המלחמה גורמת לנזקים חסרי תקדים לתעשיית היין הישראלית. השריפות בצפון כילו כרמים, מרכזי המבקרים נסגרו, העובדים נשלחו למילואים ולחלק מהכרמים אסור להיכנס כי הם בקו האש. "אנחנו עדיין לא יודעים לאמוד את הנזק", אומר בעל יקב בצפון, "בלילה, אני חושב – האם יהיה לי בציר? האם אצליח להציל חלק מהפרי או כלום? אין לי מושג".
מאז פרוץ המלחמה, תעשיית היין בצפון ובדרום ספגה מכות קשות. יקבים רבים, בהם יקבי בוטיק משפחתיים, נפגעו – ייננים יצאו למילואים, מנהלי יקבים נרצחו, קרוביהם או עובדיהם נחטפו, יקבים שנמצאים בקו האש נפגעו ופעילותם הושבתה. במקביל, מרכזי מבקרים של יקבים סגרו את שעריהם ופעילותם העסקית והתיירותית הופסקה. בצפון, השריפות כילו כרמים רבים. לפי נתוני משרד החקלאות, בתחילת החודש נשרפו 22 דונם כרמי ענבים בקיבוץ יפתח, 30 דונם במלכיה ו-35 דונם בקיבוץ משגב. במשגב עם נשרפו 130 דונם כרמים ליקב הרי הגליל ועוד 30 דונם ליקב דלתון. במנרה נשרפו 45 דונם.
בתנועה למאבק באנטישמיות CAM החליטו להשיק מחלקה ייעודית לדיפלומטיית יין, שתסייע במינוף תעשיית היין הישראלית ותשקם את היקבים שנפגעו. אירוע ההשקה יתקיים היום (שלישי) עם בעלי יקבים וייננים מצפון ודרום.
גל יניב, מנכ"ל יקב פלטר, סיפר כי מרכז המבקרים שלהם בעין זיוון שבגולן ספג פגיעה קשה. ליקב יש מאות דונמים של כרמים בצפון הגולן ובגליל העליון, חלקם על הגבול הלבנוני. "14 דונם מרלו נשרפו אתמול בגליל העליון. יש לנו כרם בצפון הגולן שרבע ממנו נשרף מפגז של טנק. על היין שאני לא אעשה אין פיצוי. עוד כחודש וחצי אנחנו מתחילים בציר ואין לנו מושג מה יהיה. כמנכ"ל היקב, לא ברור לי כמה יין נייצר בשנה הבאה והאם נוכל בכלל להיכנס לכרמים. אנחנו עדיין לא יודעים לאמוד את הנזק. מרכז המבקרים שלנו, מקום שרוחש מטיילים, עובד בעשרות אחוזים פחות מאז המלחמה. הרבה אנשים חושבים שהגולן מפונה. הוא לא. וכמובן שיש לנו עובדים במילואים. מי שצריך לעשות יותר – עושה. אני שומר מאוד על העובדים. זה הדנ"א שלנו".
על ההשפעה של המלחמה על השווקים בחו"ל סיפר יניב כי "ארה"ב זה שוק יציב כי יש שם הרבה ישראלים. באירופה אנחנו רואים ירידה משמעותית במדינות כמו בלגיה, צרפת ואנגליה. אלה לא שווקים מאוד גדולים אבל למלחמה יש השפעה. בדיבור עם יבואנים מכל העולם, זו פגיעה משמעותית". בפלטר מייצרים בין 150 ל-250 אלף בקבוקים. "המחשבה על המשך המלחמה קשה. כשאני שוכב בלילה במיטה אני חושב האם יהיה לי בציר? האם אצליח להציל חלק מהפרי או כלום? אני לא יודע להגיד".
שירה גרנות, מנהלת קשרי הקהילה של התנועה למאבק באנטישמיות, המתמחה בקשרי סחר בתחום היין, אמרה כי "סיוע לענף המדהים הזה שנפגע קשה – זה צו השעה. אמרתי למנכ"ל התנועה שאני רוצה לשלב את היינות הישראלים באירועים דיפלומטיים ומשלחות. הוא ממש התלהב. בכנס ראשי ערים בארה"ב ערכנו טעימות יין ישראלי. הם התעניינו ושאלו מה קורה עם התעשייה? והתשובה היא שהתעשייה מדממת. בעלי יקבים התגייסו למילואים אחרי הבציר, בשלב ההתססה באוקטובר, שלב חשוב מאוד בתעשייה. ראינו קהילה שנרתמה זה למען זה. כשהחלה ההסלמה בצפון, יקבים אחרים אירחו אותם. זו תעשייה שמכלכלת המון אנשים. והמטרה היא באמת לתת לה לנשום".
