"הניצחון שלנו על ישראל": האיום הימי החדש על הנשק הישראלי

נמל פוס-סור-מר, הסמוך למרסיי שבדרום צרפת, הוא אחד מהנמלים העמוסים במדינה. בחודש שעבר אירע במקום אירוע שהיה רחוק מלהיות שגרתי: בין אלפי המכולות חיפשו עובדי הנמל בקדחתנות מקבץ של ארגזים שהיו מיועדים להישלח לישראל, ובהם לטענתם רכיבים לכלי נשק. לפי מידע שהגיע לעובדים, הארגזים היו אמורים להיות מועמסים על האונייה Contship Era. במקביל, ומכיוון שלא היו משוכנעים שיצליחו לאתר את הרכיבים, פנה ועד עובדי הנמל לעמיתיו בנמל גנואה שבאיטליה, שגם בו הייתה האונייה אמורה לעגון, וביקש ממנו שגם האיטלקים יבדקו כיצד ניתן לעצור את המשלוח. עובדי נמל גנואה נענו בחיוב.

הסיפור לא הסתיים שם. לעובדי הנמל הצטרף ארגון המשפטנים הצרפתי JURDI, שפנה בנושא לבית המשפט המקומי. בעקבות עתירתו עוכבה הספינה כמה ימים בנמל, ובסופו של דבר הפליגה לישראל ללא המטען. לא ידוע מה קרה למטען לאחר מכן, אולם הערכה סבירה תהיה כי הוא הוחזר לשולחו. "עובדי הנמל סירבו להעמיס את המכולות", אומר ל"שומרים" אלפונסו דוראדו, עורך דין וחבר באותו ארגון. "זה ניצחון קטן שלנו", הבהיר.

עובדי הנמל הצרפתים אינם היחידים שעל רקע המלחמה בעזה מנסים לעצור משלוחי נשק ורכיבי נשק המיועדים לישראל. איגודי עובדים באיטליה, ביוון, בבלגיה, במרוקו ובשוודיה הודיעו כי יעצרו משלוחים כאלה, ובחלק מהמקרים הם אף פעלו אקטיבית כדי לעשות זאת. ההתארגנויות הללו – לצד אמברגו שהטילו מדינות מסוימות על מכירת נשק או העברתו דרך שטחן, ולצד האיום החות'י שמקשה לקבל משלוחים מאסיה – יוצרות לחץ כבד על שרשרת האספקה הישראלית, שגם בימים כתיקונם מתמודדת עם הגבלות רבות.

הייצור הביטחוני של ישראל, מסביר גורם העוסק בנושא, תלוי בשרשראות אספקה מורכבות. כל שיבוש, אפילו בהעברת רכיב קטן, עלול לגרום לעיכובים ממושכים, לרבות כאלה שלהם השלכות אסטרטגיות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

בידוד בין-לאומי ואיום הולך וגובר: ישראל בצניחה מדינית חמורה | "מאבדים את העולם", פרויקט מיוחד 

העובדים הפגינו בנמל – וסירבו להעמיס

עצירת המשלוחים לישראל בנמל פוס-סור-מר (Fos-sur-Mer) החלה להתגלגל כבר באפריל השנה כאשר בדקו העובדים משלוח שנחשד כי הוא כולל רכיבים למטוסי קרב. לא ברור מה קרה לאותו משלוח, אולם בעקבות האירוע הודיעה ענקית ההובלה הימית מארסק (Mærsk), שהפעילה את הספינה שהייתה אמורה לאסוף את המשלוח, כי תסיר את העגינה בפוס-סור-מר מחלק מקווי השירות שלה, ככל הנראה כאלה שישראל תחנה בהם. דובר מטעם מארסק אישר כי העצירה בנמל אכן הורדה מחלק מהקווים, אולם הכחיש כי הדבר נבע מאותו אירוע. "אנחנו בוחנים באופן שוטף עגינות בנמלים, כדי להבטיח את המבנה התפעולי היעיל ביותר. השינויים האחרונים בקו נועדו לשפר את האמינות תוך שמירה על כיסוי מתאים באזור", אמר.

כאמור, פוס-סור-מר אינו הנמל היחיד שבו התארגנות עובדים מנעה משלוחים לישראל. כך, למשל, באמצע יולי הודיע האיגוד המקצועי של עובדי נמל פיראוס ENEDEP כי עובדיו מסרבים לפרוק משלוח של פלדה לשימוש צבאי שיועד לישראל ואשר היה אמור לעבור מספינה אחת לאחרת. בהודעת הארגון נאמר גם כי מאות עובדים הפגינו בנמל נגד המשלוחים לישראל.

בבלגיה קראו ארבעה ארגונים מקצועיים לעצור שילוח של חלקים שהיו מיועדים לטענתם להגיע למפעל שמייצר רכיבים לטנק המרכבה והיו אמורים לעבור בנמל אנטוורפן – הנמל השני בגודלו באירופה. בינואר השנה הצביעו 68% מחברי איגוד עובדי הנמלים השוודי בעד קיום חרם על כל מטען צבאי הנשלח מישראל ואליה – ויש דוגמאות נוספות מנמלים באיטליה ובמרוקו.

