אחד מכל חמישה ילדים בישראל נפגע פיזית או מינית. כך עולה מדיווחי מרכזי הסיוע. אמיר סלאמה, מנכ"ל 'מרכז כרם' בגליל המערבי לטיפול בילדים ונוער שנפגעו מינית, אומר כי הנתונים באשר לפגיעות מיניות ופיזיות בילדים בחברה הערבית דומים לאלה שבחברה הכללית, אך הוא מסתייג: "הנתונים מבוססים על מקרים מדווחים. אני מאמין שרק 30%-40% מהמקרים מדווחים".
מרכז כרם בגליל המערבי הוא אחד משלושת מרכזי כרם של עמותת 'יעדים לצפון'. לשאלה האם יש מאפיין מיוחד לפגיעות שהמטופלות במרכז, סלאמה משיב כי אין ייחודיות באופי הפגיעה, היות והיום יש חשיפה דרך האינטרנט לפורנוגרפיה. "ילדים בכל העולם נחשפים באותה מידה למידע מיני בטרם עת. לפעמים הם מנסים לחקות את מה שהם רואים באופן לא מותאם".
אמיר סלאמה. "ילדים בכל העולם נחשפים באותה מידה למידע מיני בטרם עת" (צילום: רשואן חמדאן)
החשיפה למידע כזה מגבירה את שיעור הפגיעות?
"מהספרות המקצועית אנו רואים התנהגויות פוגעות גם ללא חשיפה אינטנסיבית. להתנהגות מינית יש מופעים דומים. החשיפה בטרם עת היא פגיעה בפני עצמה. חשיפה למידע מיני לא מותאם עלולה לעוות את התפיסה. גם בעבר היו מעשי אונס ומעשי סדום. אני מניח שחשיפת היתר מגבירה זאת".
איך יש להגיב לדיווח על פגיעה מינית?
"רגע הגילוי הוא רגע מאוד משמעותי. זה רגע שבו הנפגע אוזר כוח ומשאבים לספר את הסוד שלו. אם הוא יפגוש מבוגר שיפוטי שיחזיר אליו את האחריות על המעשה, הוא יסתגר חזרה. זה יפגע בו יותר, כי הוא יבין שהמבוגרים לא מאמינים לו ומאשימים אותו. חשוב שיפגוש מישהו נוכח שיכיל אותו, יעטוף ויחבק אותו. צריך לאפשר לילד להוריד את האבן מליבו ולשאת אותה יחד איתו.
"אני ממליץ להורים שרואים שינוי בהתנהגות ילדם, לגשת אליו ולשאול מה קורה איתו, אם הוא מרגיש טוב. לפעמים התשובה היא לא במלים, אלא בהבעות הפנים ובהתנהגות שלו".
איך מבחינים בין שינוי תקין לשינוי שדורש התערבות?
"קודם כל, לא מכלילים. הורים הם לא אנשי מקצוע, אבל הם לומדים להבין ולהכיר את הילד שלהם. יש שינויים התפתחותיים, למשל המעבר לגיל ההתבגרות, שינוי במצב רוח ובהתנהגות. אבל עדיין יש דברים שנרגיש שהם מוזרים, שזה לא אמור להיות כך. תפקידנו כהורים להיות שם, לבדוק ולהגיד לילד: 'אני רואה שמשהו קורה. אני פה לצידך לשמוע ולעזור'. זו הזמנה שכל ילד ישמח לקבל. גם אם יסרב בהתחלה, הוא ישמח לשמוע שיש מישהו לצידו".
בכל זאת עצם הגילוי מבהיל גם את ההורה.
"בהלה היא טבעית לרגש לא נשלט. זו תגובה ראשונית ורגשית. אפשר לשלוט בביטויים המלווים את הרגש. אפשר לומר לילד, 'מה שאמרת הבהיל אותי כמו שהבהיל אותך בכל התקופה הזו'. זה לאשש את הרגש שלך ואת הרגש שלו. זה רגע של חמלה – להצטרף לרגש שלו ולהסביר אותו. אפשר להגיד 'אני גאה בך שבאת וסיפרת'.
"הבהלה כרגש היא לא נשלטת, אבל ההבעה והביטוי הם חשובים. זה נכון בכל הקשור לעולם הילד, גם לכישלון בבחינה. זו תגובה חשובה ורלוונטית לביסוס יחסי אמון עם הילד שלנו".
סלאמה מבחין בין טראומה כללית כמו תאונת דרכים או מלחמה, לבין טראומה אישית. "בטראומה כללית יש סולידריות ויותר קל לדבר עליה, לעומת טראומה אישית כמו פגיעה מינית או אלימות במשפחה. הילד לא ירוץ לספר לחברים שהיכו אותו. אם יהיה סימן, הוא ינסה להסתיר את זה. קל וחומר בפגיעות מיניות".
מה תפקיד הקהילה במקרה של פגיעה מינית?
"קהילות יכולות להיות עמוד תווך. הקהילה עשויה לעזור למשפחת הנפגע ועלולה לפגוע במשפחת הפוגע. יש נטייה בקהילות הקטנות לשפוט את הילד ולהופכו לעבריין. אנו רוצים שהקהילה תתמוך, תהיה נוכחת ומקשיבה ולא שיפוטית. יש תפקיד לקהילה. זה יכול לשחרר את הטאבו סביב גילוי הפגיעה.
"תפקיד הקהילה הוא לא להיות השופט, לגזור דין, אלא להיות חברים ושכנים שנמצאים לעזרה ולתמיכה. יש לה תפקיד להרגיע את הר הגעש, לתמוך במשפחת הנפגע ולעזור לה להסתגל לטראומה, אך גם לעזור למשפחת הפוגע להשתקם. זה גם משקם את הקהילה, כי היא מילאה את תפקידה".
מה קורה כשהנפגע והפוגע הם מאותה קהילה?
"זה מורכב כשהפוגע והנפגע באותה קהילה, או באותו הבית. יש קונפליקט. כשיש כתב אישום זו עליית מדרגה, יש אמת מסוימת לפי ראיות. כשיש גזר דין תפקיד הקהילה לתמוך בנפגע/ת ולתת תוקף לחוויות שלו/ה, ולתת יד לנפגע/ת לעבור את הטראומה בקצב שלו/ה. לגבי הפוגע, בית המשפט יגזור את דינו.
"במקרה של ילד או מתבגר, הוא כבר נענש חברתית. זה אירוע מאוד גדול, יש עונש חברתי ועונש לפי החוק. תפקיד הקהילה לתמוך במשפחתו, כי המשפחה בדרך כלל לא אשמה. לא לשפוט אותם בלי מידע מגובש, לא לעשות הכללה. תהליך דומה ויותר מורכב קורה בתוך המשפחה. התהליך הוא לתת להורים לחיות את הקונפליקט וללוות אותם בקונפליקט. זה אחד התהליכים המורכבים שפגשנו.
"בדרך כלל פגיעה מינית בכוחה לפרק משפחות וקהילות. המטרה שלנו היא לאחות את הקרע. זה נקרא 'צדק מאחה'. זה קורה בתהליך הטיפולי או לאחר סיומו. תפקידו לחבר את המשפחה בחזרה. אנו מכירים משפחות שהתאחו, אבל זה לא אותו דבר כמו קודם. הן חזרו להיות ביחד אבל יחד אחר.
"לא כולם בשלים לתהליך של צדק מאחה. זה תהליך שיש בו טיפול באמצעות סליחה. הנפגע לא סולח לאדם, אלא משחרר את הרגשות שמעיקים על ההתפתחות שלו. לא כולם בשלים לכך".