*כוס יין ליד החמ"ל*
יש גם יצרנים קטנים שהמלחמה פגעה בהם. אוריאל אקיאן, תושב שדרות ובעל יקב אוריאל, מייצר רק 5,000 בקבוקים מענבים שהוא קונה מרחבי הארץ, גם מהצפון. היקב שלו ממוקם לא רחוק מתחנת המשטרה בשדרות. "ייצור יין זה משהו שאני עושה לנשמה", הסביר. "בגלל מיקום היקב נשמעים מדי פעם הדי פיצוצים מהרצועה. לא אחת הציעו לי להעתיק את היקב למקום אחר, בטוח יותר. אבל אני נאמן. אין סיכוי שאעזוב את שדרות. יש שמרימים גבה. יקב בשדרות? אבל אני מאמין שעוד נדע ימים טובים יותר ויבואו לבקר".
דרור אנגלשטיין, הבעלים של יקב אנדרדוג, גויס למילואים. יש לו 30 דונם כרמים בגבעת ישעיהו, והוא מייצר 15 אלף בקבוקים בשנה. "גוייסתי ב-8 באוקטובר ונעלמתי לחצי שנה". אנגלשטיין, רב סרן במילואים, פעל בדרום ביחידה מסווגת. "כל היקב היה מלא במיכלי יין בתסיסות. לאורך החודשיים הראשונים הרבה חברים טובים וקולגות מעולם היין טיפלו ביקב בשבילי. כל פעם שיכולתי, התחברתי לטלפון ושלחתי הנחיות. אפילו שלחו לי דוגמאות יין לדרום! ישבתי ליד החמ"לים עם כוס יין וכתבתי הוראות טיפול. זו שנה משמעותית מאוד עבורנו. ביום שבו גויסתי הייתי אמור לטעת 20 דונם של ענבי שנין בלאן וגרנאש. שני הטלפונים היחידים שלי באותו יום היו למשתלה ולספקים שלא ישלחו לי כלום. השבוע אנחנו עושים סוף סוף את הנטיעות. יש יקבים בצפון שלא יכולים אפילו לגשת לחלקות שלהם. מסוכן מדי. כל מי שנמצא בגליל העליון ורמת הגולן – הם עבדו תחת אש. אז אני לא מתלונן. בסך הכול דחיתי את הנטיעות ועמוס לי. יש אנשים שספגו נזקים הרבה יותר גדולים ממני".
רועי יצחקי, מנכ"ל יקב טוליפ, חולש על 550 דונם כרמים מניבים – 60% בגליל העליון, 20% בגולן, 10% באזור בקעת הנדיב ו-10% במושב מטע בהרי יהודה. 74 דונם בגליל העליון כבר נהרסו לשנתיים הקרובות. "זה נזק של כ-160 אלף בקבוקים שלא נוכל לייצר. זו מכה קשה עבורנו", הוא אומר. "אחד מיינות הדגל שלנו הוא הסירה. הכרם נמצא בכפר יובל, צמוד למטולה. יש לנו שתי חלקות ברמת הגולן שבהם נפלו טילים וכטב"ם. אבל לצד זה נטענו עוד 100 דונם ברמת הגולן. אני עד עכשיו במילואים, מה-7 באוקטובר, כולל עוד עובדים, בהם עובדי ייצור, מכירות ושיווק. אנחנו עובדים בכוח אדם מצומצם. חלקנו עלינו על מדים ואחרים התגייסו לשמור על מקומות העבודה בשביל המילואימניקים. בסך הכול אנחנו כ-30 עובדים, ויש עוד 45 עובדים בעלי צרכים מיוחדים. העובדים הסוציאליים ביקשו שלא נסגור את היקב כדי לשמור להם על השגרה". יצחקי מספר כי המכירות בחו"ל נפגעו בשל הפגיעה במורל. "מי שעובד איתנו מראש מאמין בישראל. אמרו לי: 'רועי, אנחנו בשבילכם'. אבל אפילו הקהילות היהודיות בארה"ב היו בדיכאון. לא היה להם כוח לחגוג והצריכה ירדה בכ-30%".
דוד בר אילן, היינן של יקב הרי גליל, סיפר כי "היקב שלנו נמצא בקיבוץ יראון, היקב הכי צפוני שיש, קו ראשון לגבול. אנחנו משתדלים לעבוד בשעות בהם אנחנו לא אמורים להיות מטרה. וכל יום מאשרים את העבודה מול כל הגורמים הצבאיים, לוודא שאנחנו לא מסכנים את עצמנו והעובדים". ליקב כ-1,500 דונם כרמים המפוזרים על גבול הצפון ממשגב עם, מלכיה, מבטח, מנרה ויראון. "כל חלקה שלנו טופלה בצורה הטובה ביותר כדי שנוכל להביא אותה לבציר. אבל לחלקן זה לא עוזר. נופלים מיירטים, חוטפים נ"ט או נופל כטב"ם. היו הרבה שריפות. אבל אנחנו מנסים להציל את מה שאפשר". בר אילן, תושב קיבוץ רמת השופט, מגיע מדי יום לעבודה. "אני מרגיש גאווה להיות שם. בסוף יין הוא גורם מקשר. יין מחבר בין אנשים, בטח במדינות המערב. וגם במדינות אסיה. בסוף זו חלוציות והגשמה. אנחנו לא מוותרים על העשייה שלנו, לא מתקפלים".
