״בסה" היא מילה חשובה בתרבות האלבנית. פירושה המילולי הוא קוד של "כבוד" או אם תרצו "הבטחה". אותה הבטחה ואותו כבוד שבשמם האלבנים הצילו במהלך מלחמת העולם השנייה קרוב ל-2000 יהודים. ה"בסה" הוא המקום שלך בחברה, היותך מה שאולי ניתן לכנות באידייש, "מענטש", אבל לא מדובר רק בעולם הגברי. גם נשים שנתנו הבטחה וזו שמאז 7 באוקטובר אשתקד, גורמת לכך שהמדינה היחידה באירופה בעלת הרוב המוסלמי, ניצבת לצידה של ישראל.
לפני כ-35 שנים עוד הייתה אלבניה תחת שלטון טוטליטרי של המנהיג העליון אנוואר חוג'ה.
הוא סגר את אלבניה והאלבנים בפני העולם החיצון, בנה אלפי מקלטים מתחת לאדמה ל"סכנה שעוד תתרגש על אלבניה" ואלבניה נראתה מבחוץ כמו "צפון קוריאה קטנה". מרגע מותו של חוג'ה אלבניה השתנתה ללא היכר בפרק זמן קצר יחסית. אנחנו הישראלים, מקיימים יחסים עם האלבנים ב-15 השנים האחרונות, ובכל פעם מגלים מחדש כמה המשמעות ההיסטורית האלבנית, זאת שמגדירה את האלבנים כאלבנים ואיננה קשורה לדת, חשובה כל כך. אולי ככה זה שבהיסטוריה של האלבנים – כבשו אותם רומאים, יוונים, עותמאנים, איטלקים ונאצים. בשורה התחתונה, הם תמיד נשארו אלבנים.
הראשונים להתקשר באוקטובר
כשהגעתי בפעם הראשונה לאלבניה דרך יוון, נסענו דרך דרכים לא סלולות ותלולות, זה היה בקיץ שלפני 15 שנה כאמור. בקיץ הנוכחי, כל הדרכים ההן כבר סלולות. אז, עברתי את הגבול בפעם הראשונה עם חבר יווני והלחץ במכונית ניכר. חצי שעה אחרי, כבר היינו במצב נפשי שונה לגמרי.
במפגש הראשון עם האלבנים נחשפנו לקוד האתי המקומי. הפגישה הזו חשפה בפנינו תרבות מרתקת של עם מסתורי שהעולם אינו מכיר. ערכים נעלים שבסיסם בספר הררי מרתק שנכתב בידי האלבנים – "קאנון ההרים".
קאנון ההרים איננו חוקה או יצירה דתית. זהו ספר שמאגד חוקים ורעיונות עתיקים, ששמרו ושומרים על האלבנים כעם מאוחד מזה אלפי שנים. כיצד מתייחסים לגבולות, איך לנהוג באורחים, התנהלות במערכות יחסים בין אדם לחברו, התייחסות לנשים בקאנון ההרים הרעיונות והחוקים עברו מאב לבן משך דורות רבים.
המפגש שלנו הוליד מערכת יחסים מופלאה עם מקומיים שמלווים אותנו שנים ארוכות, מצאנו בהם בית ומשפחה. הכבוד והאירוח נמצא אצל האלבנים במקום הראשון. "אלבני שנותן מילה לא צריך לחתום על חוזה" – כך תספר לנו סילבי איתה אנו עובדים כבר שנים וביתה ביתינו.
לכן ב-7 באוקטובר לא הופתעתי לגלות שאחת ההודעות הראשונות שקיבלתי לנייד שלי מחבריי מעבר לים, הייתה של סילבי שדאגה לשלומנו. היא שלחה הודעה באנגלית בה היא מבהירה לי שבכל רגע נתון: "הבית שלי הוא הבית שלך ושל משפחתך ואני מקווה שבקרוב הדברים ישתפרו. כל מה שניתן להציע אנחנו כאן". וואלרי, בעלת מסעדה בעיירת נופש שאנחנו מתראים בה כשאני מגיע לאלבניה עם קבוצות שלחה גם היא הודעה ובה היא נושאת תפילה עבור העם הישראלי, עבור משפחתי ולאנשים בישראל". בסקר שפורסם באלבניה בסמוך לאירועים באוקטובר, נשאלו 2300 אלבנים על המלחמה בישראל: 50 אחוזים מהם הביעו תמיכה בישראל, 36 אחוזים הביעו תמיכה בפלשתינאים ו-14 אחוז טענו: "שהם עוד לא קיבלו החלטה סופית בנושא".
תמיכה גורפת
כשהגענו לשם בנובמבר, כמה שבועות לאחר הטבח הנורא, חיכו לנו החברים שלנו באלבניה עם חולצות צהובות לאות הזדהות ובכיכר המרכזית בטיראנה, נראו תמונות של החטופים מכל עבר. איש לא נגע בהן או חשב לתלוש אותם אלא להיפך, התפילות השונות ביקשו שלום ושיחזרו הביתה בשלום. כשהחלה הירידה בפופולאריות בתמיכה בישראל, אדי רמה, צייר ואמן שמשמש גם כראש ממשלת אלבניה מיהר לצייץ בטוויטר: "חמאס היא סרטן בגוף האנושות. כמו על העולם הדמוקרטי, גם העם האלבני עומד לצד ישראל, לאחר ההתקפה הברברית של הטרוריסטים מהחמאס". התמיכה בפלשתינאים, היא בעיקר בקרב הדור המבוגר שזוכר עוד שהיהדות נחשבה "לשטן הקטן" אחרי הנצרות של האמריקאים.
