עבור דורות רבים של ישראלים, יואב (או י') קוטנר הוא שם נרדף למוזיקה טובה. האיש הקטן מהרדיו (או מהפינה ב"זהו זה!") הפך עשרות אלפי אנשים לאוהבי מוזיקה גדולים, ובמשך יותר מחמישה עשורים הוא גילה, המליץ וחינך מוזיקלית רבים שבעצמם הפכו בהמשך לשדרנים, לעורכים או למוזיקאים.
לא מעט אנשי תקשורת ומוזיקה ממשיכים את מורשת ההמלצה על אמנים מעניינים ופורצי דרך, עבור קהל שזקוק גם היום (ואולי במיוחד היום) לגורם מסנן ומהימן, שיברור בין העיקר לתפל בתוך ים ההיצע המוזיקלי האינסופי.
כאלה הם שדרני רדיו "הקצה", שמחר יחגגו לקוטנר יום הולדת 70 ביום שידורים מיוחד, שיימשך 11 שעות ושיחבר בין שדרנים למוזיקאים שקוטנר ליווה במהלך הקריירה הארוכה שלו. וביניהם: קוואמי, רם אוריון, שרון מולדאבי, לאון פלדמן, אורלי יניב ועידן אלתרמן. בצהרי אותו היום יאחד כוחות גם מני ארנון עם אחד, יזהר אשדות – אדם שחולק עם קוטנר חוויות, רעיונות ותקליטייה כבר מאז סוף שנות ה-70.
"הגעתי לגלי צה"ל ב-77', ויואב היה שם כבר שלוש-ארבע שנים", מספר איש להקת תיסלם. "כלומר היינו קולגות בצבא, כחיילים, והוא המשיך אחרי זה כאזרח עובד צה"ל. כשהגעתי הוא היה סמ"ר קוטנר. אני חושב שנדלקנו זה על זה מהר מאוד. היו לנו הרבה דברים משותפים, איזושהי חוצפה ומין להט למוזיקה. למדתי ממנו המון, ואני חושב שגם אני הבאתי לו חדוות נעורים כלשהי.
"כשאתה בן 17 הטעם שלך הוא הדת שלך, ובזכות יואב נפתחו לי אופקים חדשים. הוא השמיע לי ג'אז, מוזיקה ברזילאית, סינגר-סונגרייטרים שלא הכרתי. זה פתח לי את המוח לכיוונים חדשים לי. הוא גם מומחה למוזיקה קלאסית. אני זוכר שאבי ז"ל, שהיה פנאט של קלאסית, היה מתייעץ עם יואב. הידע שלו עצום".
אתה יכול להיזכר בכמה מהפרויקטים המשותפים שלך ושלו מאותה התקופה?
"חזרתי אז מאיזו שליחות בהולנד, ובאתי לתחנה עם רוח של חו"ל. בדיוק התחיל אז הפאנק, כך שבאתי עם האנרגיה הזו, ועל ההתחלה הקלטנו כמה פרויקטים של פאנק ושל גל חדש. עשינו גם מרתון של 19 שנים ל-1967, שהייתה מין נקודת ציון במוזיקה. גם כתבנו והקלטנו יחד שיר בשם 'מהפכה', שיואב עד היום מבצע אותו בהופעות שלו".
גלי צה"ל הייתה אז תחנה שונה מאוד מזו שהיא הפכה להיות.
"כל מחלקת המוזיקה של התחנה הייתה תמיד קצת אאוטסיידרית, ובאותה התקופה גלי צה"ל התחילה בתהליך של שינוי והפיכה לתחנת אקטואליה, כמו כל תחנות האקטואליה שהתחילו אז. לאט-לאט המוזיקה התחילה להידחק קצת לפינה, ולנו זה היה מאוד חשוב לשדר מוזיקה, כי זו הייתה תקופה מאוד חשובה במוזיקה הישראלית.
"זה היה סוף הסבנטיז – של שלום חנוך ו'אדם בתוך עצמו', יהודית רביץ אז התחילה, דני ליטני. יכול להיות שהפלייליסט התחיל במטרה הפוכה מזו של היום – לא לסנן דברים כמו עכשיו, אלא להכניס דברים ולהשמיע כמה שיותר. כבר כשהייתי בתחנה ראיתי את האהבה של יואב למוזיקה הישראלית ואת הרצון שלו לקדם אמנים חדשים או לא מוכרים".
"ראוי לכל כבוד"
לא הרבה זמן לאחר מכן עברת לצד השני ונהיית מוזיקאי מוכר. נשארתם בקשר?
"זה לא שנשארנו חברים מאוד קרובים, אבל ברור שנפגשנו, גם בתוכנית שלו. יש הערכה גדולה וכבוד וחברות שהם מעבר למספר המפגשים. אני לא חושב שיואב אי-פעם עשה לי איזו פרוטקציה או משהו כזה.
"יואב באמת המשיך כל השנים להיות זה שנושא את דגל הרוק הישראלי. אני חושב שהשינויים של עשר השנים האחרונות לא היו פשוטים לו, מבחינת ההפיכה של הרוק ממלך העולם לעוד ז'אנר במוזיקה, והעובדה שבפופ של היום אין גיטרות, אבל זו דרכו של עולם".
זה פותח דיון גם על השינויים שהביא עידן הסטרימינג והפלייליסטים. כבר לא נשארו המון עורכים מוזיקליים מוכרים.
"אני לא בטוח שאתה צודק. העורכים המוזיקליים המשפיעים החדשים לא נמצאים ברדיו, אלא באינטרנט. אפילו קוראים להם 'משפיענים'. חובבי מוזיקה תמיד יחפשו מישהו שידריך אותם, שישמיע להם את הדברים החדשים, שיפלטר להם את כמות המוזיקה המטורפת שיש היום.
"אז נכון, יש את האלגוריתמים האלה שממליצים לך על דברים, בסגנון 'אם אהבת את זה – בטח תאהב גם את זה', אבל במובן מסוים כל אחד היום הוא עורך מוזיקלי. למשל, אם אתה אוהב משהו ומשתף אותו באינסטגרם שלך".
כבר תקופה ארוכה יש קריאה ברשת להעניק לו את פרס ישראל. סביר להניח שאתה תומך ברעיון.
"אין ספק שהוא שם, והוא באמת ראוי לכל כבוד אפשרי. הוא אחראי לקידום של מאות אמנים ישראלים לאורך המון שנים. אני לא יכול לדמיין איך הייתה נראית סצנת המוזיקה הישראלית בלעדיו.
"אני זוכר את עצמי בגלי צה"ל יורד במדרגות בתחנה ורואה קצין, סגן בתותחנים, עם גיטרה ביד, שואל איפה קוטנר. מתברר שזה היה דני רובס הצעיר, שחיפש את יואב כדי להשמיע לו שירים. הסקרנות והרצון לעזור למוזיקאים צעירים היו שם כבר לפני 45 שנה. אין ראוי ממנו לפרס".
רדיו "הקצה" יחגוג 70 ליואב קוטנר מחרתיים (חמישי) ביום שידורים מיוחד.
