בניגוד לחלק מהתחזיות ולמורת רוחם של חלקים בציבור ובאופוזיציה, הכנסת תצא ביום ראשון לפגרת קיץ ארוכה עד סוף חודש אוקטובר. למעשה, ממשלת נתניהו השלישית לא רק שלא התפרקה, אלא גם קיבלה זריקת חמצן בדמות שלושה חודשי הפוגה מקטטות החקיקה. תשאלו את עצמכם: האם בתחילת המלחמה הייתם מאמינים כי הממשלה שהאסון אירע במשמרת שלה תישאר בשלטון גם שנה לאחר מכן? נראה שהתשובה היתה לא. זו לפחות היתה תשובתם של לא מעט משרי הליכוד שעוד הסתובבו אבלים וחפויי ראש באוקטובר אשתקד. היציאה לפגרה ביום ראשון מהווה כמעט תעודת ביטוח מלאה לכך שנתניהו יהיה ראש ממשלת ישראל גם ב־7 באוקטובר 2024.
הכנס הנוכחי היה הראשון מאז המלחמה שאתגר במיוחד את הממשלה. תחושת החירום הלאומי חלפה לה, ובמקומה שבו הקטטות הפוליטיות בין השחקנים הישנים. ברשימה שלפניכם ננסה לעמוד על האירועים המרכזיים שטלטלו את הקואליציה.
בחזרה לחיכוכים
פרישת גנץ: בקצב האירועים בישראל, קשה לזכור שאת כנס הקיץ החלה בכלל ממשלת חירום לאומית עם המחנה הממלכתי. שלושה שבועות לתוך הכנס, בתחילת מאי, פרשו גנץ וחברי מפלגתו מהממשלה. מדובר כנראה באחד האירועים המשמעותיים ביותר שקרו והשפיעו על הקואליציה. מאז פרש גנץ, כל ראשי המפלגות השותפות לליכוד חזרו להיות שחקני וטו, דבר אשר החזיר אליהם את הכוח להציב תנאים לנתניהו ולאיים בפירוק הממשלה אם זה לא יקרה. בן גביר והדרישה להיכנס לקבינט המלחמה, סמוטריץ' והאיומים על עסקת חטופים, החרדים על חוק הגיוס ותקציבי החינוך, כל האיומים חזרו לשולחן ופרנסו את הפרנויה
של נתניהו ביתר שאת.
באופוזיציה מאשימים את גנץ על כך שבזבז שלושה שבועות עד שפרש מהקואליציה. זאת, בטענה שנוכחותו בתחילת הכנס בתוך הממשלה מנעה את תחילת החיכוכים והעימותים הפנימיים בין המפלגות בגוש נתניהו – שהתפתחו רק לאחר שגנץ פרש והם הרגישו כי הם יכולים לחזור לעסוק בחוקים השנויים במחלוקת.
למען האמת, יש היגיון בדברי אותם גורמים באופוזיציה. העימותים המרכזיים, בדגש על בן גביר ודרעי, ובין חלקים בליכוד ולחרדים, החלו רק לאחר פרישת גנץ. לאחריה הקואליציה החלה לחזור להתעסק בחוקים שנויים במחלוקת, דבר שהתאמצה להימנע ממנו (ללא הצלחה יתרה) כאשר גנץ היה בתוך הממשלה כדי לא לדחוק אותו החוצה.
משבר גיוס החרדים: כאמור, קשה לדרג את האירועים המשמעותיים בקצב המסחרר שבו אנו חיים, אך אין ספק כי משבר גיוס החרדים הוא מהסוגיות הסבוכות אשר עשויות לערער את שלמות הקואליציה. האירוע המשמעותי שקרה בכנס הקיץ הוא למעשה פסיקת בג"ץ, שבה קבעו השופטים כי על המדינה לגייס את החרדים ולעצור את התמיכות התקציביות בישיבות כל עוד אין הסדרה בחוק של גיוס החרדים.
מאז פסיקת בג"ץ, החל שעון החול בממשלה להתהפך. עד אז, נתניהו ניסה למשוך זמן כדי להתחמק מעיסוק בסוגיית גיוס החרדים. הוא נמנע מחקיקת חוק שיכעיס את החרדים מצד אחד, ואת חלק מחברי ממשלתו – כמו השרים שיקלי וסופר, המתנגדים להסדר שייתן דה־פקטו פטור לבחורי הישיבות – מצד שני.
אולם לאחר הפסקת תקצוב הישיבות, נתניהו מיהר להעביר חוק כדי להחזיר את התקצוב. זאת, מחשש שהחרדים יקרסו תחת הלחץ הציבורי מתוך הרחוב החרדי ויפרשו מהממשלה אם לא יהיה כסף לישיבות. בינתיים, הח"כים החרדים מצהירים כי לא יפרשו על כסף. יותר קשה להם עם "הכפייה" של הצבא שהחליט כי עד שיחוקק חוק, יישלחו צווים ל־4,800 צעירים חרדים – מספר שלטענתם הם יכולים לחיות איתו. לעומתם רבני הציבור מביעים התנגדות גורפת להחלטה, ולא ברור כיצד ייאכפו הצווים והאם יהיה חוק שיחזיר את התקצוב לישיבות.
