חטיבת המילואים 679 תחת פיקוד אוגדה 99 נכנסה לראשונה לתמרן במרחב רצועת עזה לאחר תעסוקה מבצעית בגבול הצפון. לקראת סיום המבצע האוגדתי במרחב שכונת צברא, מעריב שוחח עם מג"ד 221, סא״ל במיל בנימין טרופר, על פעילות הגדוד בשכונה ובמסדרון נצרים, ממנו יוצאים לוחמי הגדוד לפשיטות ממוקדות וכן מאבטחים את הסיוע ההומניטרי העובר דרכו.
סא״ל בנימין טרופר, הוא בן 42 ומתגורר בירושלים. באזרחות טרופר הוא איש שטח ועוסק בחינוך והוראה, אשתו היא מורה ומחנכת ויש להם חמישה ילדים. הוא שירת בסדיר בגולני והיום משרת בחטיבת כרמלי כמג"ד 221.
"הפעם אנחנו נפתיע אותם": חטיבת גולני מתכוננת למערכה הקרקעית בעזה
"אנחנו דור יום כיפור, אחד לאחד": הנאום המרגש של מג"ד גולני
סא"ל טרופר הוא אחד מאותם אנשי המילואים המסורים שמזה חודשים השאירו הכול מאחוריהם ונרתמו למאמץ המלחמתי. צה"ל מבין שהניסיון, הבגרות והיכולות המקצועיות שלוחמים כמוהו מביאים איתם לשדה הקרב מהווים יתרון משמעותי בלחימה מול ארגוני הטרור.
הגדוד 221 של טרופר שייך לגזרה הצפונית וגויס ב-07/10 לגזרת הצפון אדמית-ערב אל עראמשה. לאחר כחודשיים השתחרר לתקופה של חודשיים, שלאחריה גויס בשנית לאותה הגזרה לקרב הגנה.
בעודם תופסים את גזרת הצפון, התבשרו הלוחמים כי נדרשים הם למלא משימה בעזה, אותה ביצעו בחודש וחצי האחרון. הלוחמים בעלי מוטיבציה רבה, הם מבינים את גודל המשימה, אנשים הגיעו ללא צו, כדי לסייע במה שרק אפשר גם בפעם השלישית שהחטיבה נקראה לה.
הגדוד פועל כאמור כעת במרכז רצועת עזה תחת צק"ח 679. הם מהכוחות שפועלים במסדרון נצרים, שמהווה אחד החוצצים הביטחוניים שמבתר בין צפון הרצועה ליתר שטחה ומהווה חיץ בין צפון לדרום הרצועה.
למעשה, המסדרון הוא אחד ההישגים המשמעותיים של צה"ל מכיוון שצה"ל שולט באופן מלא בכל מעבר של אנשים, סחורות, כלי רכב וכו' בין הצפון לדרום הרצועה והפוך. הנוכחות הצה"לית הזו דווקא שם, מקשה באופן ניכר על ארגוני הטרור ברצועה.
מהמסדרון, יוצאים כוחות הגדוד של סא"ל טרופר לפשיטות ממוקדות. הם פוגעים בתשתיות טרור רבות וכן מאבטחים את הסיוע ההומניטרי העובר דרכו. במהלך הפשיטות הם חיסלו מחבלים ואיתרו אמצעי לחימה רבים, ביניהם מחסן עם עשרות רקטות וראשי נפץ שהוחבאו בשקיות של אונר"א.
טרופר מספר לנו: "הייתי בעזה בשירות הסדיר שלי, בהתנתקות, בפלוגה האחרונה שיצאה מציר פילדלפי. אני מכיר את עזה מ-2004-2005 ומאז לא התעסקתי בעזה בכלל, רק חיזבאללה".
כשהתחילה המלחמה הבין שהפוקוס הולך להיות עזה והוא עולה צפונה, טרופר התאכזב, "זה משהו מבאס כלוחם, כי לוחם אומר – אני רוצה להיות איפה שלב העניינים".
בצפון הם לא "ליקקו דבש" לדבריו, "היה מאתגר מאוד, לא היה משעמם לרגע". אחד הלוחמים נהרג שם, סמ"ר במיל' מתניה אלסטר ז"ל. טרופר משתף: "היה רצון רב להגיע לעזה וכשהודיעו לנו שאנחנו יורדים לעזה לחודש וחצי, מצד אחד זה הלם, כי אתה בטוח שאתה משתחרר. מצד שני, אתה אומר – יאללה, נלך לתרום את חלקנו ללחץ הצבאי, גם לשחרור החטופים וגם לפרק את החמאס".
הוא חושף ש"השאלה היחידה שהטרידה את הלוחמים, זה איך הם מודיעים לנשים שלהם ואיך האישה לוקחת את זה, זה לא בא בקלות וזה האתגר הכי גדול לאנשים". טרופר הופתע מהפלא הגדול "למשפחות מאוד קשה, אבל ההירתמות היא מדהימה". בעיניו אחת העוצמות המשמעותיות במלחמה היא ההתגייסות של האנשים. הוא מגלה: "הוצאנו חולצות עכשיו למשפחות, ״אנחנו משפחה של גיבורי על״.
