נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מעריך עוצמה, ופקיסטן מדורגת במקום השביעי בטבלת מעצמות הגרעין בעולם – עם 170 ראשי קרב. עם זאת, לא העוצמה הגרעינית היא שגורמת לוושינגטון להתקרב לאסלאמאבאד, כי אם פוטנציאל היסודות הנדירים (הרחבה בתיבה נפרדת) בפקיסטן.
● ניתוח | שבעה מנהיגים והרבה חנופה: באירופה למדו לשחק לפי הכללים של טראמפ
● התקדמות באוקראינה? טראמפ הודיע כי "התחיל בהכנות" למפגש זלנסקי-פוטין
העמדה הנוכחית של טראמפ משתקפת באופן ברור בפערים הגדולים במדיניות המכסים שהציג מול פקיסטן והיריבה הגדולה הודו: 19% לעומת 50% בהתאמה.
את יום העצמאות הפקיסטני שחל ביום חמישי האחרון, ניצל מזכיר המדינה מרקו רוביו כדי להבהיר שברצון וושינגטון לשתף פעולה עם אסלאמאבאד בכריית יסודות נדירים והפקת דלקים פוסיליים (מאובנים).
סוכנות מִנהל מידע האנרגיה האמריקאי (EIA) מעריכה כי עתודות הנפט הפקיסטניות עשויות להגיע לכ־9.1 מיליארד חביות. ב־2023 הופקו בפקיסטן פחות מ־100 אלף חביות ביום, לעומת כ־13 מיליון חביות ביום של המפיקה המובילה בעולם – ארה"ב. אולם, מומחים העריכו בשיחה עם "וושינגטון פוסט", כי האינטרס המרכזי של טראמפ אינו הנפט, אלא היסודות הנדירים.
לפי שר המסחר הפקיסטני ג'אם כמאל חאן, מיזמים משותפים (Joint Venturs) עם חברות אמריקאיות עשויים לפתוח גישה למרבצי הנחושת והזהב במחוז בלוצ'יסטן במערב המדינה, ולהועיל לכלכלת אסלאמאבאד.
רק בחודש שעבר, הודיע הבנק המרכזי של פקיסטן, כי המדינה סיימה שנה בעודף תקציבי של 2.1 מיליארד דולר, אבל זה היה לאחר 14 שנות גירעון רצופות.
סך ההלוואות של אסלאמאבאד מקרן המטבע הבינלאומית (IMF) עומד על כ־6.68 מיליארד דולר, יותר מכפול מזה של מדינות כמו בנגלדש, אנגולה או קניה.
עידן חדש מתחיל
חלק מהמומנטום החיובי שבו נמצאת פקיסטן נובע גם מהסכם הסחר, שאליו הגיעה עם ארה"ב כבר בסוף החודש שעבר. "ההסכם מבטא את התחלתו של עידן חדש בשיתוף הפעולה הכלכלי, במיוחד באנרגיה, כרייה, מינרלים, IT, מטבעות קריפטוגרפיים, וסקטורים נוספים", נמסר מטעם משרד הכלכלה הפקיסטני.
ההסכם הפחית את המכסים, כאמור, ל־19% מ־29%. בד בבד, סוכם על רכש נפט פקיסטני ראשון מארה"ב: בית הזיקוק הגדול ביותר במדינה, סנרג'יקו, רכש מיליון חביות מחברת האנרגיה ויטול.
המשנה ליו"ר סנרג'יקו, אוסאמה קורשי, סיפר לסוכנות הידיעות רויטרס שסך יבוא הנפט הפקיסטני עמד בתום השנה הפיסקלית (שנת כספים) שהסתיימה ב־30 ביוני 2025 על כ־11.3 מיליארד דולר, כחמישית מכלל היבוא של המדינה.
לצד כל אלו מתנהל גם קשר עסקי בין משפחת טראמפ לבין פקיסטן, כך לפי "אקונומיק טיימס". מיזם המטבעות הדיגיטליים "וורלד ליברטי פייננשל", שמשפחת טראמפ מחזיקה ב־60% ממנו, חתם באפריל האחרון עם מועצת הקריפטו של פקיסטן על הסכם ראשוני. לפי ההסכם החברה תפתח את טכנולוגיית הבלוֹקצ'יין המקומית. ב־Dawn צוין כי בכירי המיזם אף נועדו עם ראש הממשלה שהבאז שריף ועם הרמטכ"ל אסים מוניר.
מוניר הוא מקורבו של אדריכל המתקפה האמריקאית באיראן: מפקד פיקוד מרכז היוצא מייקל קורילה. "הוא פרטנר פנומנלי", אמר קורילה על הרמטכ"ל הפקיסטני, שנכח בטקס פרישתו לאחרונה. לפני כחודשיים, מוניר אף זכה לסעוד בבית הלבן עם טראמפ במהלך ביקור בוושינגטון.
