סא"ל ד"ר אבי לוין ורס"ן ד"ר משה שפיגל, רופאי שיניים מהיחידה לרפואת שיניים בתל השומר, מקדישים את מרב זמנם לטיפול ושיקום בפצועים שנפגעו בפה ובלסת. בתחילת המלחמה התגייסו גם לסייע בזיהוי חללים במחנה שורה. בשיחה עם ynet הם מספרים על החשיבות הגדולה שבהחזרת החיוך לפניהם של הלוחמים: "חייל שמאבד את החיוך שלו הרבה פעמים מרגיש שהוא מאבד צלם אנוש, לפעמים יותר מאשר במקרים של אובדן רגל".ב-7 באוקטובר, כשמדינה שלמה עוד הייתה שרויה בהלם, התייצבו סא"ל ד"ר אבי לוין ורס"ן ד"ר משה שפיגל במחנה שורה של הרבנות הצבאית כבר בשעות הבוקר כדי להושיט יד במלאכת זיהוי החללים. לוין ושפיגל הם רופאי שיניים המשרתים בצה"ל ברפו"ש – היחידה לרפואת שיניים בתל השומר. בשגרה הם אמונים על טיפול בחיילי צה"ל, אך בעת מלחמה הם חוברים ליחידת 6017 – יחידת הזיהוי של חיל הרפואה העובדת בצמוד לרבנות הצבאית. בתוך כל הכאוס והאי-ודאות של שעות המלחמה הראשונות, שניהם ידעו שעזרתם נחוצה. לא היה אף רגע לבזבז."בשעה 10:30 בבוקר כבר שנינו היינו שם", מספר ד"ר לוין, המכהן כמנהל היחידה, המהווה הגוף האחראי בצה"ל על טיפול בבעיות השיניים של החיילים, בנוסף להיותה מרכז אקדמי להכשרת התמחויות שונות ברפואת שיניים. לדבריו, "רפואת שיניים היא תמיד שלב שני בטיפול הרפואי שניתן לפצועים, והצורך הקליני בטיפול במטופלים ירד בצורה משמעותית". בשבועות הראשונים של המלחמה, היה מחנה שורה מקום הכינוס שאליו הובאו גופות הקורבנות. שם נחשפו הרופאים לזוועות שבוצעו באזרחי ובחיילי העוטף. אנשי הרבנות הצבאית פעלו עם צוותי הרפואה במלאכה הלא-פשוטה, כאשר צוות הרופאים היה אמון על הזיהוי הרפואי הביומטרי וחקר נסיבות המוות. "הזיהוי הרפואי התבצע על-פי נתונים מהחיים שיש לנו, בעיקר מהגיוס של החיילים, לבין הנתונים של החלל לאחר מותו", מסביר ד"ר לוין, "השווינו טביעות אצבע, DNA וצילומי שיניים".ד"ר לוין מתאר את הקושי בעבודה במחנה שורה: "העבודה עצמה הייתה מאוד מורכבת, גם במובן הפיזי-טכני – היה קשה מאוד לזהות חלק מהחללים, אבל בעיקר בפן האישי. היה מדובר באתגר נפשי אצל כל אחד ואחד מאיתנו, וזאת למרות שבימים הראשונים אנשים עבדו על אדרנלין ולא חשבו. מאידך, לעבודה הזו הייתה הרבה משמעות. קשה לתאר את זה. כמות האנשים שאני כמפקד הייתי צריך למנוע מהם להגיע הייתה אדירה. כולם רצו לבוא ולקחת חלק. הייתה ממש התגייסות של כל המדינה, גם בתחום הלא-נעים הזה של זיהוי חללים". עוד על זיהוי החללים במחנה שורה – בסרטון הבא:
שלושה שבועות הם היו שם באופן רציף, עבדו ללא הפסקה. עם גמר המלאכה העיקרית של זיהוי חללי 7 באוקטובר, התפנו לחזור לתפקידם בשגרה. על כך מספר ד"ר שפיגל, מנהל תחום שיקום הפה בצה"ל, שעובד יחד עם ד"ר לוין ביחידה לרפואת שיניים.
