"בהתחלה אתה לא יודע שמדובר בפגיעה נפשית. זה מבלבל אותך. אתה מסתובב כמו כלב תקיפה, מסתכסך עם האישה ועם השכנים. אנשים מאבדים את העבודה, אנשים מתגרשים. בשלב הראשוני אתה מרגיש כמו במערבולת. אתה לא יודע מה מושך אותך. אתה לא מבין ואתה מנסה להיאבק בזה. וזה השלב הקשה".
הדובר הוא גלעד (46) מיישוב בבנימין, הנמצא בזוגיות פרק ב'. שלושה ילדים שלו ועוד שניים של בת זוגו. עובד כמנהל ייצור בחברה ומשרת במילואים בחטיבת הנח"ל גדוד 9308. הוא דווקא אחד שהצליח לתת שם למה שעבר עליו בתום שלושה סבבים של שירות מילואים, בהם סבב בגבול הצפון ותקריות שבהן איבד חבר לצוות ונכח באירוע שבו היו חמישה הרוגים.
הפגנת הלומי קרב איילון דרום // miraz
מה גרם לו לכעוס, להתפרץ ולעבור "מאפס ל־100", גם בנוכחות ילדיו וגם בסיטואציות סתמיות כמו נהיגה בכביש? גלעד בתהליך הכרה על ידי משרד הביטחון, אבל בינתיים מטופל דרך ארגון "אלבום שקוף". לדבריו התהליכים במשרד הביטחון לוקחים זמן, ואילו הוא נחוש לחזור לעצמו במהירות, למען ילדיו ולמען עצמו.
"עובר מאפס למאה"
"בחודשים הראשונים לא ידעתי שאני צריך טיפול. הייתי בסבב שלישי אחרי כמעט 300 יום מילואים", הוא מתאר.
"כבר חזרתי לעבודה אחרי סבבים, וחוויתי איזה פער בין ההתעסקות בהצלת חיים והחזרה לשולחן העבודה. אבל בסבב הזה הרגשתי ממש ניתוק. אתה ממש מרגיש שאתה לא נמצא במקום שאתה צריך להיות. אתה נמצא כל הזמן במגננה סביב קולגות, לקוחות, עובדים. העובדים רואים שאתה לא מי שאתה. הם גם אומרים לך: אתה יותר מתבודד, פחות חברותי. בהתחלה אנשים לא מבינים את זה. וגם אני לא הבנתי. אמרתי טוב, אחכה חודש-חודשיים וזה יעבור. אני לוחם, אני אתנגד, אני אלחם וזה יעבור".
אבל התחושות לא עברו. "העצבנות היא רק סימפטום חיצוני למה שמתחולל בפנים. זה נובע בעיקר מחרדה. יש לי חרדה מאחד האירועים מתקופת המילואים, למרות שהעבודה שלי שם היתה ברמת המצופה. היא מלווה אותי החרדה הזאת. ומתפרצת מאז בכל דבר שמאיים עלי, או מאיים על הילדים שלי, או עלול לסכן את הקיום שלי, גם אם זה על הכביש. לאט־לאט זה פוגע בכל שכבות החיים. כל עימות וכל אתגר שאני מתמודד איתו מובילים אותי למגננה מהירה ולעצבים. הכעס זה משהו שאני מתמודד איתו ביומיום. זה התסמין החיצוני. אני קצר ואני לא מצליח להסביר מה אני רוצה ואני מאוד מתעצבן שאחרים לא מבינים.
"פה אתה מגלה שאתה מתמודד עם סיטואציה שאתה לא רגיל אליה. שאתה הוא זה שפוגע בעצמך. זאת אומרת, הכעס שלך וחוסר השליטה והפרופורציות. אני נדלק מאפס למאה בשנייה. אני יודע שהילדים באוטו והדבר אחרון שצריך לעשות עכשיו זה להתעצבן. ואתה יודע שאתה הולך לפתוח אירוע שאחר כך תתחרט עליו, ואתה פשוט לא שולט בזה. אחר כך אתה הולך עם עצמך ואתה אומר: מה אני עושה בפעם הבאה בשביל לא להיגרר לסיטואציה? רק שאתה שוב נקלע לסיטואציה, אתה מבין שאתה הבעיה, וזה מאוד מפחיד. אני לא יכול להבין אנשים שלוקחים את החיים שלהם, אבל אני יכול להבין את התחושה שאין לזה תקווה".
למזלו, יחד עם חבר טוב ששירת איתו במילואים, הם הבינו שמה שעובר עליהם לא תקין והחלו לפנות לטיפול. גלעד פנה לשירות "קשר עד" של מערך הנפגעים בצה"ל ולמשרד הביטחון – אך המענה לקח זמן.
"המערכת עמוסה וחשדנית. אני יכול להבין אותה, וגם יש עכשיו ריבוי נפגעים", הוא משתף מניסיונו. "כשאתה שומע על חבר שרוצה לפתוח תיק במשרד הביטחון, כולנו יודעים מראש שזה הרפתקה שהסיכוי שלך להצליח בה מאוד נמוך. למשרד הביטחון יש את הזמן שלו. כשאתה רוצה לחפש מטפל – זה לוקח זמן ואין לך אפשרות לחכות שלושה חודשים לתור, או להשתתף בקבוצה טיפולית פעם בשבוע.
