישראלים".
אני מניח שהיו שם גם דברים פחות נעימים.
“מן הסתם, לא הכל היה נעים. היו גם רגעים שפחות קל לעכל. למשל, הייתה מוציאה לאור מסקוטלנד שמפרסמת ספרים על עזה, עם כותרות וצילומים של ילדים פצועים וסובלים. הדוכן שלה היה בצבעי חמאס. בוטה מאוד. זה היה עבורי קו אדום. אמרתי לעצמי, אם אני הייתי מוציא ספר על מה שעבר על ילדים ישראלים ב־7 באוקטובר, כנראה היו מעיפים אותי מהיריד. הבעיה היא לא בעצם העיסוק בזה, אלא בחד־צדדיות. זה מרגיש לא הוגן".
עד כמה קל היום להוצאת ספרים לשווק ספרים מתורגמים של סופרים ישראלים בחו"ל?
“היום זה הרבה יותר קשה. זה ברור. כשאתה מזוהה כישראלי, לא משנה אם אתה סופר, אמן או מוציא לאור – ישר משליכים עליך את כל ההאשמות של המלחמה, גם את מה שחמאס עשה. אתה כאילו נושא את זה על הגב שלך. אמנות, לכאורה, אמורה להיות מרחב ניטרלי, אבל בפועל זה לא תמיד כך".
"במדינות כמו גרמניה או טורקיה זה מאוד לא פשוט. סוכנויות פרסום, שהן הגורם המרכזי בעולם ההוצאה לאור, עלולות להירתע מיד כשהן מזהות שאתה מישראל, גם אם הספר בכלל לא פוליטי. ואם הוא עוסק בישראל, ויש בו תוכן פרו־ישראלי, הסיכוי שיקבלו אותו שואף לאפס. בעניין הקוראים עצמם אני דווקא מרגיש תקווה. אנשים כן רוצים לקרוא. אם ספר הוא טוב, הם יקראו אותו. גם במדינות ערב. הבעיה היא בצינורות – הסוכנויות, ההוצאות, הגורמים שמתווכים בין היוצר לקורא. שם יש הרבה יותר סינון וחשדנות כלפי ישראלים". גלילי מסביר.
כשמדובר בספרי עיון ישראליים, כולל אלה שעוסקים במלחמה, הביקוש בעולם גבוה יותר. הוצאת הספרים “סלע מאיר" הוציאה בימים אלה את ספרו החדש של אלי שרעבי, “חטוף", שכבר מבוקש בכמה מדינות בעולם. רותם סלע, המייסד והמו"ל של ההוצאה, מספר: “אנחנו לא נתקלים בהתנגדות בחו"ל לספרים שאנחנו מפיקים, גם כאלה שקשורים לתקופה הנוכחית, כי ישראל הפכה מאז 7 באוקטובר לסיפור החדשותי הכי גדול בעולם".
סלע ממשיך לספר, "זה עורר עניין רב, במיוחד בקרב יהודים בתפוצות, שמבקשים להבין את ההקשר, את הרקע, את מה שקרה. יש ספרים שאנחנו מלווים עכשיו, כמו הספר של אלי שרעבי, שמעוררים עניין בינלאומי גדול. הם נוגעים בשאלות מהותיות שהעולם כולו שואל את עצמו: האם האירועים התגלגלו כפי שהיו מוכרחים להתגלגל? האם ישראל פעלה כשורה? מה נחשב ניצחון ומה הפסד? מהי המשמעות של המלחמה הזו עבור המערב? עבור מדינות ערב? אלה שאלות שהיו קיימות גם קודם, אבל עכשיו הזרקור מופנה אלינו".
הוא מסכם, "מצד אחד יש גורמים שרואים בישראל מותג מוכתם, ולכן נרתעים מתכנים ‘רכים’ שמגיעים מיוצרים ישראלים. מצד שני, דווקא העובדה שישראל הפכה למוקד כל כך טעון רגשית עושה אותה גם יותר מעניינת, וזה גם פתח לשיח עולמי".