"אנחנו מטפלים בכל חיילי צה"ל שזכאים לשיקום. בדרך כלל מדובר על לוחמים או חיילים מאוכלוסיות מיוחדות", הוא מספר. "כשחזרנו ליחידה למעשה התחלנו להיפגש עם הצד השני של המלחמה שהוא בעצם הפצועים – לוחמים שמגיעים מתוך הגזרות הלוחמות בעזה. התפקיד שלנו היה לתת להם מענה – קודם כל מענה ראשוני, אך גם מענה שוטף, בין אם אלה חיילים שעברו טיפולים והיו צריכים להמשיך אותם, ובין אם אלה חיילים שנפצעו והיה צורך בחזרתם לכשירות".
להחזיר לפצועים את החיוך
מאז תחילת הלחימה הקרקעית, מטפל ד"ר שפיגל במסגרת תפקידו במגוון רחב של פציעות. "אנחנו מקבלים כמובן את פצועי הלסתות", הוא אומר, "רוב הפציעות הן פגיעות ושברים בלסתות עם אובדן חלקי של שיניים. אנחנו גם רואים לא מעט פגיעות במפרקי הלסת, לא רק בקרב חיילים שנפצעו. הרבה לוחמים מגיעים אלינו עם מתח רב הנובע משמונה חודשים של לחימה המביא לנעילת לסתות. הם מגיעים ממש עם שיניים שחוקות ומפרקי לסת כואבים ודואבים. יש לנו מרפאה למפרקי לסת, שם אנחנו נותנים להם מענה. ידוע שיש קשר בין גוף ונפש, והמתח הזה יוצר את אותן פציעות".
"היתרון שלנו כיחידה שמטפלת בפצועים הוא שזו יחידה מולטי-דיסציפלינרית", מוסיף ד"ר לוין. "יש לנו במקום אחד מרכז רב-תחומי שמספק גם טיפולי שורש, גם מומחים בשיקום הפה וביישור שיניים, וזאת כי יש מקרים לאחר פציעה שיש שיניים חסרות וצריך להזיז שיניים. יש לנו גם מעבדה דנטלית עם יכולת לבצע שיקום וכתרים אפילו ביום אחד. כולם נמצאים במקום אחד, וכל המומחים מגיעים לחדר של המטופל. המטופל לא צריך לנדוד בין מרכזים ורופאים שונים. מבחינתנו הפצועים נמצאים במקום הראשון".
"כשמדובר על מקרה מורכב שמערב מספר תחומים, אנחנו בדרך כלל מצמידים לחייל רופא שלמעשה משמש כאיש הקשר למשפחה, כדי למנוע את כל הבירוקרטיה ולתפור לו חליפה של טיפול אישי שמאפשרת לו לתמרן בין התורים השונים ולהיות מתועדף", אומר ד"ר שפיגל. "אנחנו לא מדברים על מקרים שרצים במשך יום-יומיים, אלא על מקרים שזמן השיקום שלהם יכול להגיע לשנה ואף יותר מכך. יש לזה חשיבות, במיוחד כשמדובר על מעבר בין הרבה סוגים של מרפאות שיניים".
הם מספרים כי בימי המלחמה הראשונים אחד האתגרים שעימם היה עליהם להתמודד הוא איתור החיילים הזקוקים לטיפול. "היה אתגר משמעותי למצוא את הפצועים ולהגיע אליהם כי הם היו מפוזרים בבתי החולים", מפרט ד"ר לוין. "ד"ר שפיגל ועוד מספר רופאים ביחידה ניסו למצוא אותם על ידי חיפוש של מילות קוד בתוך התיקים הרפואיים שיאפשרו להגיע אליהם בצורה יזומה. לא חיכינו שיתקשרו אלינו. זה היה האתגר העיקרי שלנו בהתחלה. ברגע שהם הגיעו לפה הדברים כבר היו יותר פשוטים, כי פה יש את כל הרופאים והמתקנים. הקושי היה להביא אותם".
לפי השניים, מעבר לפגיעה הפיזית, לפציעות פה ולסת ישנה מורכבות נפשית אשר במרבית מן המקרים לא מובנת מאליה. "צריך להבין שהשיניים הקדמיות, בעיקר אך לא רק, מהוות פונקציה שמשפיעה על המראה, על הנושא של אכילה, וגם על הדיבור כי לא ניתן להגות חלק מהאותיות", מסביר ד"ר לוין. "הרבה פעמים השיניים נתפסות כמשהו שאפשר להסתדר בלעדיו ולטפל רק בשלב ב', אבל מה שכואב למטופלים ומפריע להם הוא המראה של הפנים שלהם. יש פה עניין פסיכולוגי".
