נבחרת הג'ודו ערכה אימון פתוח לתקשורת, 41 יום לפני המשחקים האולימפיים בפריז. שני הרשקו: "אם נזכה במדליה אהיה מאוד מאושר ואם לא אהיה מאוד מאוכזב".
נבחרת הג'ודו ערכה היום (ראשון) אימון פתוח לתקשורת, 41 יום לפני המשחקים האולימפיים בפריז. נבחרות הנשים והגברים הצטלמו יחדיו, פיזרו חיוכים ולא הסתירו את ההתרגשות מאירוע השיא ההולך ומתקרב. ענבר לניר, המתחרה בקטגוריית המשקל של עד 78 ק"ג, תגיע לבירת צרפת כפייבוריטית למדליה – והיא יודעת את זה. "אני מוכנה ורעבה", הצהירה אלופת העולם היוצאת. "יהיו עלי הרבה עיניים, אני באה מדורגת והציפיות הן בצדק. אני מרגישה שאנחנו נבחרת מאוד חזקה, גם הכוח של כל אחת בנפרד מרגישים ביחד. זה נותן המון רוח גבית, מוטיבציה, אנחנו מחזקות אחת את השנייה. לכל אחת יש רשימת הישגים וזה כיף גדול להגיע לעמדה כזו של כוח".
על איך המלחמה משפיעה על הספורטאים, רגע לפני היציאה לתחרות החשובה מכל, השיבה לניר: "זאת תקופה מורכבת לכולם. אני יכולה להעיד על עצמי שזה מרגיש שיש בנו כל הזמן עצב. מצד שני, אני לומדת לתעל את זה לתנועה, עבודה, למשהו חיובי. אני יודעת שהישג שלנו יכול לעלות חיוך. להשמיע את 'התקווה' ולעלות את הדגל מבחינתי זו מטרה עליונה. ברור שיש עצב וכואב. כל יום כשאני שומעת על עוד חדשות רעות הלב קצת נשבר, אבל הגוף חזק והרוח חזקה. העוינות כלפי ישראל? היא לא מורגשת באופן חד משמעי, כן באוויר. אני כן אחשוב פעמיים אם להגיד שאני מישראל או ממלטה כשאני פוגשת מישהו שאני לא מכירה ברחוב. אף אחד לא מכיר מישהו ממלטה, משהו ים תיכוני. יש תחרויות שאני שומעת בוז, אבל זה לא בזמן התחרות, שם אני מרוכזת ולא דואגת מהבחינה הזו. אני רק זוכרת בגרנד סלאם פריז, אחרי שירדתי מהמזרן בקרב על מדליה וירד המתח, שמעו".
גם שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים, לא הסתיר שהציפייה היא לחזור מפריז כשלפחות אחת הספורטאיות שלו עולה על הפודיום. "היעדים זה לזכות במדליות אולימפיות. אני לא מנסה להסתתר, גאה בדרך שעשינו. מאוד מאמין בספורטאיות, אנחנו עומדים כרגע בתוכניות וביעדים ששמנו. אנחנו לא לבד, מתמודדים מול צוותים ונבחרות חזקים שנמצאים בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. אני מאמין שהנבחרת במצב הזה, אליו היא הגיעה בזכות, צריכה לחזור מפריז עם מדליה, מדליות, ואני מקווה שנעשה את זה".
"אם נזכה במדליה אהיה מאוד מאושר ואם לא אהיה מאוד מאוכזב", הוסיף הרשקו. "עשינו בתחרויות גדולות יותר ממדליה אחת. בסופו של דבר המשחקים האולימפיים זו לא התחרות הכי חזקה, אלא הכי חשובה. יש נבחרות עם ניסיון, הישגים ומורשת שגם מגיעים לאולימיפאדה. אנחנו לא יכולים לעוף על עצמנו יותר מדי כי זה גם מסוכן. בסוף, אנחנו מתחרים מול ספורטאיות מעולות ונצטרך לנצח אותם. אני מאמין בספורטאיות שיעשו את זה, לא יכול לחזות מה יהיה. אם תשאלו מי שמבין בג'ודו יגידו שהנבחרת צריכה לחזור לפחות עם מדליה אחת מפריז וזה המצב. נעשה כל מה שאפשר לחזור עם מה שאנחנו מצפים מעצמנו. היסטוריה אחת עשינו, הגענו עם שבע ספורטאיות למשחקים אולימפיים, רק צרפת ויפן הגיעו למצב הזה. הסטטיסטיקה של נבחרת מלאה לצידינו, נקווה שגם המציאות תהיה לצידינו".
