"באנו לדבר גלויות" הוא שמו בערבית של הכנס שנערך אתמול (רביעי) בסח'נין על פגיעות מיניות בחברה הערבית. מטפלות ועובדות סוציאליות המטפלות בכ-430 ילדים מ-83 יישובים ברחבי הצפון, הגיעו לכנס ופתחו נושאים שרק מעטים הכירו בחברה הערבית.
"באופן כללי לא מדברים על הנושא הזה בחברה הערבית, ועם המצב הנוכחי מדברים על כך עוד פחות", אמר צאלח בכרי, מנהל מרכז לין בנצרת. "כשאני בא לדבר על כך בבתי-הספר, אומרים לי 'אצלנו אין דבר כזה. לא מדברים על זה'. חשוב שנדבר על פגיעות מיניות ושנדבר על כך בערבית".
יום העיון אורגן על ידי עמותת "יעדים לצפון", שמפעילה 3 מרכזי שירות טיפולי לילדים ונוער שנפגעו מינית בגליל–גולן, גליל מערבי ובנצרת. כ-430 ילדים מ-83 ישובים ברחבי הצפון, מטופלים מדי שנה במרכזי הישרות הטיפולי.
קשר סוד ושתיקה
אמיר סלאמה, פסיכולוג טיפולי וחינוכי ומנהל מרכז כרם של עמותת יעדים לצפון לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, יזם את קיום יום העיון. הוא ציין כי בשנה האחרונה טופלו במרכז כרם 106 נפגעי פגיעה מינית ו-135 נפגעות. 46.5% מהמטופלים במרכז הם ערבים, ו-53.5% יהודים.
סלאמה שוחח על תהליך הגילוי ויצירת האמון עם המטופלים. לדבריו קיים קשר סוד ושתיקה בנושא. המשפחה והקהילה מתקשות לעכל את אירוע הפגיעה המינית. הוא הדגיש את חשיבותה של התגובה הראשונית לגילוי, והסביר כי תגובה שאינה מתאימה עלולה להשתיק את הנפגע שאזר אומץ לגלות את סוד הפגיעה.
בשיחתו שולבו עדויות על פגיעות מיניות. באחת העדויות צוינה שתיקת האם וחוסר הבנתו של האב נוכח הפגיעה המינית מצד הדוד. השתיקה הקשובה בקהל, העידה כי רבות מהן מכירות סיפורים דומים.
"יש להבדיל בין טראומה ציבורית לטראומה סודית" אמר צאלח בכרי. לדבריו בטראומה ציבורית כמו תאונת דרכים, מגיעה כל המשפחה לתמוך בנפגע, אך בטראומה של פגיעה מינית הנפגעת נותרת לבד ושומרת על הטראומה בסוד בשל תחושת הפחד והבלבול. אחד מכל חמישה קטינים נפגע מינית בישראל ומדי שנה מדווחים 50,000 מקרי פגיעה מינית.
צלאח בכרי (צילום: יניב שרון)
בכרי הציג את המודל הטיפולי של מרכזי לין, המרכז תחת קורת גג אחת את כל הגורמים הנוגעים בדבר, החל מרופא ועובד סוציאלי ועד חוקר ילדים ושוטר. במרכז מטופלים קורבנות פגיעה מינית אחרי גיל 18, אך גם בקטינים שהיו עדים לפגיעה מינית וקטינים שתקפו מינית.
השופט סאיב דאבור: "יש לנו מטרה משותפת"
מונא מחאג'נה ולאה קוק ממרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד, שוחחו על התהליך מהגשת התלונה על פגיעה מינית ועד מתן גזר הדין. לדבריהן, ב-2021 הוגשו כ-60,000 דיווחים על פגיעה, אך רק כ-13,000 תיקים נפתחו. לדברי קוק הפער נעוץ בחוסר ההתאמה של ההליך הפלילי ליכולותיו ולהבנתו של הקטין המתלונן. קוק הסבירה כי קיים פער בין השיח הטיפולי המחויב לסיפורו של הנפגע לבין השיח המשפטי המחויב לראיות, וכי פער זה מקשה על הילד להוכיח ולתקף את סיפור הפגיעה.
השופט סאיב דאבור, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, הדגיש את החשיבות של בית המשפט כמקום בטוח בו המתלונן יוכל לדבר בחופשיות וללא פחד. "אני זוכר מקרה שנערה עלתה להעיד נגד הוריה, בזמן שהיו באולם בית המשפט. היא שתקה. שתיקתה הייתה עדותה. אני לא אשכח את פניה".
השופט סאיב דאבור (צילום: יניב שרון)
השופט דאבור הדגיש כי למרות הכאב וההזדהות עליו להאזין לשני הצדדים ולפסוק ביניהם. "יש לנו מטרה משותפת: שיקום הנפגע ושיקום הפוגע". הוא ציין כי מעשים קטנים כמו הגשת כוס מים לקורבן או נוכחות של דמות תומכת עשויים להקל על הסיטואציה.
במקרים של פגיעה מינית באזור הצפון ניתן לפנות למרכז כרם דרך אתר האינטרנט או בטלפון 04-9027701, או למרכז הרפואי לין בטלפון 9519*.
