נפילת משטר אסד יצרה בסוריה מציאות חדשה. במקום משטר עוין אך יציב שמגובה על ידי הרוסים ואחר כך האיראנים, נמצאת סוריה בחוסר יציבות מובנה המזמן לישראל סכנות חדשות אך גם הזדמנויות, שראוי להתמודד עימן.
ישראל חייבת לגבש היום אסטרטגיה כוללת בכל הקשור לנעשה בסוריה. לישראל שני אינטרסים מובהקים במרחב הסורי: הכרה בריבונותה בגולן והבטחת ביטחונם ושלומם של המיעוטים ובראשם הדרוזים.
אסור שישראל תאפשר יצירת תנאים לאיחודה מחדש של סוריה ללא הבטחת אינטרס כפול זה. זאת מאחר שאיחוד סוריה תחת שלטון מרכזי אחד ללא הכרה מראש בריבונות הישראלית בגולן יאפשר למדינה הסורית, לאחר ייצובה, לדרוש, תוך הפעלת לחץ בינלאומי, נסיגה ישראלית מרמת הגולן.
אם לא תהיה הכרה סורית בריבונות הישראלית בגולן, על ישראל להבטיח, לכל הפחות, קיומה של אוטונומיה דרוזית בהר הדרוזים. ויתור על הכרה וויתור על הבטחת אוטונומיה דרוזית משמעותם אחת – הפסד ישראלי בחזית זו, שיעלה בעתיד במחיר אסטרטגי רב.
להחזיר אוטונומיה ליושנה
המרחב הסורי הוא תצרף של עדות, דתות ושבטים, שמתקשים למצוא דרך לחיים יחד לאחר עידן הדיכוי של אסד. המיעוטים המשמעותיים ביותר בסוריה הם הכורדים בצפון־מזרח המדינה, העלאווים במערב על רצועת החוף, והדרוזים בדרום – קבוצה שיש לנו עניין מיוחד בה, הן בשל קשרים היסטוריים והן בשל החשיבות האסטרטגית של אזור דרום סוריה הגובל בישראל.
בסוריה חיים יותר מ־700 אלף דרוזים (יש המעריכים כי מספרם מגיע עד לכמיליון), חלקם במורדות החרמון הסורי, אך רובם הגדול באזור הר הדרוזים (ג'בל דרוז), מרחב גיאוגרפי מבודד השוכן כ־70 ק"מ מגבול ישראל. בשטח זה התקיימה במשך 15 שנים, בין 1921 ל־1936, מדינה דרוזית אוטונומית תחת המנדט הצרפתי.
מאז עצמאות סוריה בשנת 1946 ועד נפילת משטרו של בשאר אסד בדצמבר 2024, לא היתה תוחלת לרעיון עצמאות דרוזית בסוריה. עם זאת, מלחמת האזרחים העקובה מדם, תנודות האוכלוסייה במרחב הסורי ב־13 השנים האחרונות, התפוררות השלטון המרכזי ומעשי הזוועה שנעשו לאחרונה באזור הר הדרוזים, ממחישים את הצורך בחזרה לרעיון האוטונומיה הדרוזית, שבמסגרתה יוכלו הדרוזים להגן על עצמם בכוחות עצמם או בסיוע גורמים נוספים במרחב.
מעשי הזוועה שנעשו לאחרונה באזור הר הדרוזים, ממחישים את הצורך בחזרה לרעיון אוטונומיה דרוזית. אוטונומיה שבמסגרתה יוכלו הדרוזים להגן על עצמם בכוחות עצמם או בסיוע גורמים נוספים במרחב
אוטונומיה דרוזית נוגדת במובהק את האינטרס הטורקי־קטארי ואת האינטרס של שלוחיהם הסונים בסוריה (המהווים כ־60 אחוזים מהאוכלוסייה). אלה מנסים בכל כוחם לקדם את רעיון "שלמותה של סוריה" תחת שלטון מרכזי סוני־אסלאמיסטי, תוך כדי דיכוי שאיפות אוטונומיות של הכורדים, העלאווים והדרוזים.
האירועים שהתרחשו בסוריה בעשור האחרון מטילים ספק ברעיון שלמותה ואחדותה של סוריה, ומחדדים את הצורך בהסדר עתידי שיבטיח הגנה וביטחון לכל מגוון האוכלוסיות בסוריה, גם ברגעי משבר. הסדר כזה, שאליו שואפים המיעוטים בסוריה, יכול שיהיה במסגרת ניהול עצמי או משטר פדרלי, ואם אלה ייכשלו – היפרדות גמורה מסוריה.
שלמותה הטריטוריאלית של סוריה פוגעת לא רק באינטרס של המיעוטים בסוריה, ובראשם האינטרס הדרוזי. היא גם נוגדת מהותית ובמישרין את האינטרס הישראלי, וזאת מעבר להעמדה מחודשת של סימן שאלה סביב ריבונות ישראל בגולן.