הפוטנציאל שטמון ביסודות הנדירים
יסודות נדירים (Rare Earth Elements) כוללים 17 מינרלים קריטיים לטכנולוגיה העולמית בתחומים רבים: החל מסמארטפונים, דרך מכוניות חשמליות וטורבינות רוח – ועד מערכות הנחיה לטילים ומטוסים.
סין וארה"ב אמנם מובילות בצוותא את הייצור מיסודות נדירים, אבל נכון לשנת 2023 בייג'ינג חלְשה על לא פחות מ־99% מכושר הזיקוק העולמי. כלומר, תהליך הפרדת היסודות מהאדמה, שבלעדיו אי אפשר להשתמש ביסודות נדירים.
לצד זאת, בעת שבה לפי הערכות יש לסין עתודות בהיקף 44 מיליון טונות, לארה"ב 1.8 מיליון טונות "בלבד". ישנן מדינות נוספות שנמצאות מעל ארה"ב בכמות העתודות – כמו אוסטרליה (כ־5.7 מיליון טונות), רוסיה (כ־10 מיליון טונות) ובמיוחד וייטנאם (כ־22 מיליון טונות).
המצב הנוכחי בשוק העולמי הוא נפלא עבור סין. בראש ובראשונה, היא נהנית מעצמאות מלאה בכל הנוגע ליסודות הנדירים וליישומים הטכנולוגיים שתלויים בהם. מעבר לכך, נוצר לשי ג'ינפינג מנוף לחץ בינלאומי משמעותי במיוחד, שהרי הוא עלול "לחנוק" את שוק הטכנולוגיה העולמי – אם יחליט להשבית יצוא של יסודות נדירים.
מתחרות נוספות בתחום
בדומה לצעדים רבים של טראמפ, נשיא ארה"ב חפץ במשאבי היסודות הנדירים של פקיסטן כדי להפחית מהשפעתה הבינלאומית של סין. עם זאת, באסלאמאבאד יש לו אתגר רב בהקשר הזה, משום שהיא אחת השחקניות המרכז אסיאתיות שבה סין השקיעה הכי הרבה.
כחלק מ"יוזמת החגורה והדרך" (BRI) של שי ג'ינפינג, נשיא הרפובליקה העממית של סין, לבניית תשתיות ברחבי העולם, הזרימה בייג'ינג לפקיסטן השקעות בסך כ־30 מיליארד דולר. זה כולל, בין השאר, מסדרון תחבורה לאורך כ־3,200 ק"מ מצפון פקיסטן לנמלי הים העמוק בדרומה. בה בעת, מרבצי היסודות הנדירים בפקיסטן מוערכים בשווי של 5-3 טריליון דולר, ונראה שסין היא לא המתחרה היחידה עליהם. איחוד האמירויות, ערב הסעודית, בריטניה וטורקיה אף הן מעוניינות להיכנס למכרזים בתחום בפקיסטן.
בשבוע שעבר, מזכירות המדינה בארה"ב הציגה צעד שנועד למצוא חן בעיני אסלאמאבאד: הכנסת המחתרת הבלוצ'ית (צבא שחרור בלוצ'יסטן, BLA) לרשימת ארגוני הטרור. אותה מחתרת שואפת לשחרור בלוצ'יסטן, חבל ארץ שמחולק בין פקיסטן לאיראן – שבה בוודאי משטר האייתוללות שמח לשמוע על הצעד.
בנימוקי ההחלטה, מזכירות המדינה ציינה "כמה מתקפות טרור" ב־2019, פיגועי התאבדות בנמל התעופה של קראצ'י ובנמל גוואדר ב־2024, וחטיפת רכבת ורצח 31 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון מוקדם יותר השנה. מאידך, לא צוינו פיגועי טרור שהמחתרת הבלוצ'ית ביצעה או מבצעת נגד איראן.
"נראה שפקיסטן הצליחה לשכנע את ממשל טראמפ כי שליטה על המחתרת הבלוצ'ית נדרשת לטובת גישה למינרלים הקריטיים באזור", נכתב ב"טיימס אוף אינדיה" ההודי, שלא הותיר מקום לספק לגבי חוסר שביעות הרצון בניו דלהי מהמגמה.
בסיכומו של דבר, בלוצ'יסטן עשויה להפוך לזירה של מתנגדים לאמריקאים, ולא רק בגלל הגדרת המחתרת כארגון טרור: תושבי המחוז מתנגדים בחריפות למיזמים במימון סיני שקמים באזור, כולל בתחום היסודות הנדירים, וכעת עלולים לראות באמריקאים כגורמים זרים שבאים ליהנות ממשאבי הטבע המקומיים – בדיוק כמו הסינים.
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