התעלמות בוטה
ציפי שחרור, סופרת ועורכת אחראית בהוצאת “ביתן", שספריה תורגמו לשפות שונות, חשה היטב את השינויים. “יש השפעה על ההתייחסות לסופרים ומשוררים, אולי אף יותר מאשר לאמנים בתחומים אחרים, משום שאנחנו נתפסים כמובילי דעה", היא מסבירה. “את ההשפעה התחלנו להרגיש עוד לפני 7 באוקטובר, והיום זה רק העצים".
שחרור מפרטת, "הספרים שלי תורגמו לאנגלית, צרפתית וערבית, ויצירות בודדות תורגמו לאיטלקית, טורקית ועוד. אני מוזמנת לאירועים ספרותיים רבים בעולם, זה חלק מהפעילות הקבועה שלי. לאחרונה הוזמנתי לקונגרס שירה בעיר בצפון שוודיה, שיש בה ריכוז גדול של מהגרים וקהילה פלסטינית. בחרתי שלא לנסוע. לא הרגשתי בטוחה או בנוח להגיע לשם. אני מרגישה שבחלק מהמדינות שפעם היה לי קל לפרסם בהן יש כיום קרירות מסוימת, פחות הזמנות".
"מצד שני", היא מציינת, "יש מדינות שדווקא ממשיכות לתמוך ביוצרים ישראלים. למשל, בקוסובו, מדינה כל כך תרבותית, עם משוררים נפלאים, ביקשו ממני לכתוב על מה שקורה בארץ בזמן המלחמה, ועל מצב השירה. זה מאוד עניין אותם. באופן כללי, לדעתי היום הרבה יותר קשה. יש ביקורת פוליטית קשה מאוד עלינו, והיא מתבטאת גם בביקורת על היצירה שלנו. יש דחייה, בלי שום ספק. שלחתי, למשל, שירים שקשורים במצב – ולא פרסמו אותם. לעומת זאת, שלחתי שירים רגילים – והם פורסמו. הם לא יגידו לי את זה בפנים, אבל זה ברור".
“ספריי תורגמו והופצו לחו"ל מ־2020 עד 2023, לפני שפרצה המלחמה, ככה שלמזלי לא חוויתי את מה שייתכן שקולגות שלי חווים וחוות כרגע", אומרת הסופרת והפובליציסטית שהרה בלאו, שספריה תורגמו והופצו בארצות הברית, באיטליה, בצרפת, בגרמניה, בליטא ובהולנד. “ספרי ‘האחרות’ נבחר לאחד ממומלצי הקיץ של ‘הניו יורק טיימס’, ובאופן כללי ספריי התקבלו יפה מאוד בחו"ל", היא מספרת בגאווה.
"לאורך הדרך נוצרו לי קשרי ידידות עם סופרים ממדינות שונות. בימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר קיבלתי הודעות וואטסאפ דואגות מסופרים מאיטליה, מגרמניה ומיוון, ששאלו לשלומי, ובכל פעם שקורה משהו בישראל אני מקבלת הודעות מהם. לעומת זאת, פתאום חוויתי התעלמות בוטה מאוד מקולגות שלי במדינות כמו הולנד או צרפת, שפשוט הפסיקו להגיב למיילים שלי. זה כואב וזה מוזר. הייתי מעדיפה לקבל מייל קשה שבו הם ינמקו מדוע החליטו להפסיק את הקשר, למרות שברור מדוע".
זה גורם לך לחשוש לקראת הפעם הבאה שבה תרצי להפיץ ספר בחו"ל?“ברור שיש חששות, וזה טבעי. יש לי חברים סופרים, ואני רואה ושומעת מהם על הקשיים שהם נתקלים בהם – ביטולי חוזים על סף חתימה, התחרטות של המו"ל הבינלאומי וכדומה. זה חשש גדול ומבוסס. באיזשהו מקום אני מרגישה שהצלחתי להיתרגם למדינות האלה לפני שהפכנו למדינה כל כך ‘מצורעת’ בעולם. חבל לי על כך כי אני חושבת שהחרמה תרבותית משיגה את התוצאה ההפוכה. צריך לשמוע קולות ולייצר סוג של דיאלוג. אין שום דבר טוב בחרמות, רק יצירת עוינות ומתיחות".