"חייל שמאבד את החיוך שלו הרבה פעמים מרגיש שהוא מאבד צלם אנוש, לפעמים יותר מאשר במקרים של אובדן רגל", מוסיף ד"ר שפיגל. "לכן אחד הדברים הכי חשובים לאותו חייל, הוא להחזיר את היכולת שלו לחייך, לפעמים הרבה יותר מהר מאשר הוא רוצה להחזיר את היכולת שלו ללכת. זה תלוי אחד בשני. כשהוא מחזיר את היכולת שלו לחייך, הרבה פעמים קל לו להתמודד עם אתגרים נוספים".
"אנחנו פה בשביל המטופלים, זו זכות הקיום שלנו"
בשמונה החודשים האחרונים היה עד ד"ר שפיגל ללא מעט סיפורים מרגשים שנחרתו בליבו. הטיפול בחיילים מהווה הכוח שמניע אותו בעבודה המורכבת. "באחד הימים הראשונים של התמרון הקרקעי נקראתי לאחד מבתי החולים בארץ למחלקת טראומה, שם פגשתי לראשונה במקרה של חייל פצוע", הוא משחזר.
"הוא התעורר כמה שעות לפני עם כאבים מאוד חזקים, ועל אף שהוא היה קטוע רגל ימין ורגל שמאל שלו הייתה מרוסקת לחלוטין, הדבר הראשון שהוא ביקש לראות היה רופא שיניים כי כאבו לו מאוד השיניים הקדמיות. זה ממש החזיר אותי לעניינים. כמובן שמיד עירבנו את המחלקה הרלוונטית באותו בית חולים. יחד איתם טיפלנו בו ונתנו לו מענה ראשוני. מאז הוא מטופל אצלנו במחלקת לשיקום הפה.
"באותו יום פגשתי חבר שלו שהיה מאושפז בחדר סמוך שאיבד ארבע שיניים קדמיות. הוא אמר לי: 'דוקטור, אני מבקש רק דבר אחד: אשמח אם תוכל לתת לי שיניים כי אני מקבל פה אנשים ואני לא מסוגל לחייך. לא נעים לי. אני אפילו לא מסוגל לפגוש את חברה שלי'. זה היה צורך ממשי וברור להחזיר לו את צלם האנוש, את היכולת של אותו לוחם לחייך. זה הצורך הכי בסיסי: התקשורת, היכולת שלו להשתקם ולהרגיש בן אדם.
פ
ב-7 באוקטובר, כשמדינה שלמה עוד הייתה שרויה בהלם, התייצבו סא"ל ד"ר אבי לוין ורס"ן ד"ר משה שפיגל במחנה שורה של הרבנות הצבאית כבר בשעות הבוקר כדי להושיט יד במלאכת זיהוי החללים. לוין ושפיגל הם רופאי שיניים המשרתים בצה"ל ברפו"ש – היחידה לרפואת שיניים בתל השומר. בשגרה הם אמונים על טיפול בחיילי צה"ל, אך בעת מלחמה הם חוברים ליחידת 6017 – יחידת הזיהוי של חיל הרפואה העובדת בצמוד לרבנות הצבאית. בתוך כל הכאוס והאי-ודאות של שעות המלחמה הראשונות, שניהם ידעו שעזרתם נחוצה. לא היה אף רגע לבזבז.
4 צפייה בגלריה
"כשפצוע מחזיר את היכולת שלו לחייך הרבה פעמים קל לו להתמודד עם אתגרים נוספים". רס"ן משה שפיגל, מנהל מחלקת שיקום פה ולסת
"בשעה 10:30 בבוקר כבר שנינו היינו שם", מספר ד"ר לוין, המכהן כמנהל היחידה, המהווה הגוף האחראי בצה"ל על טיפול בבעיות השיניים של החיילים, בנוסף להיותה מרכז אקדמי להכשרת התמחויות שונות ברפואת שיניים. לדבריו, "רפואת שיניים היא תמיד שלב שני בטיפול הרפואי שניתן לפצועים, והצורך הקליני בטיפול במטופלים ירד בצורה משמעותית".
בשבועות הראשונים של המלחמה, היה מחנה שורה מקום הכינוס שאליו הובאו גופות הקורבנות. שם נחשפו הרופאים לזוועות שבוצעו באזרחי ובחיילי העוטף. אנשי הרבנות הצבאית פעלו עם צוותי הרפואה במלאכה הלא-פשוטה, כאשר צוות הרופאים היה אמון על הזיהוי הרפואי הביומטרי וחקר נסיבות המוות. "הזיהוי הרפואי התבצע על-פי נתונים מהחיים שיש לנו, בעיקר מהגיוס של החיילים, לבין הנתונים של החלל לאחר מותו", מסביר ד"ר לוין, "השווינו טביעות אצבע, DNA וצילומי שיניים".
