מחקר חדש מגלה כי מאז תחילת המלחמה חלה ירידה תלולה בהיקף הפעילות של ילדים בישראל עד לשיעור שהוא מחצית ואף פחות מהמקובל באירופה. ממצא מעניין: כשההורים הרגישו שהסכנה הביטחונית באזור מגוריהם גדולה, הילדים עשו פחות פעילות ובילו יותר מול מסכים
הטראומות של 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, הפינויים מהבתים, האזעקות – כל אלה גרמו לשלל תופעות בעייתיות אצל ילדים בכל רחבי המדינה, ועכשיו מתברר שיש גם פגיעה בהיקף הפעילות הגופנית שלהם ובזמן שהם מבלים מול המסכים.
מחקר שהובילו פרופ' אסתר עדי יפה והדוקטורנטית גל אליאס מהתוכנית להתפתחות הילד בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בראילן בחן את הרגלי הפעילות הגופנית אצל 609 ילדים שגילם עד שמונה. אחת ממטרות המחקר הייתה לברר האם המלחמה שינתה את ההרגלים, ומטרה נוספת הייתה לבדוק הם יש קשר בין הדרך שבה תופסים ההורים את רמת הבטיחות בסביבת המגורים לבין מידת הפעילות הגופנית של ילדיהם.
ארגון הבריאות העולמי ממליץ לילדים מעל גיל חמש לבצע בממוצע לפחות 60 דקות ביום של פעילות גופנית, שלפחות חלק ממנה נמרצת, כלומר שהיא גורמת לקצב לב מואץ ולנשימות מהירות, שמקשות להשלים משפט שלם. החוקרות מצאו כי רוב ילדי ישראל לא עומדים בהמלצות. רק כ-15% מההורים שהשתתפו בסקר דיווחו שילדם משתתף בפעילות גופנית ספורטיבית במשך שעה ביום בכל יום מימות השבוע, זאת לעומת 45-30 אחוזים מההורים שהשתתפו במחקרים דומים באירופה.
רמת הפעילות אף צנחה מאז תחילת המלחמה. לפניה, כ-65% מהילדים עשו פעילות גופנית לפחות יומיים בשבוע. עכשיו – רק כ-50%.
ומה הם עושים במקום לזוז? ברור, יושבים מול מסכים. המלצות ארגוני הבריאות בעולם לגבי זמן מסך לילדים קובעות כי בגילים 4-3 מומלץ להגביל את הצפייה לעד שעה ביום, ומגיל חמש ללא יותר משעתיים ביום. עוד לפני המלחמה צפו במסכים לפחות שלוש שעות ביום 20.7% מילדי ישראל בגילים 4-3 ו-27.2% מבני 8-5. מאז המלחמה עושים זאת 30% בגילים 4-3 ו-35.7% מבני 8-5.
כאמור, ההורים שהשתתפו בסקר נשאלו גם על רמת הסכנה הביטחונית שבהם הם נמצאים, לתפיסתם, מגורמים כמו ירי טילים, חדירת מחבלים ופיגועים. המחקר מצא שככל שתפיסת הסכנה הביטחונית בקרב ההורים הייתה גבוהה יותר, כך גם גדל הפער בין כמות הפעילות הגופנית שביצעו ילדיהם בזמן המלחמה לעומת זו שביצעו לפני המלחמה. גורם נוסף שהשפיע על הפער הזה: מספר האזעקות באזור המגורים.
פרופ' אסתר עדי יפה מסבירה כי "לממצאים אלה יש חשיבות בהתאמה של תוכניות התערבות שצריכים להוביל הרשויות המקומיות ומשרד החינוך במטרה למנוע ירידה ברמת הפעילות הגופנית בזמן המלחמה".
