צילום:
ספורט 5
האיפון של חייו. אורן סמדג`ה הפך באל כורחו לאחד הסמלים הטראגיים של מלחמת "חרבות ברזל", זאת אחרי שאיבד את בנו עומר ז"ל בלחימה בעזה. בראיון כואב לדני קושמרו ב"אולפן שישי", סיפר יחד עם אשתו ליאת על ההתמודדות עם השכול והמבט לעתיד הקרוב והרחוק.
"יש חיים לפני ויש אחרי", מספר סמדג`ה. "אנחנו מתחילים לראות חיים שונים ממה שהיינו רגילים אליהם. היו שלוש-ארבע הודעות של בנים בקבוצה שלנו שנהרגו, זה ממש התקרב אלינו. ובסוף זה גם הגיע אלינו", הוסיף.
"אני מוצא את עצמי ישן בחדר שלו. אתה הולך כמו חצי גוויה, מנסה להיות כמו נורמלי. זכיתי לקבל ממנו הודעת מזל טוב. חגגנו, היינו הכי שמחים, ואז בשיא השמחה קיבלנו טלפון מהצבא. התקשרו לליאת ואמרו לה לבוא הביתה".
על הנאום חוצב הלבבות שנשא בהלוויה: "זה לא היה מכוון שאעביר מסר. ליאת פשוט פירקה אותי, ותוך כדי אני רואה חייל רועד ועוד שנייה נופל. אני קם, שוטף לו את הפנים ואומר לו `מה אתה עושה? תהיה חזק`. אני יודע שמחר הם אמורים לחזור. קמתי והמילים פשוט יצאו: `תרימו את הראש, תמשיכו כמה שיותר חזק. התחלנו חזק, בואו נסיים חזק ונמשיך עד שננצח`".
"אני לא חזק. אני אומר לך, ממש ממש לא. אתה לא יכול להגדיר מה זה חוזק ומה זה חולשה. אנחנו בוכים פה ואף אחד לא מבין כמה. אני יכול לחייך ולדבר ופשוט לשבת על הספה ולא להצליח להרים את עצמי או בטח לדבר. אתה מנסה למצוא בתוך כל השחור הזה והאפלה הזאת, איזשהו ניצוץ שבאמת שאתה חייב להישאר חזק. אם אנחנו ניפול לכל הבורות האלה ולא נקום, הפסדנו במלחמה".
אשתו של אורן, ליאת סמדג`ה, סיפרה גם היא: "אנחנו לומדים ללכת כל יום מחדש, צעד אחרי צעד. עברו שבועיים ואנחנו כל רגע מחכים שהוא ייכנס בדלת. יכול להיות שעוד שעה יהיה בכי תמרורים, מאיזשהו שיר שאני שומעת או שאני רואה את התמונה שלו בכניסה ליישוב. הלב נשבר. אבל עם זאת, אני כל כל גאה בילד שלי".
האם השכולה הוסיפה: "ביום ראשון בלילה עזרתי לו להכין את הפק"ל חובש. חיבקתי אותו, הוא יצא בשני בבוקר וידעתי שהוא לא חוזר". סמדג`ה, המשמשת כקצינת נפגעים, סיפרה על החוויה האיומה כשקיבלה את הבשורה: "אין אמא בישראל שלא חוששת מזה. מהיום שנולד בן, כולם חוששים. היום גם בנות. זו דפיקה שמשנה את החיים. היתה התלבטות מי יודיע לי, כי כולם מכירים אותי".
אורן סמדג`ה הוסיף: "הבית היה פתוח לכולם. רציתי שראש הממשלה ישמע את הדברים שאנחנו אומרים. וכשאני דיברתי, לא נתתי אפילו עמדה פוליטית. הדברים היו עבור החיילים, שאין להם לאן לחזור, אין להם כסף ופרנסה. מי מחזק את המשפחות שלהם? העם שלנו שפשוט קרוע לגזרים, כולנו אחים ורוצים את אותה המטרה. ככל שאתה תישאב יותר למטה, אתה לא תצליח להתרומם. חטפנו נפילה בישראל שאנחנו לא מצליחים להתרומם ממנה. אם אני לא אהיה באולימפיאדה, חטפתי את האיפון של החיים שלי".
"ביום ההולדת שלי אני חוטף את הבום שלי. אני אמור להיות באבל ולחוות את הכאב הגדול ביותר שאני חווה ואנשים מדברים איתי על האולימפיאדה. איזה אולימפיאדה? אני בקושי מצליח לקום על הרגליים". ליאת הוסיפה: "יש לו גב מהבית, אנחנו רוצים שהוא ייצא, אבל זו החלטה שלו. אני מאמינה שהוא ייצא".
