המעיין ששופץ במיליונים נסגר. זאת הסיבה

אבל כל זה השתנה ברגע שהוחלט לשפץ את האתר. "בהתחלה לא הבנו מה קורה", הוא משחזר. "ואז לאט-לאט ראינו את כמויות הבטון הבלתי נתפסות. זה הפך ממעיין טבעי לבריכה. אמרו שזה למען הנגישות לנכים, וזה דבר חשוב, אבל למה לשפוך כל כך הרבה בטון? במקום להנגיש אזור מסוים, לקחו את כל המקום והפכו אותו למשהו שמרגיש כמו בריכה עירונית. פשוט לא טבע".

הביקורת של חבשוש אינה רק אסתטית. לדבריו, מדובר בתופעה מתרחבת ומדאיגה. "גם הקטינו את הבריכה, גם את העומק צמצמו, וגם שפכו המון בטון. זה לא מזכיר משהו טבעי. אני הרגשתי ממש באסה, כאילו שוב לוקחים לנו את הטבע. מישהו קיבל סמכות והרס. מעבר לעלויות המטורפות, פשוט לקחו אתר טבע – והרסו".

ואם לא די בכך, כמה חודשים לאחר השיפוץ השנוי במחלוקת המעיין נסגר על ידי משרד הבריאות. הסיבה? המים לא עומדים בתקנים של בריכה. חבשוש: "הנה, עכשיו סגרו אותו כי הוא הפך ממעיין לבריכה, ומשרד הבריאות סוגר אותו לפי תקנות של בריכות שחייה. תראה איזה איוולת. לקחו מעיין, שיפצו אותו, הפכו אותו לבריכה, ואז סוגרים אותו. זה לא יאומן. חלם, פשוט חלם".

לדבריו, יש חוסר הבנה עמוק מצד הרשויות: "הטבע הוא לא סטרילי, ואי אפשר שיהיה סטרילי. זה לא בריכה עירונית. המים בטבע לא יהיו עם אפס קוליפורמים, זה לא מי ברז. הם מטורפים לחשוב אחרת. לקחו מעיין, ודורשים ממנו לעמוד בתקנים של בריכה. מי שמע על דבר כזה?".

המסר של חבשוש חד וברור: הבעיה אינה עצם השיפוץ או הגידור, אלא היעדר חינוך. "צריך להשאיר את הטבע עם מינימום פגיעה, כדי לאפשר לאנשים להגיע, להתחבר. לאפשר לבעלי חיים להגיע – לציפורים, לצמחים. לחבר את האנשים לטבע. כי אם תמנע מהם הם יתרחקו, יפסיקו להכיר, ואז גם לא ישמרו. החינוך יבוא מתוך חיבור, לא מתוך מניעה ואיסור".

הסייר הוותיק מדגיש כי אין לו התנגדות לאכיפה, להיפך: "צריך אכיפה נגד פסולת, לכלוך ופגיעה בטבע, אבל לא להרוס את הדבר עצמו. לא לשפוך בטון, לא לגדר, לא להנמיך את הבריכות. זה בדיוק ההפך משמירת טבע".

גם שלי גולדשמיט, בלוגרית המעיינות הוותיקה, שהצטרפה אלינו בשנה שעברה לפתיחה החגיגית של המעיין המשופץ, מותחת ביקורת חריפה על התנהלות הרשויות: "השלב הבא זה שהם ידרשו להכליר את המים במעיין. זה פשוט אבסורדי לחלוטין. זה מאוד מבאס. עכשיו אנחנו בעיצומה של התקופה הכי חמה בשנה, ויש מחסור חמור במקורות מים בארץ, במיוחד אחרי החורף השחון שהיה לנו. ואז, לגלות שאחרי שהושקעו כל כך הרבה כספי ציבור, סגרו את עין הנצי"ב. אין בזה שום היגיון. בסופו של דבר, זה מעיין".

"אני מאוד אהבתי את עין הנצי"ב במתכונתו הישנה, בצורתו הטבעית. ועכשיו, אחרי השיפוץ, יש לנו מקום בטבע, מונגש. ההחלטה לסגור מעיין משופץ בגלל תקן של בריכה היא אבסורדית. זה לא בריכת שחייה, זה מעיין".

לדבריה, ההחלטה לא רק מקוממת אלא גם מסוכנת למקומות טבעיים נוספים: "זה פשוט אבסורדי לחלוטין. מדובר במעיין. יש מעיינות שהן למעשה בריכות בטון – עין חרות, גני חוגה – וגם הן בריכות בטון, אבל אני לא חושבת שמגדירים אותן כבריכות שחייה. וברגע שמדובר במי מעיין, אי אפשר לצפות למאה אחוז מים נקיים ואפס אחוז זיהום".

