אנגליה של גארת' סאות'גייט נוחתת בגרמניה לעמוד במבחן הקריטי שיאשר אם הם באמת הקבוצה האמיתית או רק קבוצה כמעט שהתקשתה להצליח ברגעים החשובים. שלטונו של סאות'גייט – בין אם יסתיים בסוף הקמפיין של יורו 2024 או יימשך מעבר לכך – תמיד צריך להיבחן דרך ההתקדמות שנעשתה ביחס למצב המבולגן שהוא ירש. כיום, בגיל 53, סאות'גייט קיבל את התפקיד באופן קבוע בנובמבר 2016 לאחר 67 ימי הניסיון של ההתאחדות לכדורגל עם סם אלרדייס. אלרדייס הצליח את רוי הודג'סון, שהתפטר לאחר ההדחה המבישה של אנגליה בשמינית הגמר מול איסלנד ביורו בצרפת.
מאז, סאות'גייט לקח את אנגליה לחצי גמר גביע העולם 2018, לגמר יורו 2020 ולרבע גמר גביע העולם 2022 בקטאר. התבוסה המביכה של יום שישי בוומבלי מול איסלנד, הכובשים המפורסמים שלהם ביורו 2016 שכרגע מדורגים במקום ה-72 בעולם, לא הייתה הפרידה שהאנגלים רצו כשהם יוצאים לגרמניה. זה השאיר את סאות'גייט עם הרבה מה להרהר לפני פתיחת הטורניר ביום ראשון נגד סרביה בגלזנקירשן, אך גם יש לראות זאת בהקשר הרחב יותר של משחק ידידות לפני שהעסק הרציני מתחיל. יש הרבה להיות אופטימיים לגבי כאשר אנגליה נוחתת ויוצאת לבסיס שלה בבלנקנהיין. סאות'גייט גם יצר תחושת רווחה בתוך הנבחרת האנגלית, שבה השחקנים נהנים לייצג את ארצם מבלי להרגיש את הכובד של החולצה והציפיות, וגם יצר תחושת רצון טוב כלפי הקבוצה וכלפיו מבחוץ. אכן, שלטונו של סאות'גייט סיפק מספיק עלילות להפקת תיאטרון ווסט אנד בשם "Dear England" – הבעיה היא שאין סוף שמח לסיפור הזה, גם על הבמה וגם על המגרש. עם זאת, "Dear England" עושה קאמבק באביב הבא עם כמה רווחים בסוף התסריט הנוכחי שממתינים לסאות'גייט ולנבחרתו לשנות את הנרטיב לנרטיב מנצח ביורו 2024.