"הבנתי שהמערכת נותנת פתרונות שהם ארוכי טווח למי שיכול להחזיק מעמד, אבל אני לא יכול. הרמתי טלפון למשרד הביטחון ואמרתי להם 'כשקראתם לי ב־7 באוקטובר באתי מייד. אני צריך עזרה עכשיו. לא אחר כך'. ואז שמעתי על 'אלבום שקוף"'.
ארגון "אלבום שקוף", עוסק בהנגשת טיפולים למתמודדים עם מצוקה נפשית מהשירות הצבאי ללא צורך באבחון וללא בירוקרטיה ומציעים תוכנית ליווי אישית. דרכם קיבל גלעד ליווי של עובדת סוציאלית, זכה לטיפול פסיכולוגי, השתלב בקבוצת ריצה טיפולית ובחווה טיפולית.
כמו גלעד, יש גם אזרחים שסובלים מ"פגיעה שקופה", שחשים מצוקה ולא מוצאים מענה. אחד המענים הוא קווי הסיוע של ארגונים אזרחיים, בהם ארגון ער"ן (עזרה ראשונה נפשית). בארגוני הסיוע מדווחים על שיא של פניות במהלך מבצע "עם כלביא". שיא שכמובן היה נמוך מהפניות ב־7.10 עצמו ובימים שאחריו, אך שיקף רמות גבוהות של חרדה ודריכות בקרב האוכלוסייה שביתה הפך לחזית.
"תקופת מבצע 'עם כלביא' הביאה עימה פונים רבים ועומס נוסף בפניות לעמותת ער"ן במוקדי הסיוע השונים. מדובר באחד מתוך כמה פיקים משמעותיים שחווינו לאורך מלחמת 'חרבות ברזל' שמהווה כמעט שנתיים של לחימה מתמשכת", אומר מנכ"ל ער"ן, דוד קורן.
מתוך מצוקה רגשית גוברת
"הציבור הישראלי – צעירים, חיילים, משרתי מילואים, בני נוער, אזרחים מפונים שבתיהם נפגעו, ותושבים מכל קצות הארץ – פונה אלינו מתוך מצוקה רגשית גוברת. גל הפניות במבצע האחרון באיראן ממחיש את השחיקה הנפשית עקב הימשכות המלחמה לצד אובדן חיים. אנו מבינים עד כמה הצורך בתמיכה נפשית נגישה וזמינה בשגרה ובחירום רק הולך ומתעצם, ואנו עומדים בחזית הרגשית של החברה הישראלית במטרה לספק אוזן קשבת לכל אדם 24/7 ובעבור כל סוג של מצוקה נפשית".
מספר הפניות הגובר נמשך גם לאחר מבצע "עם כלביא", כשהמוקד כעת הוא פניות של לוחמים ובני משפחותיהם לסיוע על רקע השחיקה הגוברת והדיווחים על מקרי האובדנות. עמותת סה"ר – סיוע והקשבה ברשת – יחד עם אפליקציית פז"מ, הקהילה הגדולה ביותר של חיילים וחיילות בישראל, מאפשרות לחיילים ולחיילות בסדיר ובמילואים לפנות לסיוע נפשי מיידי ואנונימי דרך האפליקציה.
הסיוע ניתן על ידי מתנדבים שעוברים הכשרה מקצועית, לסיוע במצבי דחק ובהתמודדות עם עומסים נפשיים הנובעים בין היתר ממציאות הלחימה.
"מלחמת חרבות ברזל שונה מקודמותיה", מסבירה ענבר שנפלד, מנכ"לית עמותת סה"ר, "החיילים נחשפים למציאות של לחימה ממושכת בתנאים קשים במיוחד, תוך כדי דאגה לעתיד המשפחה והמולדת. הנפש האנושית מוצאת את עצמה מתמודדת עם עומס רב, ואנחנו כאן כדי לספק את הצורך בתמיכה רגישה ומודעת גם לייחודיותה של ההתמודדות במסגרת צבאית. בין חודש יוני 2024 ליוני 2025 נרשם גידול של 44% במספר הפניות לצ'ט מצד צעירים בגילי 18–20. העלייה הזו יכולה לשקף מגמה מדאיגה של העמקת המצוקה הנפשית בקרב צעירים, ביניהם גם חיילות וחיילים, ומדגישה את הצורך הדחוף במענים זמינים, מותאמים ונגישים עבורם".
גלעד מסכם: "המטרה שלי היא באמת לחזור להיות מי שהייתי. זה מספיק לי, תחזירו לילדים שלי את האבא שלהם. זה מה שאני צריך. אני עכשיו בטיפול, אני במקום שבו אני צריך להכיר באפשרות שלעולם לא אחזור להיות מי שהייתי, אבל כמו פצוע גפיים אני יכול להיות מאוד קרוב למי שהייתי".
על ההחלטה לשתף בסיפורו אמר: "לא הרגשתי בושה שקראו לי להתגייס, ואני לא מרגיש בושה עכשיו כשחזרתי עם שק על הגב. אני מרגיש פתוח לקבל את המציאות ומתוך זה גם להירפא".
עזרה מצילת חיים
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה – עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן eran.org.il בצ'ט, ובווטסאפ שמספרו 052-8451201.
עמותת סה"ר קוראת לחיילים ולמשפחותיהם לא להתמודד לבד. אם את/ה או קרוביך חשים מצוקה נפשית או דחף אובדני, ניתן לפנות לעמותת סה"ר www.sahar.org.il או בצ׳ט נגיש ואנונימי 055-9571399.
