"האתגר פיתה אותי": לאן נעלם גיא עזורי?

אחרי שנים במעגל המאמנים, גיא עזורי מאס בחיים הלא יציבים והחליט לעבור להתאחדות, שם מצא את התשוקה האמיתית שלו, פיתוח שחקנים. אך לאחר 11 שנים בהן הקים את אקדמיית הנשים והגברים ושלל שחקנים ושחקניות שעברו תחתיו, בגיל 61, שוב החליט המאמן לקבל החלטה שהפתיעה רבים, כשעזב לאתגר חדש בארה"ב. כעת, כשהוא סוגר שנה מעבר לאוקיינוס התפנה עזורי לראיון בלעדי לערוץ הספורט, בו שיתף על החיים החדשים בארה"ב ועל שלל התחנות והצמתים המשמעותיים בקריירה. מהפציעה הביזארית שהובילה אותו לאימון, הפספוס בבית"ר ירושלים, הקשר המיוחד עם ליאור אסולין ז"ל וההישג הגדול ביותר שלו.

"אני אזרח אמריקאי, ולפני שנה קיבלתי הצעה ממחלקת הנוער והנערות של LAFC", סיפר עזורי. "מדובר באחד המועדונים הגדולים בארה"ב ומחלקת הנוער הגדולה בקליפורניה, מחלקה עצומה. הציעו לי לאמן את קבוצת הנערות -U16, והאתגר הזה מאוד פיתה אותי ולקחתי אותו. כדורגל הנשים הוא הענף מספר 1 פה והרמה גבוהה ביותר. קיבלתי קבוצה שהחליפה 8 מאמנים ב-3 שנים, שלא ממש הצליחה והיו הרבה משברים שם והשנה עשינו משהו מטורף. הגענו לפלייאוף ליגת ה-ESNL ועד הפיינל פור, לכן עכשיו המועדון קידם אותי לקבוצה הבוגרת ביותר במחלקה, ה-U19". 

עזורי עבר בשלל קבוצות ותפקידים, בקריירה שלמעשה מתחילתה התפתחה בצורה שונה במיוחד. "הרבה מההחלטות שלי לאורך כל הקריירה היו לא קונבציונליות", המשיך המאמן. "אנשים תמיד הסתכלו מהצד ואמרו `איך הוא עושה את זה`. שיחקתי כדורגל במכללות בארה"ב, הייתה לי קריירה מאוד יפה והייתי מלך הבישולים. האמת שכבר הייתי סגור אצל אברהם גרנט בהפועל פ"ת, ואז פתאום גם קבוצת הפוטבול ניו יורק ג`טס התרשמה מבעיטות העונשין שלי והזמינה אותי למבחנים כבועט אך שם עברתי פציעה קשה במפשעה שגמרה לי את הקריירה כבר בגיל 27. שם בלית ברירה בגיל מוקדם נכנסתי לעולם האימון מאוד מהר, זה מה שהיה בעצם הנחמה שלי, מה שהחזיר אותי למסלול. התחלתי לאמן ילדים בארה"ב ואז גרנט שרצה אותי כשחקן התרשם ולקח אותי כעוזר מאמן במכבי ת"א. אפשר להגיד שבגלל הפציעה הדי ביזארית הזו הגעתי לאן שהגעתי".

משם המשיך המאמן לשלל קבוצות. תחילה לבני יהודה ומשם לבית"ר ירושלים, שם כמאמן קבוצת הנוער זכה בדאבל ואליפות ראשונה בתולדות המועדון בעונת 2006/7 ואחת נוספת בעונה שלאחר מכן, שפתחו לו את השער לתפקיד המאמן הראשי בקבוצות בוגרות רבות, ממנו מאס תוך פחות מ-5 שנים.  