ישראל היא מעצמה אזורית והיא בעלת אינטרס כפול במעורבות פעילה בהר הדרוזים: במישור המוסרי – מדובר בחובה ערכית כלפי קהילת מיעוטים באזורנו, אשר חלק ממנה קשר את גורלו עם מדינת ישראל במסגרת ברית אחים. במישור האסטרטגי – ביסוס מרחב השפעה ישראלי בהר הדרוזים יבטיח יציבות וביטחון לתושבי האזור, וישמש משקל נגד למוקדי ההשפעה המתהווים של טורקיה, קטאר וסעודיה.
למעורבות ישראלית ישירה המבוססת על שליטה פיזית בשטח יש אילוצים מבצעיים, ובראשם המחסור בכוחות קרקעיים זמינים להקצאה בגזרה הסורית, וההבנה כי הדרך הקרקעית המחברת בין מרחב השליטה הישראלי בחרמון להר הדרוזים חוצה את מרחבי החורן המאוכלסים בשבטים בדואיים עוינים ובאוכלוסייה סונית רבה, והחיכוך הצפוי בהם גבוה. משכך, נראה יש להעדיף מתווה פעולה מדורג ועקיף, המושתת על ביסוס אינטרס ישראלי־דרוזי משותף באזור ותמיכה בהקמת כוח מקומי שמקבל תמיכה ומעטפת מלאה מישראל.
ראשית, יש לאתר, לאמן ולחמש כוחות דרוזיים מקומיים עצמאיים, שיפעלו בפיקודו של מטה מקומי, במתכונת דומה למודל הכוחות הכורדיים בצפון סוריה. ישראל תסייע לכוח זה במודיעין ובאמל"ח. הכוח יוכל להתמודד עצמאית מול ניסיונות חדירה, טבח או הפחדה מצד כוחות עוינים – לרבות גורמי ג'יהאד סוני או מיליציות שיעיות פרו־איראניות. במקביל, יהיה עליו לעגן את נוכחותו בזירה המקומית כאורגן עצמאי בעל יכולת הרתעה בסיסית. אין בדבר חריגה בוטה בנוף המזרח־תיכוני, שכן מעצמות מסייעות לגורמים באזור במתכונות כאלה או אחרות.
לצד בניין הכוח הצבאי, יש להפעיל ערוץ סיוע הומניטרי מתואם שיכלול ציוד רפואי, אספקת דלק, תרופות, חשמל, גנרטורים, מזון בסיסי וציוד חורף. סיוע זה יינתן גם על ידי גורמים אזרחיים ובינלאומיים – לרבות גופים לא ממשלתיים, בהתאם לצרכים ולאילוצים בזמן ובמרחב.
להקים גוף ייעודי
ישראל כבר מעורבת כיום באופן טקטי ונקודתי במרחב הדרוזי. אולם מדובר במעורבות ללא מבנה, נטולת יד מכוונת מדינית וללא תכלול מערכתי. המשך פעולה כזו עלול להביא לשחיקת היכולת להשפיע על עיצוב גבולה הצפון־מזרחי של ישראל ולהשמיט מידינו, הלכה למעשה, מנוף חיוני לעיצוב המציאות במרחב.
האינטרס הישראלי מחייב מענה במבנה ייחודי מחוץ למערכות הביטחון השגרתיות של ישראל. זוהי פעילות הדורשת היכרות מעמיקה עם המערכת הישראלית כולה, כמו גם הבנת מנגנונים בינלאומיים. לשם כך נדרש להקים גוף ייעודי שיפעל תחת משרד ראש הממשלה ויהיה מופקד על תכלול הפעילות הישראלית ביחס למיעוטים אזוריים, עם התמקדות בדרוזים.
יש לאמן ולחמש כוחות דרוזיים מקומיים עצמאיים, במתכונת דומה למודל הכוחות הכורדיים בצפון סוריה. ישראל תסייע לכוח זה במודיעין ובאמל"ח. הכוח יוכל להתמודד עצמאית מול ניסיונות חדירה או טבח
בראש הגוף יעמוד נציג בכיר בעל הבנה עמוקה של המבנה החברתי־שבטי־דתי במרחב ויכולת מוכחת בתיאום בין־ארגוני ובינלאומי. הגוף ירכז את הפעילות הישראלית של משרדי הממשלה השונים, לרבות משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד הביטחון וצה"ל, ויידרש גם ליצירת ערוצים מסודרים מול גורמים בינלאומיים, ובהם גורמים בממלכה הירדנית, כוחות זרים במרחב, ארגונים בינלאומיים (דוגמת הצלב האדום), כוחות אמריקניים ועוד.
העומד בראש גוף זה גם יתכלל את מדיניות ישראל באשר למיעוטים במרחב, בדומה לפעילותו של אורי לוברני, ששימש מתאם פעולות הממשלה בלבנון, אולם עם אחריות וסמכות החורגות מהאינטרסים הביטחוניים הצרים שאותם מעמיד צה"ל היום במרכז הליך קבלת ההחלטות.
זוהי עת אסטרטגית ייחודית הנקרית אחת לעשורים רבים, שבה פעולה מדינית־מבצעית סדורה יכולה לייצר השפעה ישירה על המרחב שיתגבש סביבנו בעשורים הקרובים. אסור לישראל להחמיץ הזדמנות היסטורית זו.
