ההתפתחויות האחרונות במשא ומתן לשחרור חטופים היו סימן נוסף לעליית מעמדה של מצרים. ראש ממשלת קטאר מוחמד אל-ת'אני עלה לרגל לקהיר, ראש ממשלת הרשות הפלשתינית מוחמד מוסטפא לווה עד למעבר רפיח, ואפילו בישראל ובארה"ב בירכו על התפנית במגעים.
הפסגה במצרים: א-סיסי, אבו מאזן ועבדאללה נועדו באל־עלמין, אוגוסט 2023 // קרדיט: הלשכה המלכותית הירדנית
כמעט אפשר לשכוח את השפל בעשור הקודם, כשמצרים נאלצה למכור איים לסעודיה. בשנים האחרונות, בצל הסכמי אברהם, הנהגתה נדחקה לשוליים מהובלת העולם הערבי לטובת איחוד האמירויות וסעודיה. הנשיא האמירותי מוחמד בן זאיד ונסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן האפילו על השליט המצרי, שהלך ושקע בבעיותיו הביטחוניות והכלכליות.
כולם רצו לקנות את ההבטחות של מדינות המפרץ לעידן חדש ונוצץ במזרח התיכון. טבח 7 באוקטובר פיצץ את הבועה בבת אחת. בהמשך, סדרת התפתחויות החזירה את מצרים לקדמת הבמה המדינית, והציפה מחדש את תפקידה הישן כמנהיגת העולם הערבי.
המלחמות בעזה ובסודאן הפכו אותה למתווכת הטבעית בשיחות להפסקת אש, היריבה המרכזית של השלטון – תנועת האחים המוסלמים העולמית – נקלעה לפיצול ולמשבר – מה שחיזק את יציבותו. הקטארים הסתבכו במארג האינטרסים של עצמם, הכלכלה המקומית הראתה סימני התייצבות, הצבא הלך והתעצם, ובליגה הערבית אימצו את התוכנית המצרית לשיקום הרצועה, חרף עלותה האסטרונומית (כ-50 מיליארד דולרים), שלא ברור מי יממן.
בניגוד לקדנציה הקודמת שלו בבית הלבן, שבה כינה טראמפ את א-סיסי "הדיקטטור האוהב עליי" בספק זלזול, הפעם היחסים בין השניים הפכו מתוחים יותר. הנשיא המצרי לא נרתע מעימותים עם הממשל האמריקני ואפילו סירב בפועל להזמנה לפגישה בבית הלבן. לכך מצטרף מאמץ מצרי גלוי לבלום את "תוכנית ההגירה" מעזה.
לפני כחצי שנה חשפנו ב"ישראל היום" את קמפיין הרשת שנוהל מקהיר נגד היוזמה. הקמפיין פעל בחסות "הוועדות האלקטרוניות", אינספור חשבונות ברשתות החברתיות שמזוהים עם מנגנון המודיעין המצרי, ופמפמו מסרים נגד ישראל וארה"ב. כעת, לפי מקורות בקהיר, השלטון פועל אקטיבית גם בזירה הדיפלומטית כדי להרתיע מדינות באפריקה מקליטת פליטים עזתים.
"מהפרספקטיבה שלי, יחסי ארה"ב-מצרים נכנסים לשלב חדש. לקהיר יש איזון ארוך טווח בין וושינגטון למעצמות אחרות, אבל ההתפתחויות מהשנים האחרונות – בעיקר הלחץ האמריקני בנושא זכויות אדם, הדינמיקה של הביטחון האזורי, והקשרים הכלכליים של מצרים עם רוסיה וסין – דחפו את הממשל של א-סיסי לאמץ עמדה אסרטיבית ולעתים לעומתית כלפי וושינגטון", מסביר ל"ישראל היום" בורק כן כליק, חוקר של יחסי החוץ במזרח התיכון המתגורר באיסטנבול.