ד"ר אבי לוין: "השיניים הקדמיות מהוות פונקציה שמשפיעה על המראה, על הנושא של אכילה, וגם על הדיבור, כי לא ניתן להגות חלק מהאותיות. הרבה פעמים השיניים נתפסות כמשהו שאפשר להסתדר בלי ולטפל רק בשלב ב', אבל מה שכואב למטופלים ומפריע להם זה המראה של הפנים שלהם"
ד"ר לוין מתאר את הקושי בעבודה במחנה שורה: "העבודה עצמה הייתה מאוד מורכבת, גם במובן הפיזי-טכני – היה קשה מאוד לזהות חלק מהחללים, אבל בעיקר בפן האישי. היה מדובר באתגר נפשי אצל כל אחד ואחד מאיתנו, וזאת למרות שבימים הראשונים אנשים עבדו על אדרנלין ולא חשבו. מאידך, לעבודה הזו הייתה הרבה משמעות. קשה לתאר את זה. כמות האנשים שאני כמפקד הייתי צריך למנוע מהם להגיע הייתה אדירה. כולם רצו לבוא ולקחת חלק. הייתה ממש התגייסות של כל המדינה, גם בתחום הלא-נעים הזה של זיהוי חללים". עוד על זיהוי החללים במחנה שורה – בסרטון הבא:
שלושה שבועות הם היו שם באופן רציף, עבדו ללא הפסקה. עם גמר המלאכה העיקרית של זיהוי חללי 7 באוקטובר, התפנו לחזור לתפקידם בשגרה. על כך מספר ד"ר שפיגל, מנהל תחום שיקום הפה בצה"ל, שעובד יחד עם ד"ר לוין ביחידה לרפואת שיניים.
"אנחנו מטפלים בכל חיילי צה"ל שזכאים לשיקום. בדרך כלל מדובר על לוחמים או חיילים מאוכלוסיות מיוחדות", הוא מספר. "כשחזרנו ליחידה למעשה התחלנו להיפגש עם הצד השני של המלחמה שהוא בעצם הפצועים – לוחמים שמגיעים מתוך הגזרות הלוחמות בעזה. התפקיד שלנו היה לתת להם מענה – קודם כל מענה ראשוני, אך גם מענה שוטף, בין אם אלה חיילים שעברו טיפולים והיו צריכים להמשיך אותם, ובין אם אלה חיילים שנפצעו והיה צורך בחזרתם לכשירות".
נותנים מענה לכל הבעיות הקשורות בשיקום הפה והלסת. רפו"ש, מרכז לרפואת שיניים, צה"ל, תל השומר
(צילום: דובר צה"ל)
להחזיר לפצועים את החיוך
מאז תחילת הלחימה הקרקעית, מטפל ד"ר שפיגל במסגרת תפקידו במגוון רחב של פציעות. "אנחנו מקבלים כמובן את פצועי הלסתות", הוא אומר, "רוב הפציעות הן פגיעות ושברים בלסתות עם אובדן חלקי של שיניים. אנחנו גם רואים לא מעט פגיעות במפרקי הלסת, לא רק בקרב חיילים שנפצעו. הרבה לוחמים מגיעים אלינו עם מתח רב הנובע משמונה חודשים של לחימה המביא לנעילת לסתות. הם מגיעים ממש עם שיניים שחוקות ומפרקי לסת כואבים ודואבים. יש לנו מרפאה למפרקי לסת, שם אנחנו נותנים להם מענה. ידוע שיש קשר בין גוף ונפש, והמתח הזה יוצר את אותן פציעות".
שמונה חודשים אינטנסיביים. סא"ל ד"ר אבי לוין (מימין) ורס"ן ד"ר משה שפיגל
(צילום: דובר צה"ל)
"היתרון שלנו כיחידה שמטפלת בפצועים הוא שזו יחידה מולטי-דיסציפלינרית", מוסיף ד"ר לוין. "יש לנו במקום אחד מרכז רב-תחומי שמספק גם טיפולי שורש, גם מומחים בשיקום הפה וביישור שיניים, וזאת כי יש מקרים לאחר פציעה שיש שיניים חסרות וצריך להזיז שיניים. יש לנו גם מעבדה דנטלית עם יכולת לבצע שיקום וכתרים אפילו ביום אחד. כולם נמצאים במקום אחד, וכל המומחים מגיעים לחדר של המטופל. המטופל לא צריך לנדוד בין מרכזים ורופאים שונים. מבחינתנו הפצועים נמצאים במקום הראשון".
