אני חייב לפתוח ולספר שההתרגשות לקראת הראיון הזה הייתה אמיתית. את ההרכב האיקוני "פאות קדושות" – שמורכב ממלכות הדראג טלולה בונט, ציונה פטריוט, קיארה דופלה וכמובן דיווה די – אני מכיר כבר שנים. יצא לי לראות אותן לא פעם על הבמה, אבל המפגש הראשון שלי איתן היה חוויה מטורפת. זה היה לפני יותר מעשור, בתקופה שבה הדראג בישראל עוד היה מחתרתי ונישתי.
ופתאום – מופע דראג על במה מרכזית ומיינסטרימית, עם הפקה שמזכירה מחזמר בתיאטרון, אבל עם כל השובבות, ההומור והחוצפה של עולם הדראג. "פאות קדושות" היו גשר בין הדראג הקלאסי למיינסטרים הישראלי, ובפעם הראשונה ראיתי בקהל לא רק חובבי דראג מושבעים, אלא גם משפחות, ילדים, מבוגרים – באמת כל סוג של קהל שאפשר לדמיין. עכשיו, כמעט עשור אחרי התיישבתי לשיחה איתן לקראת מופע האיחוד החדש שלהן, ועבורי זו סגירת מעגל מרגשת במיוחד.
בשביל להתחיל כמו שצריך, ומתוך הידיעה שפאות קדושות זה לא הרכב חדש, אשמח שתספרו לי איך הכל התחיל בעצם?
"הכל התחיל כאשר הכרנו בירושלים" מספרת טלולה, "כשאני התחלתי להופיע בדראג בשנת 2000, גם קיארה דופלה התחילה באותה שנה. דיווה די כבר הייתה ותיקה יותר, וכבר אז קראנו לה "הזקנה" (היא אומרת בחיוך). אני זוכרת שבשנים ההן להתחיל להופיע בדראג היה מאוד שונה. אם היום לפני שמלכה מתחילה להופיע היא כבר מזמינה לעצמה פאות ובגדים, ולומדת באינטרנט איך להתאפר, אז זה היה אחרת, כדי להתחיל היית צריך להכיר מלכות אחרות, שלאט לאט יעזרו לך להרכיב את הדמות, ובמקרה שלנו זו הייתה דיווה די הנהדרת שתמיד תמכה בנו, השאילה לנו פאות ותלבושות, ודאגה לאפר אותנו.
טלולה ממשיכה ומספרת, "היינו מופיעות בעיקר במועדון שנקרא "הלילה בר", לא כהרכב אלא כיחידות. ואני עבדתי אז כמלצר בתיאטרון החאן, באותה התקופה הם העלו מופע שהביא את ריקודי הבטן למרכז הבמה של התיאטרון, ואחד המנהלים בתיאטרון בזמנו הציע רעיון, שנביא גם את תחום הדראג לבמה הזו. הרעיון שלו עלה יפה, ומאוד שמחתי על ההזדמנות, ולאחר השיחה איתו כינסתי את כל מלכות הדראג שעבדו באותה תקופה בירושלים: דיווה די, קיארה דופלה, גלינה פור דה ברה, ג׳ינג׳ר, לידי דיי ואנכי. יחד יצרנו מופע שאמור היה להיות חד פעמי, והורכב מכל השירים שהכי אהבנו לעשות קלאסיקות ישראליות ומחזות זמר."
אז בעצם התכנון היה לעשות ערב חד פעמי? ולא מופע קבוע?
נכון מאוד אומרת דיווה די, ""פאות קדושות" התחיל כשם של מופע ולא של ההרכב. המופע עלה והיה פשוט הצלחה ענקית! ולמרות שהתכנון היה להציג אותו רק פעם אחת, הכרטיסים אזלו לחלוטין, ובעקבות הביקוש הגבוה בתיאטרון החליטו לקיים מופע נוסף, שנקרא "פאות קדושות 2". הכנו מופע שונה, עם שירים אחרים אבל באותו סגנון. "
טלולה מצטרפת לדבריה ומחדדת: "אז קרה מפנה, קיבלנו הצעה להעלות את המופע בפני הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו. אלא שבאותו זמן הייתי במהלך לימודי משחק בניסן נתיב, והם לא אישרו לי לקחת חופש ולנסוע להעלות את המופע. והבנו שצריך למצוא מלכת דראג אחרת שתחליף אותי."
ומי זו הייתה?
