את הפרצוף של אמיר בנאי (21) לא סתם אתם מזהים. השחקן הצעיר התחיל את דרכו בתחום כבר בגיל 13, ולאחר הפוגה קצרה חזר ובגדול. כמי שגדל במשפחה שבה השם שלך הולך לפניך, הוא מספר לנו כעת על הקושי לפרוץ כאינדיבידואל כאשר אתה נושא איתך את השם ״בנאי״ ועל ההחלטה לעזוב את בית הספר ולא לסיים את הלימודים.
״עברתי שישה או שבעה בתי ספר, ניסיתי הכל מהכל והרגשתי שאני פשוט לא מוצא את עצמי".
איך היה עבורך לגדול בבית של אמנים ויוצרים מפורסמים?
"נראה לי שאנשים מדמיינים שכל הבנאים יושבים ומגדלים אותך, אבל לא — זה בית רגיל. אמנם יצא לי להסתובב עם אמא שלי בסטים והיא הייתה לוקחת אותי להופעות, אבל חוץ מזה גדלתי בבית רגיל לגמרי. נחשפתי לעולם הבידור בגיל מוקדם ואני מרגיש שמושרשת בי האהבה לתיאטרון, למשחק ולמוזיקה. זאת אומרת, זה לא משהו שראיתי ורק אז התחלתי לעשות, אלא זה התחיל אצלי ורק אז התחבר לשורשים שלי".
כילד, הרגשת שיש ממך איזו ציפייה להתאהב ולעסוק באומנות?
"דווקא לא. אם כבר אז הפוך — אמא שלי (אורנה בנאי) הייתה מעדיפה שאני אהיה אדריכל או איזה מנתח, אבל המשחק הוא חלק ממני. אני מרגיש שזה הייעוד שלי, ושם אני ממצה את עצמי ובעיקר נהנה".
היה בך רצון להיות מפורסם?
"זו שאלה מעניינת, כי אמא שלי צוחקת שהמילה הראשונה שאמרתי הייתה ׳פפראצי׳. נראה לי שכן היה בי את הרצון הזה להיות מפורסם. פרסום זה הקסם של האומנות — היכולת לגעת באנשים מגיעה עם פרסום, אז אני לא מתנגד". בכיתה י״א החליט בנאי לעשות את הצעד השנוי במחלוקת ולעזוב את בית הספר. הוא בחר לא לסיים את הלימודים, וכשנשאל על כך הוא מסביר שחשוב לו לדבר בזהירות, כי זו בחירה שממש לא מתאימה לכל אחד: ״זה נעשה מתוך חיבוק מאוד גבוה לעצמי״.
״במיוחד כשאתה ׳בנאי׳ ואתה מחליט ללכת לפרונט – אתה לא יכול להיות בינוני, יש לך חובת הוכחה נורא גדולה״
מה גרם לך לעשות את הצעד הזה ולעזוב?
״עברתי שישה או שבעה בתי ספר, ניסיתי הכול מהכול והרגשתי שאני פשוט לא מוצא את עצמי… החומר בבית הספר נשאר אותו דבר כבר מאה שנה, כשהעולם בחוץ לא מפסיק להתחדש. זה אמנם נשמע קצת מתנשא, אבל באמת הייתי מגיע ולא מוצא את עצמי. אני לא ממליץ לכל אחד לעשות את זה, אבל זו באמת אחת ההחלטות שאני הכי שלם איתן. זה גם נתן לי את הפניות ואת האנרגיה להתעסק במה שאני אוהב ובמה שעושה לי טוב".
יש לך רגעי חרטה על כך שלא סיימת את הלימודים והוצאת תעודת בגרות?
"יותר על הפן החברתי שיש בבית הספר — זאת אומרת, ה-prom למשל או מסע לפולין. החוויה של התיכון התפספסה לי… אבל בפן הלימודי אני לגמרי שלם עם זה שאין לי תעודת בגרות". בהקשר של המסע לפולין, בנאי חווה סגירת מעגל לאחר שבמסגרת סדרה של ערוץ ׳כאן חינוכית׳ יצא למסע דוקומנטרי יחד עם עוד מספר שחקנים נבחרים: "ממש תיעדו אותנו ואת כל המסע, וזה היה אחד הדברים המרגשים והעוצמתיים שיצא לי לחוות. אני מודה על זה ממש".
היו לך חששות בתחילת הדרך שלא תצליח לפרוץ כמו שאר המשפחה?
