החלטת בג"ץ לעצור את התקציבים לאברכים שלא מתגייסים היא רק אחת החזיתות התקציביות של המפלגות החרדיות, ולא הדרמטית ביותר. בין היתר, טרם נמצא פתרון לניהול הכספים ברשתות החינוך, לתוספות השכר למורות ולהנחות במעונות יום. המחלוקות, שיוכרעו בבג"ץ, מעוררות ביקורת בציבור החרדי ומרחיבות את הסדקים בקואליציה.
גם לחרדים יש מלחמה בכמה חזיתות – לא בגבול אמנם, אבל בשדות הקרב התקציביים שבגללם צוטט יו"ר ש"ס אריה דרעי כאומר שזו הממשלה הגרועה בתולדות החרדים. עצירת התקציב לתלמידי הישיבות עליה החליט בג"ץ בשבוע שעבר היא רק אחת מהן, ולא הדרמטית ביותר. הקרב על תוספות השכר למורות החרדיות עוסק בסכומים גדולים יותר. הפסקה של ההנחות במעונות לאברכים תפגע בתקציבי המשפחות החרדיות הרבה יותר מהפסקת קצבאות האברך. כל המאבקים האלה יוכרעו כנראה בבג"ץ, כלומר רק בעוד חודשים. כל אחד מהם, אם ייגמר לרעת המפלגות החרדיות, יכול להפוך לקש שישבור את גב הממשלה.
תקציב הישיבות: מסביב לבג"ץ
במסגרת פסק הדין שקבע שצה"ל צריך לגייס את בחורי הישיבות, פסק בג"ץ גם שמשרד החינוך לא יכול להמשיך לממן מתקציב הישיבות תלמידי ישיבות ואברכים שאיבדו את מעמד דחיית השירות. זאת, כיוון שמדובר בתלמידים שהיו צריכים לשרת בצבא. אובדן התקציב הכולל לישיבות, בייחוד לישיבות גדולות (כינוי לישיבות לרווקים), מוערך ב-300 מיליון שקל לתשעת החודשים שמהפסקת התשלומים באחד באפריל ועד סוף השנה.
ב-17 באפריל קיבלה הממשלה החלטה שעוקפת את החלטת בג"ץ מראש וקובעת ש"אין (לבג"ץ – ש"א) סמכות לקבוע לממשלה את היקף התקציב הכולל המוקצה לישיבות, מאחר שקביעת סדרי עדיפויות במסגרת התקציב היא עניין של מדיניות המסור לממשלה". המשמעות היא שהממשלה תנסה להחזיר את הכסף לישיבות באמצעות העלאת שווי הנקודה (יחידת התשלום לישיבות), כלומר, הגדלת התקציב לתלמידי ישיבות שיש להם פטור קבוע משירות צבאי ולכן התקציב שלהם לא הוקפא.
היועצת משפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה שלחה ביום שלישי שעבר, מיד לאחר פרסום פסק הדין של בג"ץ, מכתב ליועצים המשפטיים של כמה ממשרדי הממשלה בו אסרה בין היתר על ניסיונות לעקוף את הוראת בג"ץ, למשל על ידי שינוי שווי הנקודה.
צריך לזכור שלמרות ההתפעלות העצמית של החרדים ממסעות המגבית של הרבנים בחו"ל, התרומות הן שמיכה קצרה. אם לא יימצא פתרון תקציבי, הישיבות צפויות להתחיל להיכנס לחדלות פירעון בזו אחר זו.
מעונות יום: משתמט זכאי להנחה?
עימות חריף עוד יותר יוצר המכתב של היועץ המשפטי של משרד האוצר עו"ד אסי מסינג שהעלה את השאלה אם במצב שבו אסור לממן תלמידי ישיבות שמעמדם הצבאי אינו מוסדר, מותר לממן שורה של הטבות אחרות שהם מקבלים. המחלוקת העיקרית היא סביב ההנחה לאברכים (תלמידי ישיבה נשואים) במעונות יום. מדובר בהטבה החשובה ביותר שמקבלים אברכים, שיכולה להגיע ל-1,800 שקל לחודש לילד, הרבה יותר משמעותית מקצבת האברך שעומדת על כ-850 שקל לחודש.
על פי ההודעה האחרונה של הפרקליטות לבג"ץ, נעצר התקציב לכ-23 אלף אברכים (מתוך כ-55 אלף תלמידי ישיבה שתקציבם נעצר עד כה). אפשר להעריך שלכ-15 אלף מתוכם יש ילדים בגיל מעון. כלכליסט חשף בעבר נתונים לפיהם שליש מהתקציב לסבסוד מעונות היום, שעומד על 1.2 מיליארד שקל, מגיע לאברכים, אבל כמובן חלק גדול מהכסף מגיע לאברכים מבוגרים יחסית שיש להם פטור קבוע משירות צבאי.