מלבד איגודי עובדים גם מדינות הטילו הגבלות על משלוחי נשק לישראל דרך שטחן. לפני כשבועיים הודיעו החברות בקבוצת האג – קואליציה הכוללת את בליז, בוליביה, צ'ילה, קובה, קולומביה, הונדורס, מלזיה, נמיביה, סנגל ודרום אפריקה – על אמברגו מלא של נשק לישראל ועל חסימת עגינת אוניות הנושאות נשק לישראל בנמליהן. ספרד וטורקיה אימצו צעדים להגבלת היצוא והמעבר של נשק לישראל עוד קודם לכן.

המשלוח תקוע – גם בשדה התעופה

הבעיה אינה רק בנמלי הים. עובדים בנמל התעופה שארל דה גול שבפריז גילו כי לוחות מיגון משוריינים שנשלחו לאלביט אמורים לעבור דרכם. אותו משלוח התעכב באירופה במשך כחודש בעקבות סגירת המרחב האווירי של ישראל על רקע המבצע באיראן. המידע עליו היה בידי כמה ארגוני עובדים – נהגי משאיות, עובדי מרכזים לוגיסטיים ועוד, והללו שיתפו פעולה בעצירתו. "נמסר לנו שציוד צבאי מתוכנן להיטען על טיסה לתל אביב", נכתב בהצהרת איגוד עובדי שדה התעופה. "אנו מסרבים להשתתף, באופן ישיר או עקיף, בכל פעולה לוגיסטית שעלולה לתרום לפשעים בעזה".

טאיב חווירה, בכיר באחד האיגודים שהיו מעורבים, אמר בשיחה עם שומרים כי משלוח צבאי דרך שדה תעופה אזרחי הוא חסר תקדים. "העבודה שלנו היא להביא שלום, לאפשר לאזרחים לנסוע, אבל לא להיות חלק במלחמה", הוא אומר. לדבריו, האיגוד שלו הפעיל את רשת העובדים הנרחבת שלו וקיבל מידע מדויק על המשלוח, על טיבו ועל מיקומו – מה שאפשר לעקוב אחריו ממקום מוצאו בשוודיה ועד ליעדו בישראל. למרות ההתארגנות הזאת המריא המשלוח ארצה בתחילת יולי, לא לגמרי ברור כיצד.

בארגון העובדים מאשימים כי חברת התעופה הסתירה אותו בין משלוחים אחרים שהוטענו, בחברה מכחישים. כך או אחרת, האיגוד מתכנן הליך משפטי, שלדברי חווירה ימנע מקרים דומים בעתיד.

ישראל הרשמית מנסה להמעיט בחשיבות המחאה

למרות העיכובים במשלוחים, מקור שמכיר את הנושא בישראל טוען שהאיגודים המקצועיים ישפיעו באופן מוגבל בלבד על צורכי הביטחון של ישראל. "זה לא אתגר חדש", הוא אומר. "לרוב השחקנים המרכזיים בתעשיית הנשק בישראל יש שרשראות אספקה חזקות ומגוונות, שמביאות בחשבון את המורכבות שבהסתמכות על ספק אחד. ישראל מתמודדת עם נוהלי אספקה מורכבים כבר שנים, זו פשוט המציאות".

לא כולם מסכימים עם העמדה הזאת, שמייצגת במידה רבה את ישראל הרשמית. ערן שמיר-בורר, לשעבר ראש מחלקת הדין הבין-לאומי בצה"ל וכיום מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, אומנם מאשר כי מאמצי אמברגו אינם תופעה חדשה, אך "בהקשר של המלחמה הנוכחית, הכול פשוט על סטרואידים". לדבריו, בעיות קודמות בשרשרת האספקה היו בקנה מידה קטן יותר, שיטתי פחות, והתמקדו יותר בלחץ ציבורי מאשר בהליכים משפטיים, ולא ניתן להשוותן להתגייסות הנוכחית נגד משלוחים צבאיים.

שמיר-בורר מזהיר כי ההשלכות של התגייסות האיגודים הבין-לאומיים עלולות להיות רחבות היקף. "אומנם ישראל מעוניינת להמעיט בחשיבות של המחאה, אבל אם גופי הביטחון לא מצליחים להשיג משהו ייחודי, לפעמים רכיב קטן שהם באמת צריכים נמצא במדינה אחרת, המשמעות היא שאין להם אותו כשהם זקוקים לו", הוא מסביר. "זה פותח השלכות כלכליות ותפעוליות. אולי יהיה צורך להתחיל לייצר את הרכיב המסוים הזה בישראל, אולי זה יהיה יקר יותר, ייקח יותר זמן, ואולי האיכות לא תהיה טובה באותה מידה".

ממשרד החוץ נמסר: "הנושא מוכר ומטופל מול המדינות הרלוונטיות".

מצאתם טעות לשון?