"מה שאנחנו רואים עכשיו אינו התנתקות מוחלטת, אלא איתות של מצרים שהיא לא תפעל יותר כשחקן פאסיבי", מציין כליק, ומדגיש: "מסגרת הסיוע הצבאי והפיננסי עדיין קושרת את קהיר לוושינגטון, אך מרחב חילוקי הדעות הולך ומתרחב, במיוחד בנושאים של עזה, סודאן ושיתוף הפעולה בתחום האנרגיה במזרח הים התיכון. אז כן, מצרים החלה לעמוד באופן קשוח יותר כלפי המדיניות הנוכחית של ארה"ב, אבל זה גם חלק מאסטרטגיה מחושבת – למצות ויתורים, לגוון בריתות ולהוכיח לציבור המקומי שהיא לא מקבלת תכתיבים מארה"ב".
נראה ש"השלב החדש" הוא חלק מתהליך הפקת לקחים שנוהל בקהיר אחרי הדחת האחים המוסלמים בעשור הקודם. מאז עלה א-סיסי לשלטון ב-2013, הוחלט לחזק את צבא מצרים ולגוון את מקורות הרכש הצבאי. במאמר של מכון המחקר INSS, כתבה השגרירה לשעבר במצרים אמירה אורן כי היתה זו תולדה של עצירת הסיוע מצד ארה"ב בימי ממשל אובמה. לדבריה, ההחלטה נפלה בעקבות ההפיכה הצבאית, שחייבה בחוק את הממשל להקפיא זמנית את הסיוע.
בעקבות כך, המצרים הפנימו שאינם יכולים להישען רק על ארה"ב. ואכן, בשנים האחרונות, הם רכשו מטוסי קרב מצרפת, כלי שיט מגרמניה, נושאת מטוסים מרוסיה ומערכות נשק מאיטליה. במקביל נוהלו תרגילים צבאיים עם סין ורוסיה. ההתעצמות הצבאית קיבלה ביטוי בנוכחות מוגברת בגבולות: לא רק בסיני – שם רוחשים איומי טרור, אלא גם לאורך הגבולות עם לוב וסודאן, שנמצאות בכאוס שלטוני או במלחמת אזרחים.
"מעמדה של מצרים בעולם הערבי השתפר בשנים האחרונות", מעריך החוקר כליק, "בדיוק בגלל שהיא הצליחה לגוון את הבריתות שלה ולמצב את עצמה מחדש. בעוד שהסכמי אברהם דחקו לשוליים את קהיר, היום מצרים הפכה את הרגע הזה להזדמנות. היא העמיקה את הקשרים שלה עם המונרכיות במפרץ, שמרה על דיאלוג ביטחוני פרגמטי עם ישראל, ובאותו הזמן טיפחה ערוצים עם רוסיה, סין ואפילו איראן.
הדיפלומטיה הזאת אפשרה למצרים לחדש את מעמדה כשחקן חיוני, במיוחד בנושאים כמו עזה, סודאן ומזרח הים התיכון. בניגוד לתקופה של הסכמי אברהם, מצרים מציגה את עצמה כשחקן מאזן שגורמים אחרים בעולם הערבי לא יכולים להתעלם ממנו".
במקביל, בכירים במצרים הצהירו לאחרונה על "מוכנות להתמודד עם כל איום" בהקשר הישראלי. כך, למשל, ראש מערך המודיעין הצבאי, הגנרל שריף פכרי, הדגיש את יכולותיו של הגוף "לעקוב אחר פעולות, ולהשיג מוכנות מלאה להגיב מיד על כל התקפה שעלולה לאיים על ביטחון המדינה". בכירים במצרים מסבירים כי מדובר בתגובה ראויה לאמירות בצד הישראלי.
ראש מערך ההסברה, דיאא' רשוואן, ציין למשל כי בדיון בכנסת נאמר שמצרים היא המדינה האנטישמית ביותר במזרח התיכון ומהווה לכאורה את האיום הכי גדול על ישראל. "זו זכותם של הבכירים המצרים לומר חלק מהאמת", אמר רשוואן, בהתייחסו להצהרה של מושל צפון סיני בדבר מוכנות הצבא לכל מתיחות מול ישראל.
"חיבוק" לחמאס
"טראמפ שלח מסר חריף לקהיר בין השורות ואף לא שם לב", אמר ל"ישראל היום" מוחמד סעד חיראללה, פרשן וסופר מצרי, באשר לאיום ההשמדה של הנשיא שהופנה דווקא לחמאס אם לא ישוחררו החטופים.
