בית המשפט שחרר שני שוהים בלתי חוקיים, אשר הוגש נגדם כתב אישום ולמרות בקשת המשטרה להאריך את מעצרם.
לוחמי מג״ב עוטף ירושלים עצרו שוהה בלתי חוקית שהתחזתה לאזרחית ישראלית בניסיון לחדור לשטח המדינה // ארכיון | דוברות המשטרה
תושב לוד, שהורשע בעבר בהכנסת מחבלת מתאבדת לשטחי ישראל ונכלא ל-15 שנות מאסר בכלא, מואשם על ידי המשטרה בניסיון להכניס לארץ במכוניתו שוהים בלתי חוקיים. למרות בקשת המשטרה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, החליט בית משפט השלום בירושלים לשחררו למעצר בית.
בערעור שהגישה המשטרה נכתב: "בשנת 2003 הורשע לאחר שניסה להכניס מפגעת מתאבדת לשטחי ישראל, ממש במחסום מכבים, מקום בו ניסה להכניס כעת את השוהים הבלתי חוקיים. הדברים מעידים על המסוכנות העולה ממנו. כן העובדה שהמשיב חזר לאותו מקום ביצוע העבירה, עליה נדון ל- 15 שנות מאסר והסתובב שם, וריצה עונש מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח, לא מנע ממנו לבצע את אותה עבירה היום, בניסיונו להכניס שלושה שוהים בלתי חוקיים ללא שום אישור כניסה".
השופט ירון מינטקביץ, שדחה את הערר כתב: "צדק בית משפט קמא בהערתו, כי את חומרת העבירה בה הורשע המשיב ואת עברו המכביד יש לבטא בגזירת דינו, ובשלב דיוני זה השאלה שעל הפרק היא האם חלופת המעצר המוצעת מקדמת את הסיכון הטמון במשיב. לפיכך, גם אם ניתן היה לקבל החלטה אחרת בנסיבות העניין, האיזון אותו מצא בית משפט קמא, היינו מעצר בפיקוח אלקטרוני ואנושי, בריחוק מקו התפר ותחת ערבויות כספיות משמעותיות, מצוי במתחם שיקול דעתו ויש בו לתת מענה למסוכנותו של המשיב – ועל כן לא ראיתי מקום להתערב".
במקרה אחר, שופט בית משפט השלום בפ"ת, אריאל סלטו, הורה לשחרר תושב שטחים אשר שהה בישראל באופן בלתי חוקי במשך שבוע, למרות שהמשטרה ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.
השופט לא התעלם מעילת המסוכנות, הכרוכה במצב החרום הביטחוני בו מצויה מדינת ישראל, אולם סבר, כי למרות מצב זה, ניתן להסתפק בתנאי שחרור.
גם במקרה הזה המשטרה הגישה ערר לבית משפט המחוזי מרכז, בו טענה כי נוכח המצב הבטחוני השורר בישראל, עת מלחמה, יש לברר את עילת המסוכנות במקרים מעין אלו ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
השופטת אפרת פינק מבית המשפט המחוזי, שדחתה את ערר המשטרה והורתה לשחרר את השוהה הבלתי חוקי, ציינה בהחלטתה כי אכן, בסמוך לאחר פרוץ המלחמה, שונתה המדיניות, ושוהים בלתי חוקיים בישראל נעצרו ברוב המוחלט של המקרים עד תום ההליכים. עם זאת, ככל שחלף הזמן, ניתן למצוא החלטות לכאן ולכאן. "יש בחלוף הזמן ובשינוי המצב הבטחוני במשך הזמן כדי להשליך גם על עוצמתה של עילת המעצר של מסוכנות, הנובעת כל כולה מהמצב הביטחוני בישראל".
"מכאן גם כי עמדת התביעה שלפיה יש לעתור למעצר עד תום ההליכים בכל מקרה בו מואשם נאשם בעבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל בלבד, סותרת את ההנחיה של בית המשפט העליון, שפורטה למעלה, ולפיה יש לבחון כל מקרה לגופו", כתבה השופט פינק והוסיפה: "בנסיבות העניין ובהינתן המצב הבטחוני העדכני במדינת ישראל ניתן להסתפק בחלופת מעצר הכוללת ערובות שיבטיחו את צמצום עילות המעצר"