בהרב-מיארה קבעה ש"הממשלה אינה מוסמכת לממן את הפעילות של אותם מלש"בים חרדים החותרת תחת חובת הממשלה לגייסם". על סמך עיקרון זה, חוות דעת של הלשכה המשפטית של משרד העבודה קובעת כי "מתעורר קושי בהמשך התמיכה (ההנחה) להורים הנמצאים בלימודים תורניים". בהרב-מיארה כבר הבהירה במכתב ששלחה בשבוע שעבר שהוראות בנושא הזה יצאו בקרוב.
שר העבודה יואב בן צור מש"ס מתנגד בחריפות להפסקת ההנחות לתלמידים. הוא טוען שמדובר בפגיעה בילדים ושהתוצאה תהיה שההורים החרדים ישלחו את הילדים למסגרות זולות ולא מפוקחות. בן צור דורש פגישה עם היועצת המשפטית. בפועל, ספק אם הפגישה יכולה לשנות משהו במצב בו היועצת סבורה שאין סמכות חוקית להעניק לאברכים משתמטים הנחות. סביר שגם הנושא הזה יוכרע בבג"ץ. ייתכן שבן צור עצמו יעתור. אלא שאי הידיעה מציבה גם את המעונות החרדיים וגם את המשפחות עצמן במצב של חוסר ודאות קשה לקראת שנת הלימודים הבאה.
ניהול הכספים: החמצה היסטורית?
בסוף השבוע הסתמן שלפחות בחזית אחת של החרדים מתקרב הסכם – המאבק על ניהול הכספים של רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות, שהפכו לחבית תקציבים ללא תחתית, ועל הזכות של האוצר לפקח על התקציבים שהוא שופך. בחשב הכללי מקווים לחתום השבוע על הסכם על התנתקות חלקית של האוצר מרשתות החינוך המפלגתיות, לצד הגברת הבקרה עליהן. אבל הבעיות המשפטיות עוד רבות, ובאגף תקציבים עדיין יש התנגדות גדולה להסכם, כך שבהחלט יכול להיות שהסכם עוד רחוק.
אף שמדובר בחינוך פרטי, חוק יסודות התקציב קובע ששתי רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות – החינוך העצמאי של אגודת ישראל ובני יוסף של ש"ס – יקבלו תקצוב שווה למוסדות החינוך הממלכתי. בשנת הלימודים הקודמת למדו בחינוך העצמאי כ-120 אלף תלמידים, ובבני יוסף כ-58 אלף. תלמידי הרשתות הם בעיקר בנות, שלומדות לימודי ליבה כדי לפרנס בעל אברך, וכן בנים מהפריפריה וחוזרים בתשובה. הבנים החרדים לומדים בדרך כלל בתלמודי תורה מחוץ לרשתות, שמקבלים תקצוב נמוך יותר, כי אין בהם כמעט לימודים כלליים. תקציב הרשתות עומד על כ-3.5 מיליארד שקל.
לשתי הרשתות יש חשבת של האוצר, מה שהיה אמור להגביר את הפיקוח, אבל באוצר הגיעו למסקנה שהחשבת רק משמשת כעלה תאנה לאי סדרים והפרות חוק של הרשתות. זאת, בגלל שלחשבת אין כל צוות שכפוף לה, והרשתות מוציאות סכומי עתק ללא בקרה. מחר פוקע האולטימטום שהציב החשב הכללי יהלי רוטנברג לרשתות – לערוך רפורמה כללית בניהול הכספים שלהן או שהוא יוציא את החשבת. המשמעות של הוצאת החשבת היא שהרשתות יצטרכו להסתדר עם תקציב סגור ולא יהיה מי שיכסה את החובות העודפים שהן יוצרות.
החשכ"ל והשר לחינוך חרדי חיים ביטון (ש"ס) קרובים להסכמה על הסכם היפרדות חלקית. מצד אחד, החשבת תחדל להיות עובדת הרשתות, שיפתחו חשבונות בנק לא ממשלתיים וינותקו ממערכת הכספים הממשלתית מרכב"ה. בנוסף, הן יידרשו למנות סמנכ"ל כספים, מנהל מערכות מידע ויועץ משפטי פנימי (שכמובן המדינה תממן). מצד שני, החשבת תקבל עובדים שכפופים לה ותוכל לערוך בקרה ולעצור תקציבים בזמן אמת.