אלבניה היא המדינה הראשונה בעולם שהוגדרה בחוק מסוף שנות ה-60 כמדינה אתאיסטית.
זו לא הייתה מודרניות אוטופית ששטפה את המדינה ברעיון האתאיסטי אלא כור היתוך אכזרי ומשוכלל אותו הגה אנוור הוג‘ה, הרודן הטוטליטרי של המדינה שגרר אחריו עם שלם תחת דיכוי והפחדה. אנוואר הוג'ה ביטל את הדת, פשוטו כמשמעו. למרות שבאלבניה חיים מוסלמים, נוצרים קתולים, אורתודוכסים וכתות דתיות מיוחדות כמו מיעוט רוחני המכונה "בקטשים", הזהות של כל היחידות הדתיות הללו היא בראש והראשונה היותם אלבנים. כול בני הדתות השונות רואים את עצמם כעם אחד. אם תשאל אלבני מה אתה ולמי אתה שייך, סביר להניח שהתשובה שתתקבל מכולם תהיה – אני אלבני. אין משמעות יתרה לדת, חתונות מעורבות מקובלות מאוד באלבניה וכולם שווים.
גם לעם היהודי היסטוריה בחבל הארץ המיוחד: אלבניה היוותה מקלט עבור יהודים רבים במלחמת העולם השנייה – אלבניה היא המדינה היחידה באירופה בה מספר היהודים גדל במלחמה מ-600 עם פרוץ המלחמה לאיזור ה-1800 אחריה ובמהלך תקופת השיא, שהו באלבניה מעל 3000 יהודים שברחו אליה מיוון, איטליה, בולגריה ועוד מדינות מערב אירופאיות. במהלך השואה, רבים מהאלבנים ראו במתן מחסה ליהודים חובה מוסרית וציווי "קאנוני". אותו ציווי, שבעקבותיו ניתן לראות תמונות של חטופים ישראלים בכל תחנות האוטובוס בבירה טיראנה.
התרבות האלבנית והקשר היהודי הם דוגמא מופתית לאופן שבו ערכים של סולידריות אנושית וכבוד הדדי שמופיעים בקאנון ההררי יכולים להתקיים גם בתקופות של חוסר וודאות ומשבר. החיבור ההיסטורי בין האלבנים ליהודים מהווה עדות לעוצמתן של מסורות תרבותיות ומוסריות המשמרות את האנושיות והאנושות גם בתקופות קשות.
לא רק טיראנה
מלבד אלפי התיירים הישראלים הממשיכים לפקוד את אלבניה לאורך כל השנה, גם אחרי 7 באוקטובר, הקהילה העסקית הישראלית בין האלבנים לישראלים צומחת בשנים האחרונות, והדבר קשור לאחוז האקדמאים הגבוה במדינה, דבר המאפשר שיתופי פעולה כאלה ואחרים. גם אם אלו ממוקדים בעיקר בבירה טיראנה, דווקא היציאה אל הנופים המרהיבים, מזכירה לנו שוב שהיחס לישראל כאן,הוא קודם כל אהדה ואחר כך הערצה.
העיר וולרה, הנמצאת כ-160 קילומטר מהבירה, היא החשובה מבין ערי הנמל באלבניה ובעלת היסטוריה מרשימה מאוד. בעיר זו הוכרזה עצמאות אלבניה בשנת 1912 ובה הוכרז על הממשלה הראשונה. בהתאם לכך, בשנת 1962 היא כונתה "עיר הגבורה". בעיר נבנה בימים אלו, על ידי משרד אדריכלים ישראלי של איתן קימל, מוזיאון מולטימדיה אשר יציג את ההיסטוריה העשירה של יהדות אלבניה, מהאינקוויזציה הספרדית ועד השואה בעלות של 2.5 מיליון דולר שנתרמו מהקרן האמריקנית- אלבנית.
בעיר גם ישנו רחוב המכונה "רחוב היהודים". נכון, שהיום הקהילה היהודית באלבניה היא קטנה ובאיזור ה-60 אנשים, אבל זה המקום להזכיר שוב את "חוקי הקאנון" – התרבות היהודית זוכה לכבוד רב, אותו כבוד שהכריח לפתוח את השערים בתקופות הכי קשות של העם היהודי. הסיפור המרגש של יחסם של האלבנים ליהודים לא היה ידוע, מהסיבה הפשוטה שאלבניה כמו מרבית המדינות המרקסיסטיות, הייתה סגורה ומסוגרת.
אבל לא רק היחס לישראלים וההיסטוריה שכרכה את היהדות בגורל של העם האלבני, הן סיבה מוצדקת לבקר במדינה הזאת. אלבניה היא המסתורין האחרון באירופה. ארץ מופלאה, מלאת נופים עוצרי נשימה, היסטוריה עשירה ופולקלור מרתק. מטיילים רבים כבר זכו לבקר בה – ועדיין, מדובר ביהלום ש"מתלטש" בימים אלה ממש.
