בערב חג שבועות, לאחר חודש וחצי של לחימה רציפה בעזה, יצאו לוחמי חטיבה 7 של השריון לחופשה הראשונה. מלפני חג הפסח היו לוחמי החטיבה הראשונים להבקיע את מערכי חמאס במחנה הפליטים ג'באליה בצפון הרצועה, שם נתקלו בהתנגדות הקשה ביותר ובעוצמת אש חזקה יותר מהמקומות האחרים שבהם פעלו.
המשבר מחריף: תיאסר כניסת ישראלים לתערוכת הנשק בצרפת
תזמון מושלם: הסקר הפלסטיני האחרון – הזדמנות להפלת חמאס | דעה
"נועה, נועה, אנחנו צה"ל. באנו להחזיר אותך הביתה". זה המשפט הראשון ששמעה נועה ארגמני מיד לאחר שצוות הימ"מ פרץ את דלת החדר שבו הוחזקה לאחר שחיסל חוליית מחבלים ששמרה עליה.
היא הייתה שם לבד, מבוהלת ומפוחדת, מתקשה להאמין. באותם רגעים ממש פלגה נוספת עטפה באפודים קרמיים את שלושת החטופים הנוספים והבהילה אותם החוצה כשהם בהלם מוחלט.
עוד רבות יסופר על מבצע ארנון, מהנועזות שבפעולות צה"ל. השבוע פגשנו שלושה מהגיבורים שהיו שותפים לו, ובעיקר ניסינו להבין כיצד הצליחו לתפקד ללא שמץ של פחד או חשש, במקצועיות עילאית ובקור רוח מדהים, באחת מזירות הלחימה הקשות, המורכבות וגם האכזריות ביותר בעולם.
מפקד מג"ב על החילוץ הדרמטי (צילום :דוברות המשטרה)
הכנה מדויקת
רפ"ק א' הוא סגן מפקד פלגה בימ"מ. הוא בן 40, נשוי ואב לשניים המשרת בימ"מ 16 שנים. "ראשית, התחברנו ללוחמי היחידה המבצעית של השב"כ והתחלנו לתכנן הכל. הבנו לקראת מה אנחנו הולכים ונכנסנו לכמה שבועות של אימונים אינטנסיביים".
כולם ידעו מה המבצע שאליו הולכים?
"לא הבנו מההתחלה שיהיה מדובר במבצע כל כך הרואי, אבל כן ידענו שמחכה לנו פעולה מורכבת בשטח מאוד מאיים. עם הזמן קיבלנו עוד ועוד נתונים ודייקנו את שיטת הפעולה עד שהרגשנו איתה טוב ובטוח".
איך מתאמנים לאירוע כזה? איך יוצרים תזמון כל כך מדויק בין הזירות?
"קודם כל חייבים להחליט על דרך פעולה. היחידה מתמודדת עם מבצעים מאוד מורכבים בשנים האחרונות, ולצערנו חווינו גם הרבה אבידות. אנחנו כבר מכירים את הסיטואציות שבהן לוחמים שלנו נהרגים, ולצד זה אנחנו מאוד משימתיים".
ספר על רגע הפריצה.
"השתתפתי בחילוץ של שלומי, אלמוג ואנדרי. הגענו לדירה שבה הם היו מוחזקים. נתקלנו במחבלים כבר בכניסה למבנה וניהלנו שם קרב. כבר בפריצה הראשונה אנחנו מקבלים פצוע, את ארנון ז"ל. לאחר מכן הלוחמים שלנו מגיעים תוך שניות בודדות אל החטופים, ומהרגע הזה אנחנו מתחילים לנהל את שלב הנסיגה והטיפול בארנון.