החשכ"ל מקווה לסגור את ההסכם השבוע. זאת, הן בגלל שהאולטימטום מסתיים מחר, והן בגלל שהוא נמחץ בין הפטיש – העתירה של יזם האנרגיה הסולארית והאקטיביסט ישראל קרויזר, לסדן – השר בצלאל סמוטריץ'. קרויזר עתר לבג"ץ בדרישה למנות לחינוך העצמאי מנהל ממונה בגלל הגירעון שלה, שמגיע בפועל ליותר מחצי מיליארד שקל. זה אומר שהמדינה תצטרך להגיש את ההסכם הזה לבחינת השופטים ולשכנע אותם שהוא באמת מתקן את המצב. סמוטריץ' שלח לרוטנברג מכתב אלים בו טען שאין לו סמכות להתנתק לגמרי מהרשתות.
עם זאת, ככל הידוע, הפרטים המשפטיים עדיין לא סגורים ובייחוד שאלת השאלות שמנעה עשיית סדר ברשתות עד כה – האם החשבת תוכל לעצור תקציבים לבתי ספר שיפרו חוק ויחרגו מהתקציב, גם כשהמשמעות היא שמורים לא יקבלו שכר. כלומר, האם המדינה באמת מעבירה לרשתות את האחריות לשכר העובדים? שאלה נוספת שלא ברורה, וספק אם ניתן להשאיר אותה פתוחה, היא האם הממשלה תהיה אחראית לגירעונות שיצרו הרשתות בעבר ולגירעונות שהן ייצרו בעתיד. אחת הבעיות הקשות של הרשתות היא ניוד שעות בין מוסדות בניגוד לחוק, וההסכם אינו מחייב הקמה מיידית של מערכת מחשוב שתמנע זאת.
ברקע עומד הוויכוח רב שנים בין החשכ"ל לאגף תקציבים בנושא הרשתות. בעוד החשכ"ל סבור שיכולת בקרה חלקית עדיפה מכלום, והפתרון הוא תוספת בקרה (ותקנים), אגף תקציבים תומך בהוצאת החשבת, התנתקות כללית והתייחסות לרשתות כמו לכל גוף לא ממשלתי מתוקצב אחר. באגף תקציבים חוששים מהסכם שלא יספק די שליטה ובקרה ויהווה החמצה היסטורית. אם גם משרד המשפטים יקבע שההסכם לא מחזיק משפטית, החתימה תתרחק.
תוספות השכר: לא נראות באופק
בינתיים נמשכת במלוא עוזה המחלוקת במשא ומתן אחר שמנהלות הרשתות – תוספות השכר למורות של הרשתות, שמוצגות כיישום רפורמת אופק חדש ברשתות. כזכור, השאירה הממשלה 600 מיליון שקל בתקציב לתוספות השכר למרות המלחמה. עתירה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון דורשת להטיל על הרשתות חובת פיקוח כמקובל באופק חדש. כל המהלך מבוסס על הטענה שברשתות לומדים 100% ליבה, כמו בחינוך הממלכתי, ובחדו"ש דורשים שלמדינה יהיו כלים להבטיח שזה באמת קורה.
כדי להחיל את הרפורמה ברשתות צריך שר החינוך יואב קיש (ליכוד) לפרסם תקנות חדשות. הבעיה העיקרית היא השתתפותם ברשתות של עשרות תלמודי תורה לבנים שמלמדים תוכנית ליבה חלקית או חלקית מאוד. בהסדר הזה הן קיבלו תקציב מלא שממנו נוכו קנסות מגוחכים. זה יצא הרבה יותר ממה שהיו מקבלות במעמד פרטי (מוכר שאינו רשמי או פטור). המצב שיש ברשתות מוסדות שאינם מלמדים ליבה מלאה הוא לכאורה בלתי חוקי. עכשיו רוצה השר ביטון לעגן אותו בתקנות החדשות. באגף תקציבים מתנגדים בחריפות. ושוב צריך לזכור, למדינה אין יכולת לכניעה מבישה, כי כל תקנות שייקבעו יועברו לבחינת בג"ץ.
כל המאבקים האלה ביחד הופכים את הממשלה הזאת לאחת הממשלות הגרועות בתולדות המפלגות החרדיות וחושפות אותן לביקורת קשה בציבור שלהן. אחת הסיבות לא ללכת לבחירות היא שלפי הסקרים, המרכז-שמאל מקבל רוב מוחלט בלעדיהן, מה שאומר שבקדנציה הבאה הן יצטרכו לוותר גם על הכמות האדירה של המשרות שקיבלו בממשלה הזו. הסיבה השנייה שהיא שהבוחרים החרדים ימניים מאוד. כל המפלגות בקואליציה, כולל החרדים, עייפו מנתניהו, שהפך מבחינתן לנטל – אבל כולן רוצות לרשום את הפלת הממשלה על שם המפלגה היריבה.
