קשה לתאר את עומק הניתוק שמרגישים חלקים לא קטנים מהציבור הדתי לאומי כלפי מי שמתיימרים להיות נציגיהם בכנסת. בעוד ח"כים ושרים מהליכוד וממפלגות האופוזיציה מציגים עמדה ערכית, בלתי מתפשרת, שתומכת בגישת הספרא והסייפא שמאפיינת את הציונות הדתית מזה שנים רבות, מובילים חברי הכנסת של המפלגה, שניכסה את השם של המגזר לעצמה, מלכתחילה חוקים חרדים למהדרין שדוגלים בגישת הכל כלום.
כולם מבינים שיש אילוצים פוליטיים ויד רוחצת יד. אין כמעט אדם בישראל שלא מקבל את הגישה שאומרת שעל מנת להרוויח משהו בכנסת יש צורך לשלם לעיתים במחיר ויתור על מהלך כזה או אחר. אך זהו לא המקרה, כאן מדובר בחוקים שנוגעים לעצם האמונה הדתית לאומית, לדרך שבה הדתיים מחנכים את ילדיהם ולאחר מכן גם שולחים אותם אל הקרב.
סוגיית הגיוס היא הבוערת ביותר, והתמוהה ביותר ככל שהדבר נוגע לדתיים הלאומיים. כבר עשרות שנים שבמגזר הדתי לאומי הפכו את הגיוס לצה"ל לקודש הקודשים. ישיבות הסדר הוקמו והפכו לאחד הדברים החשובים ביותר במגזר, המכינות הקדם צבאיות רוממו את השירות לצה"ל לדרגה כמעט בלתי נתפסת. בינתיים לעגו להם במגזר החרדי, כינו אותם ד"לים כשם גנאי וזלזלו באמונות שלהם.
אך נדמה שבשם הגוש הקדוש שמרכיב את הממשלה הזו החליטו נציגי המגזר למחוק את הערכים הללו. בעוד אלפי דתיים לאומיים נלחמים בדרום ובצפון מקדמים בממשלה חוק גיוס שפל שגם בזמן שגרה היה לגיטימי רק בהיעדר פתרון טוב יותר. בעוד בני המגזר מבצעים מאות ימי מילואים, עוזבים את בתי המדרש על מנת לממש את ה"סייפא" במלואה, מקדמים נציגי המגזר בתיאום מלא עם הח"כים החרדים השרשה של הערך שסובר שכלל אין צורך באידיאל שאותו תופסים הדתיים כקדוש.
לא פחות גרוע הוא חוק הג'ובים שמובילים בש"ס. במשך שנים הפקירו בציונות הדתית את הרבנות הראשית, שאותה הקים הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לידי החרדים. אלא שהציבור הכללי מאס במגמה זו והצביע ברגליים, מונע מינוי של רבני ערים שאינם מוסכמים. הפתרון של ש"ס הוא דחיפה של רבני ערים שאינם מוסכמים בגרונות הערים. ההפך המוחלט מ"באהבה ובאמונה" של מכון מאיר, ההפך המוחלט מהחיבור האידיאלי שאותו רואים במגזר הדתי לאומי בין הקדמה למסורת.
אך נציגי הציבור הדתי לא התנערו מהחוק, כפי שעשו חברים אחרים מהקואליציה, אלא חיבקו אותו משל היה שלהם. "אני פועל כחלק מקבוצה ומקדם את מה שהקואליציה סבורה שהוא לטובת הציבור כולו", אמר יו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן, מתעלם לחלוטין מכך שמדובר באג'נדה ההפוכה לזו שהמגזר שלו מייצג.
נדמה שחלק מנציגי "הציונות הדתית" שכחו שהם לא נבחרו על ידי גוש כלשהו אלא מייצגים ציבור. מדובר בציבור משרת, אידיאליסטי, שמאמין בטוהר המידות ובמינויים ראויים, בהתנחלות בלבבות ולא בדחיפת אג'נדות שכלל אינם חלק מתפיסת עולמן לגרון של אלו שלא מאמינים בהם.
במשך שנים מדברים על המתיישבים, על הדתיים, כעל משיחיים כמילת גנאי. אך דווקא כעת צריך לשאול היכן האמונות השורשיות של מפלגת הציונות הדתית, אלו שמכונות משיחיות, כשמגיע רגע האמת. כיצד אלו שמאמינים במדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו נותנים יד לאלו שמסרבים להגן עליה בגופם בשל אג'נדה. כיצד אלו שלומדים את תורת הרב קוק במשך שנים מאפשרים לאג'נדה חרדית להיכנס בדלת הקדמית בשם פוליטיקה זולה ומכוערת.
זו העת שאליו הגיעו אנשי "הציונות הדתית" למלכות. הרומאים דופקים ברומחים בדלתות בית המקדש, החמאס, חיזבאללה ואיראן מבקשים להחריב את עם ישראל, להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי. ונציגינו עוסקים בפוליטיקה זולה, מאפשרים תבוסה, חורבן אפשרי, בגלל פוליטיקה. בגלל הגוש.