לדברי חבשוש, סיפורו של עין יהודה הוא רק חלק מתופעה רחבה הרבה יותר של פגיעה במעיינות טבעיים. כך למשל, בריכת התמר (בנחל פרת), שבעבר הייתה בעומק של שלושה מטרים, הונמכה למטר ועשרים, עם תוספת בטון. עין מבוע, אחת הבארות המרשימות בנחל פרת, מולאה בלוחות מתכת והפכה לבריכה רדודה.

לדבריו, "יש קמפיין שקט להפוך את כל הבריכות הטבעיות בישראל לבריכות לילדים בלבד – מקסימום עומק ברכיים. וזה בגלל פחד מתביעות משפטיות". ומה הסיבה למגמה הזו של "שיפוץ אופנתי" של מעיינות טבעיים? חבשוש מצביע בבירור על הגורם: כסף.

"ברגע שכסף נכנס לסיפור, הכול משתנה. יש הרבה בעלי אינטרסים. היו יכולים להנגיש בצורה הרבה יותר פשוטה, או פשוט לגדר, אבל במקום זה שפכו בטון. גם גידור פוגע, חיות לא יכולות להגיע. למה לגדר? אפשר לסמן שמורת טבע ולאכוף. אבל כל הזמן מגדרים. שופכים בטון. הורסים צמחייה. הורסים את המראה הטבעי".

בסוף השיחה, כשאני שואל את חבשוש מה הוא מרגיש בכל פעם שהוא שומע על עוד מעיין שנסגר או נהרס, הוא עונה בעצב: "אני מתחלחל. הלב שלי מתכווץ, ממש מתכווץ. זה עוד מקום שהכרת, שביקרת, או שרצית להגיע אליו – ולקחו לך אותו. וזה שלך. זו הארץ שלנו. אתה רוצה להרגיש חלק, להתגאות, ובסוף מצמצמים, מקטינים, הורסים. זו פשוט פגיעה".

ולמקבלי ההחלטות יש לו מסר ברור: "תשאירו את הטבע. תשאירו את המעיינות. תשאירו את הציפורים. תשאירו את הצמחים. תשאירו את הארץ שלנו".

מרשות הטבע והגנים נמסר: "הגן לאומי עין יהודה הוכרז ונפתח למטיילים בשנת 2021. במשך מספר שנים, השקיעה הרשות משאבים רבים להסדיר את הגן ולהנגישו לציבור לאחר שבמשך שנים היו בעיות בטיחותיות – הן בדרכי הגישה למים והן במים עצמם. באתר הושקעו 6.5 מיליון שקלים, במימון משותף של רשות הטבע והגנים והקרן לשמירה על שטחים פתוחים, השיפוץ נעשה בשיתוף המועצה אזורית עמק המעיינות. במקום שלושה מתחמי מים שונים בגן הלאומי – בריכת רחצה עמוקה, בריכת שכשוך רדודה ומונגשת גם לקטנטנים, ובריכת שכשוך נסתרת שמפל נופל לתוכה. באתר נבנו מלתחות ושירותים, שולחנות פיקניק המוקפים עצי צל, ספסלי ישיבה ומרכז שירות למטייל. כמו כן, הוסדרה באתר חניה (100 חניות) לטובת ציבור המבקרים.

"הרשות לקחת על עצמה לנהל את הגן מתוך התחייבות לשמר את אופיו הטבעי של המעיין. השנה הוחלט לבצע דגימות מים במעיין תוך דרישה למדדים כמו בבריכת שחייה. מצב זה שונה מהמצב שהיה בו עד כה התייחסות למעיין כמעיין טבעי. משרד הבריאות הנחה בשלב זה לא להיכנס לבריכות בעין יהודה לאור ממצאים לא תקינים בבדיקות המים. משרד הבריאות ורשות הטבע והגנים פועלים במשותף לבחינת מקור המים והשפעות סביבתיות אפשריות על איכותם, עם סיום הבדיקה ייקבעו הנחיות שיבטיחו איכות מים ראויה לרחצה".

ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות הנחה בשלב זה לא להיכנס לבריכות בעין יהודה לאור ממצאים לא תקינים בבדיקות המים (חריגות מיקרוביולוגיות). משרד הבריאות ורשות הטבע והגנים פועלים במשותף לבחינת מקור המים והשפעות סביבתיות אפשריות על איכותם, עם סיום הבדיקה ייקבעו הנחיות שיבטיחו איכות מים ראויה לרחצה. יש לציין כי רשות הטבע והגנים ביקשה לדחות את הפגישה שהייתה אמורה להיות בנושא".