"יחסי מצרים וארה"ב עוברים שלב קריטי, כשקהיר מאמצת שיח דיפלומטי רך מצד אחד, ועמדות נוקשות בנושאים אחרים מצד שני. הסתירה הזאת קיבלה ביטוי ברור בתחילת אוגוסט, כששר החוץ המצרי בדר עבד אל-עאטי הצהיר בוושינגטון שמצרים 'גאה בתפקיד שהנשיא טראמפ מילא כדי לנסות לפתור סכסוכים בדרכי שלום'. אלא שבמקום לתמוך בגישתו של טראמפ, אחרי שסיים את הקפאת הסיוע הצבאי, ואף הסכים ביולי לעסקה אפשרית של מכירת מערכות הגנה אווירית מתקדמות למצרים, קהיר יצאה לסבב משא ומתן שערורייתי".
לדברי חיראללה, "הסבב הזה שהתקיים השבוע רק הביא להישרדות חמאס בזירה, ושווק בתור 'ניצחון', רק מפני שחמאס הסכים לנוסחת המו"מ שתייצא את המשבר לישראל. מה שהתעלמו ממנו לחלוטין היה מהות הסוגיה: הנשק של חמאס. המשמעות היא שמצרים נלחמה כדי להנדס תרחיש שישאיר את חמאס, וישמר את הקלף האסטרטגי הזה בעזה לטובת התפקיד המצרי.
"אין קלפים אחרים לרפובליקת הגנרלים. השורה התחתונה היא שקהיר מוצאת את עצמה לכודה בין שותפות ביטחונית-צבאית עם וושינגטון לבין חישובים פנימיים ואזוריים שאפשר לסכם בקשירת קשר ובתמיכה בטרור של חמאס, מה שמוביל לסתירות בעמדות שלה. ההיסוס הזה עלול לה ביקור אם הרטוריקה שלה תימשך בשני כיוונים מנוגדים".
מצרים פורחת כלכלית
כאמור, התפנית בזירה המדינית מגיעה במקביל לאינדיקציות חיוביות בכלכלה המקומית. בשקט יחסי קהיר רשמה לאחרונה הישג משמעותי. לשכת הנשיאות המצרית הודיעה על עודף ראשוני לשנת הכספים 2025-2024, שעומד על סכום של 13.03 מיליארד דולרים. שנת הכספים המצרית, יש לציין, מסתיימת תמיד בסוף חודש יוני. לפי גורמים רשמיים בקהיר, מדובר בתולדה של התפתחויות טכנולוגיות ורפורמה מוצלחת במנגנון המיסוי.
יתר על כן, בהשוואה לתקופה הקודמת מדובר בגידול של כ-80%. מוחמד א-שינאווי, דובר לשכת הנשיאות, הסביר כי קצב צמחית ההכנסות ממסים עלה ל-35 אחוזים, וזאת הודות לחבילת תמריצי מיסוי, בניית אמון והקלה על הקהילה העסקית.
במצרים מתגאים בהישג הזה במיוחד על רקע ירידה חדה בהכנסות מתעלת סואץ ב-60 אחוזים – הפסד מוערך של כשלושה מיליארד דולרים. בהקשר זה, "הלמ"ס המצרי" הודיע לאחרונה כי שיעור האבטלה בארץ הנילוס ירד ל-6.1% ברבעון השני של 2025, ירידה של 0.2% בלבד לעומת הרבעון הקודם. אמנם זו ירידה קטנה יחסית, אבל במבט על, בתוך עשור נחתך שיעור האבטלה בחצי (מ-12.7 אחוזים ב-2016).
מנגד, קבוצת הגיל שעדיין סובלת משיעור האבטלה הגדול ביותר היא בני 24-20 – 28.9%. צעירים אלה מהווים עקב אכילס של החברה המצרית. ונוסף על כך, ערך הלירה המצרית עדיין נמוך, והיא נסחרת בשער של כ-48 לירות לדולרים. כך שהדרך עדיין ארוכה. ועדיין, אחרי שנים התפוררות ודחיקה לשוליים, נראה שמשהו חדש קורה במצרים.