החטופים היו מאוד מבוהלים, גם מהירי במתחם וגם מהפיצוצים שנשמעו. אנחנו מגיעים אליהם ואומרים להם שאנחנו מהצבא ואנחנו צריכים שיהיו איתנו וישתפו פעולה. אנחנו מרפדים אותם באפודים הקרמיים ובקסדות שלנו, מצמידים לכל חטוף שני לוחמים, ותחת אש שלנו כחיפוי וכן הגנה מיטבית של חיל האוויר, אנחנו מתקדמים ליציאה".
סוכרייה לנועה
פקד ע' הוא מפקד צוות בימ"מ. הוא בן 31, נשוי ואב לשלושה. במבצע ארנון הוא פיקד על הצוות שפרץ לבית שבו שהתה ארגמני. "היחידה המבצעית של השב"כ עובדים איתנו שלובי זרוע, והם נתנו לנו את כל המודיעין כדי שנגיע למשימה כמה שיותר מוכנים", הוא מספר. "הגענו עד לדלת הכניסה לדירה שבה הוחזקה נועה, ועל פי התכנון פרצנו את הדלת. בדרך אליה נתקלנו בשלושה מחבלים שהיו בדירה ונטרלנו אותם, כל זה לוקח שניות. מיד לאחר מכן פרצנו את הדלת של החדר שבו שהתה ומצאנו את נועה".
איך היא הייתה בשניות האלה?
"מצאנו אותה מאוד מבוהלת. היא לא הבינה מה קרה בכלל. הלוחמים קפצו לעברה וקראו לה בעברית 'נועה, נועה, אנחנו מצה"ל, באנו להחזיר אותך הביתה'. היא הייתה בהלם מוחלט, הלוחם הרים אותה על הכתף, ארבעה לוחמים סביבם היוו מעין שכפ"ץ אנושי, ולאחר שווידאנו שהדירה נקייה ומאובטחת, חזרנו לרכב שבו הגענו. ברכב נועה רעדה ושאלה שוב ושוב אם אמא שלה עדיין בחיים. עניתי שכן, ולוחם אחר נתן לה סוכרייה על מקל כדי להוריד את הסטרס. המפל"ג שלנו הסביר לה שאנחנו מהשב"כ והימ"מ ושבאנו להחזיר אותה הביתה".
המחיר היקר ביותר
רס"ב י' הוא לוחם בימ"מ. הוא בן 37, נשוי ואב לשלושה. הוא משרת כבר שמונה שנים ביחידת הימ"מ, שאליה הגיע אחרי תקופה קצרה בתחום הביטחון האזרחי, שבסיומה אמר לעצמו: "אם אתה רוצה להיות במקומות משפיעים ובתחושה של שליחות – זה רק ביחידה".
מבצע חילוץ החטופים (צילום: דובר צה"ל)
מה היה החלק שלך במשימה?
"הייתי בצוות החילוץ של ארגמני. הכוח שלנו ידע שיש לנו חטופה אחת לחלץ, אבל עד יומיים לפני היציאה לא ידענו את פרטיה המדויקים. היינו מוכנים לכל תרחיש. ידענו שנמצאים סביבה שלושה מחבלים ששומרים עליה והתכוננו לאירוע הזה".
על ארנון זמורה ז"ל הוא מספר: "יש לנו היכרות של כמעט 20 שנה, וגם המשפחות בקשר. הוא היה אדם כריזמטי, צנוע מאוד, אדם שאפשר להתייעץ איתו, מנהל שיח ברמה מכובדת ואומר את האמת בפנים. הוא היה אבא מדהים לנועם ואיתי, וכשהיה בבית, נתן להם הכל והקדיש כל רגע פנוי שהיה לו עבורם.
"לפני שיצאנו למשימה, חלקנו את התחושות שלנו, והוא שאל אותי איך אני. השבתי שאני מרגיש בטוח, וכששאלתי אותו בחזרה, הוא הביט לי עמוק בעיניים ואמר: 'אחי, זו המשימה הכי ערכית שיש. אנחנו מוכנים'. בשיחה הזאת הבנתי שהוא מוכן גם לאבד את החיים שלו. למען האמת, כולנו היינו מוכנים".