"בטח. זו חתיכת החלטה, במיוחד כשאתה ׳בנאי׳ ואתה מחליט ללכת לפרונט — אתה לא יכול להיות בינוני, יש לך חובת הוכחה נורא גדולה. בהתחלה אולי כן הרגשתי בצל המשפחה, כשהיו אומרים דברים כמו ׳הבן של אורנה בנאי לוהק׳ במקום ׳אמיר׳. רציתי שיראו אותי בזכות עצמי, עשיתי עם זה דרך והיום אני במקום הרבה יותר טוב".
אל תקחו את עצמכם יותר מדי ברצינות. תזכרו שהכול חולף, וגם אם משהו נראה לכם עכשיו נורא, תדעו שהכול עובר והחיים ממשיכים.
יש תפקיד מסוים שהרגשת חיבור מיוחד אליו?
"ב׳מקיף מילאנו׳ שיחקתי נער בשם רז שאני מרגיש שהוא מן הילד שהייתי. הוא אמנם טיפה יותר ערס ממני ומסתובב עם חברה קצת יותר בעייתיים, אבל הוא ממש אמיר הילד — אמיר שהיה חסר ביטחון, שלא מצא את עצמו והלך בעולם בתחושה שהוא קצת לבד… אני מאוד גאה בפרויקט הזה".
מה החוויה הכי מצחיקה שהייתה לך על סט צילומים?
"באחת הסדרות ששיחקתי בהן יש סצנה שאני צריך להפעיל את מתג של שריפה אבל לא באמת ללחוץ, ובסצנה אני רץ ונורא ממהר, והייתי בטוח שזה לא אמיתי אז לחצתי על זה. כל החשמל בבניין ירד בבום ופשוט עיכבתי את הצילומים בשעתיים — זה היה מצחיק ממש".
נבחרת בפעם הראשונה להיות חלק מנבחרת 21 המשפיעים ביותר מתחת לגיל 21. מתי הבנת שיש לך השפעה אמיתית על בני ובנות נוער?
"ממש התרגשתי לשמוע שאני ברשימה. האמת היא שיצא לי עכשיו בחנוכה להעביר סדנאות משחק לילדים, וכשראיתי שכמה מהם מאוד התרגשו לפגוש אותי זה ממש החזיר אותי לילד שבי שגדל על ׳החממה׳. הייתי כל כך מתרגש כשהייתי רואה את כוכבי הסדרה. כשקלטתי את זה ניגשתי אליהם ונתתי להם עצות ומוטיבציה. מבחינתי זו אחת הסיבות שאני עושה את מה שאני עושה, וזה כיף ענק".
בשנתיים האחרונות, בנאי נמצא בזוגיות עם השחקנית נועה ריינהולד, אותה הכיר במסגרת הצילומים לסדרה ׳אינפיניטי׳: ״בסדרה אני משחק את אלימלך, שמסתיר את זה שהוא צעיר מכולם. הוא מאוהב בלילוש, שזו בעצם הדמות של נועה, והוא לא מספר לה שהוא אוהב אותה כי הוא מפחד שהיא לא תרצה אותו בגלל פער הגילאים.
במציאות אני צעיר מנועה ב-4 שנים וחצי, כך שלהיות בן הזוג שלה היה נראה לי משהו בלתי אפשרי, אבל הייתי מאוהב בה ממש. כמה חודשים אחרי סוף הצילומים התוודיתי בפניה שאני מאוהב בה עד מעל הראש, ומאז אנחנו ביחד בזוגיות מופלאה".
המציאות הישראלית היא כזו שבה האור תמיד מהול בחושך — והפוך. איך אתה מוצא את האור ברגעים חשוכים?
"אני חושב שאחד העוגנים שלי בחיים זו נועה, בת הזוג שלי. היא מבחינתי האור הכי גדול שיצא לי לפגוש בעולם הזה. היא נותנת לי המון כוח ושפיות. עוד עוגן הוא המוזיקה — בתקופות לחוצות וכשאני בחרדה אני יושב מול התופים והגיטרה, ומבחינתי אני בעולם אחר. כל הבעיות שלי נעלמות".
איזה מסר יש לך להעביר לבני ובנות נוער שקוראים את הכתבה הזאת?
"אני הייתי ילד קצת דרמטי שלוקח הכול במעין גורליות תהומית, אז נראה לי שהמסר שלי הוא — אל תקחו את עצמכם יותר מדי ברצינות. תזכרו שהכול חולף, וגם אם משהו נראה לכם עכשיו נורא, תדעו שהכול עובר והחיים ממשיכים. תסמכו על עצמכם ותלכו עם הלב שלכם".