"כשמדובר על מקרה מורכב שמערב מספר תחומים, אנחנו בדרך כלל מצמידים לחייל רופא שלמעשה משמש כאיש הקשר למשפחה, כדי למנוע את כל הבירוקרטיה ולתפור לו חליפה של טיפול אישי שמאפשרת לו לתמרן בין התורים השונים ולהיות מתועדף", אומר ד"ר שפיגל. "אנחנו לא מדברים על מקרים שרצים במשך יום-יומיים, אלא על מקרים שזמן השיקום שלהם יכול להגיע לשנה ואף יותר מכך. יש לזה חשיבות, במיוחד כשמדובר על מעבר בין הרבה סוגים של מרפאות שיניים".
ד"ר אבי לוין: "באחד הערבים טיפלנו בחללים שהגיעו אחרי פיצוץ מאוד משמעותי. לאחר כיומיים-שלושה התחלנו לקבל את החברים שלהם שהגיעו אלינו ליחידה והבנו שמדובר באותו אירוע. יום אחד אתה מטפל בחללים ולאחר מכן מטפל בחברים הפצועים שלהם – טיפלנו בשני הקצוות. זו הייתה סגירת מעגל מאוד משמעותית"
הם מספרים כי בימי המלחמה הראשונים אחד האתגרים שעימם היה עליהם להתמודד הוא איתור החיילים הזקוקים לטיפול. "היה אתגר משמעותי למצוא את הפצועים ולהגיע אליהם כי הם היו מפוזרים בבתי החולים", מפרט ד"ר לוין. "ד"ר שפיגל ועוד מספר רופאים ביחידה ניסו למצוא אותם על ידי חיפוש של מילות קוד בתוך התיקים הרפואיים שיאפשרו להגיע אליהם בצורה יזומה. לא חיכינו שיתקשרו אלינו. זה היה האתגר העיקרי שלנו בהתחלה. ברגע שהם הגיעו לפה הדברים כבר היו יותר פשוטים, כי פה יש את כל הרופאים והמתקנים. הקושי היה להביא אותם".
לפי השניים, מעבר לפגיעה הפיזית, לפציעות פה ולסת ישנה מורכבות נפשית אשר במרבית מן המקרים לא מובנת מאליה. "צריך להבין שהשיניים הקדמיות, בעיקר אך לא רק, מהוות פונקציה שמשפיעה על המראה, על הנושא של אכילה, וגם על הדיבור כי לא ניתן להגות חלק מהאותיות", מסביר ד"ר לוין. "הרבה פעמים השיניים נתפסות כמשהו שאפשר להסתדר בלעדיו ולטפל רק בשלב ב', אבל מה שכואב למטופלים ומפריע להם הוא המראה של הפנים שלהם. יש פה עניין פסיכולוגי".
"חייל שמאבד את החיוך שלו הרבה פעמים מרגיש שהוא מאבד צלם אנוש, לפעמים יותר מאשר במקרים של אובדן רגל", מוסיף ד"ר שפיגל. "לכן אחד הדברים הכי חשובים לאותו חייל, הוא להחזיר את היכולת שלו לחייך, לפעמים הרבה יותר מהר מאשר הוא רוצה להחזיר את היכולת שלו ללכת. זה תלוי אחד בשני. כשהוא מחזיר את היכולת שלו לחייך, הרבה פעמים קל לו להתמודד עם אתגרים נוספים".
"אנחנו פה בשביל המטופלים, זו זכות הקיום שלנו"
בשמונה החודשים האחרונים היה עד ד"ר שפיגל ללא מעט סיפורים מרגשים שנחרתו בליבו. הטיפול בחיילים מהווה הכוח שמניע אותו בעבודה המורכבת. "באחד הימים הראשונים של התמרון הקרקעי נקראתי לאחד מבתי החולים בארץ למחלקת טראומה, שם פגשתי לראשונה במקרה של חייל פצוע", הוא משחזר.
