למדינת כדורגל כל כך מפוארת כמו גרמניה, שמארחת טורניר גדול אין את האפשרות להכניס את כל האוהדים שלה לאצטדיון בטח במשחק הפתיחה המבוקש כל כך, אז הפתרון הכי טוב שהם יכולים להציע למקומיים כפי שנהוג בשנים האחרונות בעולם, זה לתת להם את האופציה להגיע ל-Fan Zone, אזור אוהדים מאובטח, רחב ידיים עם אלכוהול, אוכל ולא מעט אטרקציות.
אם רוצים לרגש עוד יותר את חובבי הענף, משלבים את החוויה מההווה יחד עם העבר ובמינכן את אזור האוהדים הקימו בפארק האולימפי, באזור האצטדיון הישן של באיירן מינכן.
לנו הישראלים זה מקום טראומתי אבל הפצע שאנחנו סוחבים כעם מ-1972 אפילו לא נמצא אצלם כרגע בתת מודע, ועם כל התמיכה שלהם מאז פרוץ המלחמה, אי אפשר כרגע עם כל ההתרגשות שלהם לבוא אליהם בטענות.
הם לוקחים אחריות על ישראל בעיקר על משהו שקרה 30 שנה לפני ובצדק, ושוב לא באנו לקלקל להם את האווירה אלא להרים. תוסיפו לזה את הסקוטים שגם לא מצאו כרטיס למשחק ובאו באלפים וקיבלתם פה מפגש תרבויות יוצא דופן. כפר גלובלי בדיוק כמו שהוא אמור להיות באירועים שכאלה.
המשחק החל ב-21:00 שעון מקומי והגעתי ל-Fan Zone כבר ב-17:30. הייתי בטוח שאגיע עוד יחסית באווירה רגועה כי מספר גרמנים ששאלתי אותם ביום חמישי אם הם מגיעים לראות את המשחק שם, אמרו לי שלא. להגיע כל כך מוקדם לאזור כזה לפני משחק זה מעולה מצד אחד כדי שיהיה אפשר כמה שיותר לספוג את האווירה, ומנגד זה קצת מסוכן, כי כל דקה פה יכולה להגדיל את נפח הבירה בדם שלך, ובסוף באנו לעבוד. (המנהל שלי יודע ששתיתי קצת).
לא היה פה כמעט אוהד אחד בלי חולצה של נבחרת גרמניה מרפליקה מזויפת של פרנץ בקנבאואר עליו השלום, ועד חולצה של הטורניר הנוכחי, כשהשמות הפופולאריים ביותר הם של פלוריאן וירץ, ג'מאל מוסיאלה וטוני קרוס.
אני שואל בחור בשם טים (בן 21) אם הוא בלחץ לקראת שריקת הפתיחה והוא אומר שהוא לא לחוץ אבל דרוך. הוא אוהד הופנהיים וכמובן מעלה לשיחה את חלוץ המריבה מואנס דאבור. האופטימיות הזהירה שלו מובנת לאור הכישלונות של השנים האחרונות. ניסיתי להבין מה הציפיות שלו והוא אמר שגרמניה על הנייר נראית מגובשת עם לא מעט שחקנים בשיא שלהם כשהוא כמובן מתייחס לכוכבי באייר לברקוזן. בדיעבד טים ידע על מה הוא מדבר.
קצב מזיגת הבירות בברים הצדדיים כמובן לא נרגעת לאורך כל השעות שלפני והתורים כל כך ארוכים שיש אנשים שפשוט מתייאשים באמצע. העובדה שגרמניה מנסה לשמור על איכות הסביבה מובילה לכך שאנשים אוגרים כמויות של כוסות ומחזירים אותם תמורת שלוש יורו לכל כוס.
עם הכסף הזה מה עושים? כן קונים עוד בירות, שגורם לסקוטי קצת משובש לידי להרים את החצאית ולהטיל את מימיו ליד כל האנשים. (נחסוך ממכם את התמונה שצילמתי).
לפני שריקת הפתיחה שני הצדדים מראים חיבה גדולה זה לזה. אלה מכבדים את ההמנון של אלה, ואלה מחזירים בשקט מופתי מהצד השני. אלכס הסקוטי, בחור בן 29 אוהד הארטס אומר לי שהוא מדמיין ניצחון אבל לא באמת יהיה אכפת לו מהתוצאה, שילוב של כמות הבירות שהוא שתה וגם העובדה שסקוטלנד אנדרדוג מובהק.
בדקה ה-20 הוא כבר עשה לי פרצוף פחות סימפטי, והמשיך לשתות. יש משהו קל בלהיות זכיין דוכן בירות באירוע כזה. לפני המשחק כולם שמחים ושותים. בסיום המחצית, כשגרמניה יורדת כבר ב-0:3, הגרמנים ממשיכים לחגוג ולשתות. הסקוטים רוצים לשכוח מהצרות וגם כמובן שותים.
דבר אחד שכמובן מורגש כאן מאוד הוא שהגרמנים הגיעו לטורניר הזה להתפרק. אחרי היורו הקודם עם הגבלות הקורונה שלו ואחרי המונדיאל בקטאר שהם החרימו, בטח אצלם בבית, הם באו לפני הכדורגל, קודם לעשות פסטיבל. מי שבא ברוך הבא.
ברכבת התחתית בסוף, כולם שרים. אלה כי זו התרבות שלהם וגם חמישייה על הראש במשחק פתיחה של טורניר לא תוציא להם את האוויר מהמפרשים כשברביעי מחכה להם שווייץ בקלן, והגרמנים שרים כי לראשונה אחרי כל כך הרבה זמן הם הרשו לעצמם לצרוח "סופר דויטשלנד אולה, סופר דויטשלנד אולה".