"ראיתי לאן העולם הזה הולך", המשיך עזורי. "לכיוון בו אין דרך ויש לך מבחן תוצאה בלבד, זה העולם ואין מה לעשות, אבל זה מאוד הפריע לי כי אני מאמין בדרך ובלפתח, כשאתה מאמן קבוצה בוגרת אתה לא יכול להתעסק בלפתח, והבנתי שהכדורגל הולך למקום לא טוב בו למאמנים יש רק את מבחן התוצאה ובעלי הבית מאוד דומיננטיים". 

"מה הלאה? יש לי חוזה לעוד שנה אבל אני כבר לא ילד, המטרות שלי הן כבר לא לעוד 10 שנים ואני לוקח כל דבר בעיתו. עברתי הרבה מאוד בכדורגל, ברור שאני רוצה להגיע למקומות הכי גבוהים, אולי אפילו לנבחרות ארה"ב. אני מאוד נהנה ממה שאני עושה והמעבודה והפיתוח פה. מבחינתי, ההישג שהגענו אליו השנה, זה הישג גדול יותר מבחינתי משתי האליפויות ההיסטוריות והדאבל שעשיתי עם הנוער של בית"ר. אמנם ייצרנו שם המון שחקנים, אבל זה בעיניי הישג לא פחות גדול, אולי ההישג הגדול שלי בקריירה".

בוא נדבר על הקשר שלך עם כארם זועבי למשל, עם בהישגים ופיתוח עסקינן, מדובר באחד השמות הבולטים שיצאו מהאקדמיה. "כן, ויש לי סיפור יוצא דופן איתו. במסגרת התפקיד שלי בהתאחדות בכל שבת הייתי הולך לראות את שחקני האקדמיה ושחקנים שהייתי רוצה לצרף משחקים בקבוצות שלהם, והוא גדל באקדמייה של הפועל י-ם אצל גדי כרמלי שעשה איתו עבודה מדהימה. באחד המשחקים שלהם הלכתי לבחון ארבעה חמישה שחקנים ופתאום אני קולט שחקן גבוה כזה רזה, והתלהבתי מהרגע הראשון שהוא נגע בכדור. אז הגעתי לגדי בסוף המשחק ואמרתי לו `עזוב את השחקנים שבאתי לראות, מי זה?`, אז הוא אמר `אסור לגעת, יש לך עין טובה אבל אסור`. למזלי בגלל היחסים הטובים שלנו בסוף הוא הסכים. הייתה לנו פגישה וכבר אחרי עשר דק כארם אמר לי `גיא אני רוצה לבוא לאקדמיה`, אני לא אשכח את היום הזה. הוא עשה שלבים מאוד חכמים ונכנים, התפתח בהפעל ירושלים ואז באקדמיה שלנו ומשם הגיע לנבחרות הנערים והנוער והקיץ הוא נמכר ב-900 אלף אירו לריו אבה הפורטוגלית. היה לי ברור מתחילת הדרך שהוא יגיע הכי רחוק שאפשר והיה מפתיע אותי אם הוא לא היה מגיע לאן שכבר הגיע".

"מצד שני, אין מאמן שלא יגיד שהיו צמתים בהן יכול היה לבחור אחרת. בסוף זו פרנסה, ואתה לא תמיד לוקח את ההחלטה הנכונה", המשיך עזורי, שבמקרה שלו, מדובר בהחלטה לעזוב את בית"ר. "איציק קורנפיין פנה אליי ב-2009 והציע לי לקחת את החברה הצעירים שגידלתי בנוער ולהמשיך איתם לקבוצה הבוגרת", בה כבר שימש עזורי כמאמן זמני ואפילו נבחר למאמן הסיבוב, כמו גם במכבי פ"ת. "אבל הקבוצה עמדה לפני פירוק והעתיד לא היה ברור, אז לחצנו ידיים אך לא ידענו לאן זה יילך. ואז הגיע הקיץ ואלונה ברקת הציעה לי לאמן את הפועל ב"ש שבדיוק עלתה ליגה. נקרעתי ממש, מצד אחד כל כך רציתי להמשיך עם הצעירים שאימנתי בביתר לקבוצה הבוגרת, חברה כמו אבי ריקן ודן אייבינדר, אבל בב"ש זה היה משהו מוחשי, ואם בית"ר הייתה הולכת לפירוק או לבעלים אחרים לא הייתה לי עבודה. בגלל שבסוף זו פרנסה פחדתי להישאר קירח משני הצדדים". 

