זה היה חג קשוח במיוחד. בדרום – הצירוף של ארבעת לוחמי גבעתי שנהרגו ברפיח עם תשובת חמאס בסוגיית החטופים; בצפון – התעצמות הלחימה והתחושה שההרתעה הישראלית נשחקת באופן מסוכן; ובעורף – האישור השערורייתי בכנסת של חוק הפטור מגיוס.
כתמיד, הכל קשור בכל, וישראל נדרשת להכרעות. דחיית העסקה בידי חמאס נותנת לישראל נקודות זכות חשובות שלא היו בידיה בעבר, נוכח העובדה שהיא תמכה בעסקה ולמעשה יזמה אותה. הרוח הגבית ממזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן אינה רק מילים, היא תשרת את ישראל בהמשך המאמץ המלחמתי בעזה, בטענה שבהיעדר עסקה – אין אלטרנטיבה אחרת פרט להמשך הלחץ הצבאי כדי לקדם את השבת החטופים ואת הכרעת חמאס. ועדיין, על ישראל לחפש
נוסחה שבתקווה תביא לשחרור חטופים, וכן לענות לעצמה מה בכוונתה לעשות ביום שאחרי רפיח. בצה"ל מעריכים כי המבצע בעיר יושלם בתוך כשבועיים-שלושה, שבסיומם גם יסתיים השלב השני של המלחמה בעזה. לאחריו יעבור צה"ל לפשיטות בהיקפים ובתדירות משתנים ברצועה, אבל שאלת השליטה בה נותרה פתוחה – ודורשת כעת מענה.
עיקר הקשב ישתנה
הסיום הצפוי של הלחימה בעזה יאפשר לישראל להעביר את עיקר הקשב לצפון. אף שמאז ראשית המלחמה חלפו כבר שמונה חודשים, שבהם הצפון נכתש בעקביות, ממשלת ישראל טרם הגדירה מטרות מול חיזבאללה. למעשה, לפי קביעת הממשלה, מה שנדרש גם כעת מצה"ל, לצד הכרעת חמאס ברצועה והשבת החטופים, זה רק להימנע מפתיחת חזית נוספת בצפון – מטרה שתלושה לגמרי מהמציאות, שבה חבל הארץ הזה מפונה מתושביו וסופג פגיעות קשות על בסיס יומיומי.
אתמול נרשם רף חדש בהסלמה, כשלראשונה מאז אוקטובר נשמעו אזעקות בטבריה, ופעם נוספת בצפת. במהלך היום היו כ־200 שיגורי אמל"ח מסוגים שונים (רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים), בתגובה לחיסולו של סמי טאלב עבדאללה, מפקד יחידת "נאצר" בחיזבאללה, שאחראית לחלק ממרחב הגבול. טאלב נחשב כוכב בחיזבאללה, ומבחינתם חיסולו היה עליית מדרגה – שהתגובה לה, כדרכו של הארגון, היתה בעליית מדרגה מקבילה.
סיור קצר בצפון אתמול לימד שוב עד כמה המלחמה היכתה בו. הכבישים היו שוממים – תוצאה של המלחמה וגם של החג – ובצידי הדרכים הוצבו כבאיות כדי להתמודד עם השריפות, שנזקיהן הורגשו גם בריח העז שמרחף תמידית מעל לאזור כולו. מי מהתושבים שנותרו העדיפו להסתגר בבתים – הסתובבות בחוץ בימים כאלה עלולה להיות מסוכנת מדי.
ממשלת ישראל לא תוכל למתוח את החבל הזה עוד זמן רב. היא תידרש להכריע אם לשאוף להסכם שישיב את התושבים לבתיהם, אבל לא ירחיק את חיזבאללה ואת האיום מהגדר – או לחפש פתרון צבאי, ולו חלקי. היתרון של האופציה הראשונה: מישראל תיחסך מלחמה שעלולה להיות קשוחה במיוחד, עם נפגעים מרובים ונזקים נרחבים, בהמשך למלחמה הקשוחה הנוכחית שכבר מתנהלת בדרום. החיסרון של האופציה הזאת: הבעיה בלבנון לא נפתרת. ישראל רק דוחה אותה, ועלולה להיתקל בה בעתיד בממדים גדולים ומסוכנים פי כמה.
היתרון של האופציה השנייה: ישראל פועלת אקטיבית כדי לשנות את המצב בדרום לבנון, וכתוצאה מכך בצפון הארץ, כדי לאפשר לתושבים לשוב לבתיהם בבטחה. היא תיאלץ, כמובן, לבצע התאמות נוספות – ובראשן לעבות את הנוכחות הצבאית בגבול ולבנות מרחב הגנה שונה לחלוטין – אבל אם היא תנצח צבאית, היא תוכל לעצב מציאות חדשה ושונה מזאת שקיימת כעת בגזרה. החיסרון של האופציה הזאת: מלחמה קשה, שאליה עלולים להצטרף שלל גורמים מסוריה, מעיראק ומתימן, ואפילו מאיראן עצמה.
מהלך שמחייב היערכות
בצה"ל יש תמיכה רחבה במהלך צבאי בצפון, בגיבוי של שר הביטחון גלנט. רה"מ נתניהו התנגד בעבר להרחבת המלחמה בלבנון, אך ההסלמה של השבועות האחרונים מחייבת אותו לתשובות ברורות יותר כיצד הוא מתכוון להשיב את השקט לגזרה. תושבי הצפון צריכים לדעת אם יתחילו את שנת הלימודים הבאה בבית או במקום אחר, והגיעה העת שגם תוקם מנהלת שתטפל בשלל הבעיות – הכלכליות, התעסוקתיות, החינוכיות ואחרות – שהממשלה ברחה מהן עד כה.
מלחמה רחבה בצפון מחייבת היערכות בשלל תחומים נוספים – מגיבוש לגיטימציה בינלאומית, בתקופה שבה המעמד של ישראל נמצא בשפל חסר תקדים, ועד לניהול אחר של מלאי האמל"ח והחימושים. היא גם מחייבת פתרונות לבעיית כוח האדם בצה"ל, שמחמירה מאוד על רקע העומס הכבד על מערך המילואים ועל משרתי הקבע. קצינים בכירים אמרו כי הכנסת העניקה ללוחמים "סטירת לחי מצלצלת" כשהצביעה בעד הארכת הפטור משירות עבור החרדים.
המשמעות של ההצבעה הזאת היא הרבה יותר מאשר רק סטירת לחי – היא אובדן מוחלט של ערכים ושל מוסר ופגיעה ישירה בביטחון המדינה. חברי הכנסת הצביעו בעד אינטרסים פוליטיים צרים, תוך שהם פוגעים בכלל הציבור. הטענה של חלקם, שלפיה מדובר בהצבעה טכנית בלבד שתתוקן בהמשך, היא מילים ריקות. מתברר שמבחינתם שום דבר לא השתנה מאז 7 באוקטובר.
אז זהו, שמה שהיה לא יכול להיות עוד. פעם טענו שפראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים – אבל הקלישאה הזאת אינה נכונה עוד. במלחמה הקשוחה שמתנהלת כאן, ושעשויה עוד להתרחב, הפראיירים מתים על בסיס יומי, והם גם עובדים ומשלמים מיסים עבור אלה שלא. והעובדה ש־63 חברי כנסת חושבים שזה בסדר מעוררת תחושת קבס, כמעט כמו חיוכו של נתניהו בסיום ההצבעה.