משבר דרעי־בן גביר־נתניהו: מדובר באירוע שהוא למעשה הערעור המרכזי הראשון בין השותפים הבכירים לממשלה. דרעי לא סובל את בן גביר. הוא כועס שתקע לו את חוק הרבנים הראשון, ונכון לכתיבת שורות אלה גם תוקע את "חוק הרבנים השני". דרעי בז לבן גביר וכועס שהוא מצליח לגבות "פרוטקשן" מרה"מ ולכופף אותו בשלל נושאים, שכן נתניהו חושש מכך שבן גביר לא צפוי, ועשוי לפרק את הממשלה או לדרדר לשם.
בן גביר, לעומת זאת, מנצל את העובדה שלאחר פרישת גנץ הוא חזר להיות שחקן וטו שמצמיד תג מחיר לכל דרישה של שותפיו החרדים, שאותה הוא יכול למקסם לטובתו: כמו הדרישה להיות שותף בהחלטות על המלחמה, מעבר להשפעה של הקבינט הרחב. נוסף על כך, העימות עם דרעי משרת את רצונו של בן גביר לכרסם במצביעי ש"ס, למתג את דרעי כ"שמאל" ולהזכיר כל פעם מחדש את תמיכתו באוסלו.
נתניהו, כאמור, כועס על התנהלות בן גביר שמאיים חדשות לבקרים בנושאים שונים על שלמות הממשלה. המשבר הזה לא נפסק, הוא רק נבלם עם פטירת אחיו של דרעי וצפוי לחזור סביב התקציב וגם לאחר הפגרה במושבה החורף הבא. לא ברור כמה זמן היחסים העכורים האלה יוכלו להימשך.
עשרות חוקים הועברו
לא תמיד היה קל להעביר חוקים בכנס הקיץ. האופוזיציה נלחמה ועשתה דה־לגיטימציה משמעותית לחוק הרבנים הראשון והשני, עד כדי התערבות של ראשי רשויות מהליכוד שזעקו נגד העברות הכספים לחרדים, נגד שינוי בחירת נציב תלונות השופטים ועוד ועוד. חלק מהחוקים הללו נתקעו בגלל מאמצי האופוזיציה, שהיתה די חלשה פרלמנטרית לאורך הכנס, אך היו לה רגעי הצלחה מסוימים.
גם בתוך הקואליציה, כאמור, לא היה קל להגיע להסכמות על כל חוק, ומי שניצח על המקהלה – לרוב בשקט – הוא יו"ר הקואליציה אופיר כץ, שהצליח להביא פתרונות יצירתיים למשברים שונים, ויש לו חלק בכך שהקואליציה הזאת עדיין לא התפרקה. במהלך הכנס הועברו 70 הצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית, 130 הצעות חוק בקריאה ראשונה ומאות בקריאה טרומית.
בין החוקים שהועברו בקריאה שנייה ושלישית: איסור פיטורים של נשות מילואימניקים ומענקים בשווי עשרות מיליונים. הצעת חוק אלג'זירה – מניעת פגיעת גוף תקשורת זר בביטחון המדינה. "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" – שורת חוקים שנועדו להיאבק מאבק משמעותי ביוקר המחיה, הורדת רגולציה ופתיחת השוק לתחרות, והחמרת ענישה חסרת תקדים למעסיקים, מלינים ומסיעים של שב"חים פלשתינים.
יו"ר הקואליציה אופיר כץ: "בתוך התקופה הקשה העברנו עשרות חוקים חשובים למען אזרחי ישראל. הובלנו חקיקה במגוון תחומים: זכויות ותגמולים לחיילי צה״ל ולמשרתי מילואים, הורדת מחירים ויוקר המחיה, שיפור שירותי רפואה, סיוע משפטי ועוד. נמשיך תמיד לפעול, במעשים ולא בדיבורים".
אתגרים עתידים
למרות שהקואליציה תעבור את הכנס בהצלחה צפויות לה אתגרים רבים בהמשך: חזרה של עימותי בן גביר ודרעי, עסקת חטופים שעשויה להביא לפרישתם או הקפאת חברות בקואליציה של סמוטריץ ובן גביר וגם משבר הגיוס מול החרדים והעברת תקציב לשנת 2025 שידרש לכלול גזרות תקציביות משמעותיות. אך בינתיים המלחמה ממשיכה, החטופים טרם חזרו אבל בכנסת עולם כמנהגו נוהג והיא יוצאת לפגרה. ההערכה הרווחת שאם הממשלה הזו תתפרק מתישהו, נתניהו יהיה הראשון לפרק אותה כדי לשלוט בתהליך.