"בית"ר בסוף לא התפרקה ואין לדעת לאן היינו מגיעים, אולי בדיעבד הייתי לוקח את ההצעה שלהם, אבל למרות כל מה שעברתי והעונה הקשה בב"ש, זו הייתה לדעתי התקופה הכי יציבה בעונות הראשונות שלהם מאז שחזרו לליגת העל. היה לי חיבור מדהים עם הקהל בבית"ר אבל בב"ש זה לא קרה, עברתי תקופה לא פשוטה אבל אני לא מצטער לרגע שהייתי שם".

רבים ממי שעוזבים את הכדורגל הישראלי או פורשים מפסיקים להתעניין בו, בטח כאלו שעזבו את הארץ, אך עזורי מספר שהוא עדיין עוקב בעדיקות אחר כדורגל הנשים וגם הגברים. "יש לי את הערוץ הישראלי ואני צופה בהמון הספורט", סיפר המאמן. "האמת היא שבשנה האחרונה אני בכלל רואה הרבה יותר טלוויזיה מבדרך כלל, בגלל המצב הנוראי שאנחנו עוברים בארץ ורבים מאיתנו איבדו אנשים קרובים. מי ששיחק תחתיי בבית"ר ובב"ש וגם במכבי פ"ת היה ליאור אסולין ז"ל שנרצח במסיבת הנובה. נדיר מאוד היה לזכות בו בשלוש קבוצות, ובכולן הוא היה הכוכב ומכובשי השערים הבכירים בליגה. כשחתמתי בב"ש הדבר הראשון שאמרתי לאלונה זה שאני רוצה את ליאור, והוא באמת הגיע ונתן חצי עונה מדהימה עד שקרע את הרצועה. גם בפ"ת ובבית"ר הוא נתן עונות אדירות ויש לי ממנו זכרונות מדהימים, היו לנו יחסים של מעבר למאמן ושחקן. זה היה כל כך עצוב לשמוע על האסון הזה, לפעמים שאתה לא בארץ הקושי והכאב הוא יותר גדול, אבל זו המציאות העגומה שאנחנו חיים בה, נקווה שדברים ישתנו".

"מה דווקא נותן לי כוחות? מבחינתי הבמה המרכזית היא פיתוח, והיה לי את הכבוד לפתח כ"כ הרבה שחקנים צעירים ושחקניות צעירות", סיכם המאמן בנימה אופטימית יותר. "כשאני רואה את הפריחה של שחקנים כמו כארם זועבי שעבר באקדמיה ולא יהיה האחרון משם שיצליח בגדול, וגם את נבחרת הנשים, שם מרבית השחקניות עברו באקדמיה, נועה סלימהוגיץ` ושחר נקב למשל, שמשתפות פעולה בטורבינה פוטסדאם מהבונדסליגה  ועוד רבות וטובות שחלקן גם עושות חייל במכללות. זה מה שמיוחד בכדורגל מבחינתי. כשאתה שואל מה מניע אותי, זה הדברים האלה שנותנים אנרגיה ומרגשים. אימנתי בליגת העל והכל אבל כשאתה מפתח שחקנים ואתה דואג לעתיד שלהם, זה הדבר היפה בספורט בעיניי, לראות את השחקנים שגדלים לידך מתפתחים ומגיעים לרמות הגבוהות ועושים קריירה גדולה. ככה גם היום פה בלוס אנג`לס, אני רוצה לראות את השחקניות פה מתפתחות ומשתפרות, זה בעצם מה שמשאיר אותי עם האנרגיה והמוטיבציה כל בוקר לקום לעסוק במה שאני אוהב לעשות".