"הוא התעורר כמה שעות לפני עם כאבים מאוד חזקים, ועל אף שהוא היה קטוע רגל ימין ורגל שמאל שלו הייתה מרוסקת לחלוטין, הדבר הראשון שהוא ביקש לראות היה רופא שיניים כי כאבו לו מאוד השיניים הקדמיות. זה ממש החזיר אותי לעניינים. כמובן שמיד עירבנו את המחלקה הרלוונטית באותו בית חולים. יחד איתם טיפלנו בו ונתנו לו מענה ראשוני. מאז הוא מטופל אצלנו במחלקת לשיקום הפה.
"באותו יום פגשתי חבר שלו שהיה מאושפז בחדר סמוך שאיבד ארבע שיניים קדמיות. הוא אמר לי: 'דוקטור, אני מבקש רק דבר אחד: אשמח אם תוכל לתת לי שיניים כי אני מקבל פה אנשים ואני לא מסוגל לחייך. לא נעים לי. אני אפילו לא מסוגל לפגוש את חברה שלי'. זה היה צורך ממשי וברור להחזיר לו את צלם האנוש, את היכולת של אותו לוחם לחייך. זה הצורך הכי בסיסי: התקשורת, היכולת שלו להשתקם ולהרגיש בן אדם.
מרכז רב-תחומי לטיפול בבעיות פה ולסת בקרב הפצועים
(צילום: דובר צה"ל)
"במקרה אחר היה לי מטופל שטיפלתי בו כשהיה פצוע במהלך השלבים הראשונים של הלחימה. לפתע חייל דפק בדלת ושאל אם הוא יכול להיכנס. הם הסתכלו זה על זה ופתאום זיהו אחד את השני. הוא אומר לי 'רגע, זה הקצין שהציל ופינה אותי'. זה היה קטע שאני לא אשכח. רגע מאוד מרגש. שניהם היו מטופלים שלי ופתאום הסיפורים החלו להתחבר".
ד"ר משה שפיגל: "פגשתי פצוע מאושפז שאיבד ארבע שיניים קדמיות. הוא אמר לי: 'דוקטור, אני מבקש רק דבר אחד: אשמח אם תוכל לתת לי שיניים כי אני מקבל פה אנשים ואני לא מסוגל לחייך. לא נעים לי. אני אפילו לא מסוגל לפגוש את חברה שלי'"
ד"ר לוין נזכר בסיפור שריגש אותו במיוחד. "באחד הערבים היותר מורכבים בשורה טיפלנו בחללים שהגיעו אחרי פיצוץ מאוד משמעותי. לאחר כיומיים-שלושה התחלנו לקבל את החברים שלהם שהגיעו אלינו ליחידה והבנו שמדובר באותו אירוע. יום אחד אתה מטפל בחללים ולאחר מכן מטפל בחברים הפצועים שלהם – טיפלנו בשני הקצוות. זו הייתה סגירת מעגל מאוד משמעותית. קצוות שמעולם לא דמיינו שנגיע אליהם".
"הסיפור הזה מבחינתי היה ממש סוג של תרפיה", מוסיף ד"ר שפיגל. "המעבר הזה מטיפול בחללים לטיפול באנשים חיים ובפצועים – לשקם אותם ולהחזיר להם את החיוך, זה נתן לי ממש סוג של סגירת מעגל", מוסיף ד"ר שפיגל.
ולפעמים לעבודה המקצועית נוסף ממד אישי. "באחת הפעילויות שלנו ביחידה לזיהוי חללים נכנסנו לתוך הרצועה על מנת לבצע זיהוי קדמי", מספר ד"ר לוין. "גם ד"ר שפיגל היה איתי. במהלך הפעילות נפצע חבר שלנו שהוא גם רופא שיניים. פתאום ההבנה הזאת שאתה לא רק רופא אלא גם הופך למטופל – זה מחדד עוד יותר את המשימה ואת החשיבות ואת החיבור לעשייה הזאת. זה עוד פן אישי בתוך המלחמה ובתוך הפעילות שלנו".
לד"ר שפיגל ולד"ר לוין חשוב להגיע לכל חייל שנזקק לעזרתם. מסיבה זו הם מבקשים לפרסם את מספר הטלפון של היחידה כדי שכל חייל יוכל לקבל את הטיפול המגיע לו, או כפי שד"ר שפיגל מסכם זאת: "אנחנו פה בשביל המטופלים. זו זכות הקיום שלנו. חשוב שזה המסר שיעבור לקוראים".
לפניות למחלקת שיקום הפה תל השומר ניתן ליצור קשר בווטסאפ או בטלפון במספר – 0529257248
