החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון תתפרש בעולם הדיפלומטי, ובעיקר ביבשת הישנה, כקריאת תיגר ישראלית על הרצון העולמי בפתרון הסכסוך. המשמעות תהיה הפעלת מנגנון העיצומים כלפי ישראל, שכבר הוכן באיחוד האירופי בשבועות האחרונים וכולל השעיה של הסכמי האסוציאציה.
בסיס השת"פ עם האיחוד במגוון תחומים, הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים, השעיה של הסכמי תעופה, קיצוץ או ביטול של הסכמי שת"פ מדעיים, צמצום היבוא מישראל ועד כדי דרישה להוצאת ויזה לישראלים המבקשים להגיע למדינות האיחוד.
לרבים מצעדים אלה נדרש קונצנזוס מלא של כל מדינות האיחוד, לחלקם דרוש רוב מיוחס, וחלק ימומש גם ברוב רגיל.
במישור הדיפלומטי, תהיה האצה של תהליך ההכרה במדינה פלשתינית, וצפויות החלטות מוקצנות נגד ישראל בפורומים בינלאומיים. "ההישגים של משרד החוץ בחודשים האחרונים במניעת העיצומים עשויים להימחק בתמונת מצב כזו", אומר גורם דיפלומטי ישראלי.
אבל לבד מכך, הצפי בישראל הוא שיתרחב "החרם השקט" על ישראל ועל ישראלים; זהו חרם הכולל אי־הזמנת ישראלים לכנסים, דחיית מאמרים מדעיים, הקטנה בשת"פים כלכליים ובקשרי מסחר וכלכלה, ועוד.
אבל יש גם מה שעשוי לצמצם או למנוע את הצעדים הללו. בהיבט הדיפלומטי, ארה"ב עדיין לצידנו ורבים בממשל טראמפ תומכים בריבונות ישראלית ביו"ש, ולכן היא תמנע החלטות מרחיקות לכת בכל מקום שתוכל, לרבות הפעלת לחץ על מדינות אירופה. בדיפלומטיה הפנים־אירופית – מדינות כמו הונגריה, צ'כיה והידידות הקבועות אוסטריה וגרמניה, ימנעו הטלת עיצומים וצעדים מרחיקי לכת הנדרשים לקונצנזוס או לרוב מיוחס.
ויש נקודה נוספת: במישור המדעי, אירופה לא מעניקה נדבות לישראל. המדע הישראלי הוא נדבך חשוב מאוד במדע העולמי בתחומים רבים, ומועצת המחקר האירופי מפנה לכאן משאבים רבים, מפני שהמחקרים כאן הם מהמעולים בעולם.
מי שנמצא בחזית הזו, ממש כעת בביקור בבודפשט, הוא ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, אבל גם הוא מודה שרוב ממשלות אירופה "עוינות את ישראל", ושהמאבקים שהוא ומשרד החוץ מנהלים לכל היותר יקטינו את העיצומים ואת הנזק הדיפלומטי.