ציונה מתפרצת ואומרת, "אני!!!! גרתי אז בחולון, כבר עשיתי דראג תקופה והייתי חלק מליינים מצליחים. קיבלתי פתאום טלפון מדיווה די, הכרתי אותה אז כקולגה הופענו יחד מידי פעם, אבל לא היינו חברות קרובות. באופן כללי אז זירות הדראג הירושלמית והתל אביבית היו בועות שמנותקות אחת מהשנייה. דיווה די אמרה לי "תגידי בתאריכים האלה את פנויה?", ושאלתי למה, והיא הסבירה לי על סן פרנסיסקו. אני כל כך התרגשתי שלא עניתי. זו הייתה הצעה מדהימה ומפתיעה לחלוטין, משהו שלא חשבתי שיקרה."
טלולה ממשיכה אותה, "לאחר שהופיעו יחד עם ציונה בסן פרנסיסקו, הבנות סיפרו שציונה הייתה פשוט מדהימה, ושהיה כיף לעבוד איתה. והחלטנו להציע לה להצטרף להרכב באופן קבוע. וככה בעצם נולד ההרכב הנוכחי של פאות קדושות. לאחר שחלק מהבנות שהיו איתנו עזבו, נשארנו – ציונה, קיארה, דיווה די ואני."
קיארה מספרת שבתחילת הדרך הם עוד חשבו שההרכב יתאחד למופעים חד פעמיים וזהו, "אבל עד מהרה זה השתנה! התחלנו לקבל המון הצעות במקומות שונים בארץ, זה הלך וצבר תאוצה. עד שהגיעה ההצעה מצוותא תל אביב, שהציעו לנו להעלות אצלם מופע קבוע, ואז כל הכוכבים הסתדרו והבנו שאנחנו הרכב בעצם, התודעה השתנתה והתחלנו לחלל מופע חדש שמבוסס על הDNA שלנו. "
ציונה מוסיפה שהדובדבן שבקצפת היה, שבאותה תקופה בדיוק איתן פוקס ושירי ארצי עבדו על הסדרה המיתולוגית "תמיד אותו חלום", ובזמן העבודה על הסדרה שהם רצו להכיר יותר את תרבות הדראג, והגיעו למופעים שלהם, החיבור היה כל כך טוב שהם החליטו להכניס את ההרכב לסדרה ובעצם שיחקנו את עצמנו. אז התחלנו להבין כמה הדבר שאנחנו עושות גדול ומצליח."
ואיך בעצם מתוך זה הפכתם לאחד המופעים הכי נמכרים בארץ עד היום?
טלולה מסבירה, "אחרי ההצלחה של "תמיד אותו חלום" פנו אלינו מפיקים וחברות הפקה, החלטנו ללכת על זה, ויחד עם ציפי מייזלר ויואב חיימובסקי המפיקים, ואמיר פרישר גוטמן כבמאי יצרנו מופע חדש, איתו רצנו בהופעות בכל חלקי הארץ. זה היה סיפור הצלחה מטורף! היו לנו יותר מ350 הופעות ב4 שנים, הופענו מול אולמות מפוצצים. הבמות היו נפלאות היכלי תרבות מדן ועד אילת.
קיארה מוסיפה, "פתאום קיבלנו גושפנקא. ההצעות היו מטורפות, להופיע במשדר יום העצמאות, להופיע בקדמי אירוויזיון, פתאום אתה מוצא את עצמך במיינסטרים, כמו שבזמנו "בנות פסיה" קיבלו מקום של כבוד במיינסטרים הישראלי. זה היה חלום שמתגשם לנו מול העיניים."
זה בטח היה קשה ברמות, להופיע כל כך הרבה ולהיות כל הזמן אחת עם השנייה?
דיווה די מספרת "שדווקא לא, רק תתן לי לעשות שתי הופעות כאלה כל יום – ואני מאושרת! זה אומנם היה קשה פיזית, ימים של שתי הצגות עם מאות החלפות של בגדים ופאות בין הנמברים. "
ציונה מוסיפה: "מה שתמיד עובד בהרכב הזה, שאנחנו כל אחת, יודעות להסתכל על טובת המופע ולא על טובתה האישית, אנחנו לא מתחשבנות על זמן מסך. ובסוף רוצות שעל הבמה יהיה הכי מהמם שאפשר. אנחנו מתרגשות מהצלחה אחת של השנייה, ובאמת רוצות להרים זו לזו. אם נניח עולה לדיון משהו שנראה פחות טוב, אנחנו יודעות להגיד את זה בצורה מכבדת, ולהבין שהביקורת היא בונה וממקום הכי חיובי שאפשר. אפילו בתקופה בה רבתי עם דיווה די, והיינו ביחסים גרועים מאוד, שמרנו על מקצועיות והמשכנו לעבוד יחד, אף אחד אפילו לא שם לב."
קיארה מחזקת, אנחנו יודעות כל אחת להביא את נקודת החוזק שלה, לדוגמה אני אחראית על מכירת המופע ועל הכנת המוסיקה, טלולה עושה את הסושיאל, הכנת תלבושות ופאות דיווה די. וציונה אחראית על – הכיבוד! כולן צוחקות יחד.