ניסינו להבין אם מג"ד בדרגתו מרגיש משמעותי במלחמה? טרופר משיב: "יש דרג מדיני, שבסוף צריך לקחת הישגים צבאים ולמנף אותם, זה לא תפקידנו. עכשיו נניח ונלך על ההכי גרוע, לא הצליחו למנף פה כלום, אני עדיין חושב שעצם זה אנחנו הורגים אלפי מחבלים ופוגעים להם בתשתיות של הטרור, יהיה להם יותר קשה לתקוף אותנו בעוד כמה שנים, זה גם הישג".
הוא מודה: "אני לא דרג מדיני ולכולנו מהיציע קל לדבר". את תפקידו הוא מבין כך: "החובה שלי כמפקד היא לתווך ללוחם הפשוט בקצה, כמה העשייה שלו משמעותית. החייל הבודד כנראה לא מבין לבדו הישג בינלאומי, אבל לדוגמא, בחודש וחצי שהיינו במסדרון, בשבוע שבועיים הראשונים עשינו מבצעים יותר פשוטים, הרמה עלתה עם הזמן. בסוף מצאנו את עצמנו עובדים תשעה ימים בתוך שכונת צברא בדרום העיר עזה, היה מוצלח מאוד".
צוות הקרב הגדודי פועל בשיתוף הפעולה מלא בין כוחות החי"ר וכוחות המשוריינים. בזכות שיתוף הפעולה המיוחד, הלוחמים סוגרים מעגלים, מחסלים מחבלים, פושטים על תשתיות טרור ומאתרים אמצעי לחימה רבים המג"ד יכול להתפאר ש"היה מוצלח מאוד". טרופר ממשיך ומפרט: "יש שני חיילים שמצאו טיל נ.מ. אין הרבה כאלה בעזה ואחד מהם מצאנו. החייל שמצא, מבין שהוא מצא משהו בינגו, עכשיו השאלה איך אתה כמפקד מספר את זה לכל הגדוד, מסביר את ההישג".
המג"ד חושף: "מצאנו בתשעה ימים האחרונים מעבדה ליצור מטעני חבלה, מצאנו מחרטה ליצור רקטות, שני מחסני רקטות, מלא חומרי נפץ בשקים של אונר״א, מנהרה אחת ענקית – מנהרת טרור, את טיל הנ.מ וכמויות נשק כמו זבל".
שאלנו אותו, מה האינטראקציה עם "הבלתי מעורבים" בעזה? טרופר משיב: "אני אמנם דובר ערבית קצת, אבל לא יצא לי לפגוש אנשים. פגשתי שתי נשים שבמקרה תפסנו, אבל בגדול התחושה היא שאין בלתי מעורבים". הוא מסביר: "כל בית שאליו אתה נכנס עמוס בטרור. לדוגמא, בבית שמצאנו בו מעבדה ליצור מטעני חבלה, אתה עולה למעלה לחדרי מגורים".
עוד הוסיף טרופר: "שם אין נשק לכאורה, אבל אתה רואה את הדברים שבהם מחנכים ילדים… אני קורא לילדים שלי לפני השינה ספרות ישראלית קלאסית, אבל שם אתה מוצא חוברת לילדים ואתה רואה איך לרצוח יהודים. הגיבורים של הספרים, זה ההוא שרצח יותר יהודים. יש סיפור איך הוא רצח יהודים ואיך צה"ל בסוף הרג אותו. זו ספרות ילדים ומתואר בה הכול, רואים את הסכין חותכת את גרונו של היהודי".
טרופר מזועזע "אתה רואה את זה ואתה מבין שאתה נלחם פה במפלצת של רצח. אני מקריא את ביאליק בסלון, ושם קוראים ספרות שמגדלת דור של רוצחים. אין ברירה אלה להילחם עם הכול, אני לא אומר להרוג את כולם, אני אומר להילחם פה מלחמת חורמה".
שאלנו אותו, מה החלום? איך המלחמה הזאת מסתיימת? טרופר מעריך את עצמו כאדם מאוד ריאלי והוא קובע: "שלום לא יהיה עם עזה! אני לא רואה איך יהיה שלום. צריך להיפרד מהמונח הזה. מי שמכיר קצת את התרבות האיסלאמית הם לא מדברים על שלום, שלום אצלם זה האומה האסלמית".
עם זאת, הוא סבור ש"יכולה להיות הרתעה והרתעה תביא לנו שקט ל-10-15 שנים". אח"כ מה? "ישראל צריכה לחכות להם שוב ולא לתת להם להכות בנו. היינו קצת סבלנים מדי ושילמנו על כך מחיר יקר ככה אני רואה את זה. ריאלי".