ובעצם לאחר תקופה ההרכב גם חדל להתקיים לתקופה נכון?
כן, משיבה טלולה. אחרי תקופה ארוכה מאוד של הופעות יחד הייתה לנו הפסקה, כל אחת התמקדה בקריירה של עצמה, ועזבנו את המפיקים איתם עבדנו. ולפעמים היינו מתאחדות באופן חלקי לצורך מופעים קטנים ואירועים שהיו מזמינים אותנו אליהם. אבל לא ממש היינו הרכב ביום יום. היו אז הרבה פניות ממפיקים שרצו ליצור שוב את המופע, אבל לא הרגשנו שזה זה, כל מיני מפיקים הציעו לנו דברים, ואף אחד לא גרם לנו להרגיש שזה זה.
אז מה בעצם גרם לכן עכשיו לרצות שוב להתאחד ולהעלות את המופע מחדש?
ציונה נזכרת, לא מזמן הזמינו אותנו לאירוע בהפקת "one night only" וביקשו שנופיע יחד כהרכב משום שעברו בדיוק 20 שנה מהמופע הראשון שלנו – תוך שבוע כל הכרטיסים אזלו! וזה פשוט דגדג לנו, נזכרנו בדינמיקה המדהימה שיש לנו על הבמה, וזה עשה פרפרים בבטן. מפה לשם קיבלנו פנייה מ"קומי" להחיות את המופע מחדש, והחלטנו ללכת על זה!
דיווה די מספרת שהיום הדינמיקה של ההרכב אפילו השתפרה, אנחנו כבר כל כך מכירות אחת את השנייה, יודעות מה הנקודות הרגישות זו של השנייה, ומאוד משתדלות לא לגעת בהן. הדינמיקה שלנו אפילו יותר מקצועית משהייתה, וזה דבר מדהים.
קיארה מסכמת, עכשיו הרגיש כמו הרגע הנכון להתאחד, היה לנו יותר פנאי, אני לדוגמה אבא, וכעת עברו כמה שנים ויש לי יותר חופש ופנאי להקדיש להרכב, ובלי קשר אלי זה הרגיש כמו הזמן הנכון הייתה קורונה, יש מלחמה – אנשים זקוקים מאוד לאסקפיזם אמיתי.
אפשר גם לומר שהקהל של פאות קדושות הוא לא הקהל הרגיל שמגיע למופעי דראג? ניתן לראות אצלכן בקהל המון משפחות, אנשים מבוגרים מכל הזרמים בחברה, איך אתן מסבירות את זה?
אתה לגמרי צודק משיבה ציונה, בהתחלה הקהל היה מורכב מ90 אחוז גייז, ואולי 10 אחוז סטרייטים. ופתאום כל הגייז התחילו להזמין את אמא שלהם כי זה מופע שמתאים גם לאנשים מחוץ לקהילה הגאה. משם זה כבר היה מהיר, האמהות הביאו את האבות ואת החברות שלהן, והקהל פשוט השתנה לנו מול העיניים – פתאום הגיעו 90 אחוז סטרייטים והשאר גייז. בסוף זה מופע קלאסי וזה הופך אותו למתאים לכולם.
ולקראת המופע החדש שלכן ב12.09, למה לצפות?
למופע אנחנו קוראות "Simply the best" משתפת טלולה, מדובר בעצם בהיילייטים הכי גדולים שלנו מכל הזמנים. ליקטנו את הנמברים הכי טובים שלנו, צחצחנו אותם, ונוצר רצף של שירים מושלמים! כמובן שאנחנו גם הוספנו שירים חדשים שלא עשינו בעבר כדי לשמור על חדשונת לצד הקלאסיקה.
כמה פאות לצפות שתחליפו בערך במהלך המופע הזה?
דיווה די וציונה עונות יחד: בין 180 ל200. אתם לא מבינים כמה שינוי תלבושות צפויים לכם, הוספנו לצוות שלנו מספר מלבישות, וכל הזמן על הבמה הולכים להיות קטעים משותפים, כמעט ללא סולואים בכלל.
ומה אתן מאחלות לעצמכן להמשך הדרך?
דיווה די אומרת – פשוט להמשיך להופיע! למימש את עצמנו בצורה הכי טובה, שזו הבמה. אנחנו לא צעירות אבל אנחנו נהנות מזה, והקהל מצביע ברגליים.
לסיכום, אני רוצה להודות לכן על הראיון הכיפי והמרגש הזה, ולאחל לכן להמשיך לשמח, לרגש ולהצחיק את עם ישראל עוד שנים רבות. מופע האיחוד של פאות קדושות יתקיים ב־12.09.25 בבית החייל בתל אביב – ואתם ממש לא רוצים לפספס את זה. אני, כמובן, אהיה שם.
