מבחינת בכירי מערכת הביטחון, האיום הגדול ביותר כרגע הוא פיצוץ ביהודה ושומרון. יש עשרות מכתבים, מסמכים והתרעות שמזהירות מפני הסלמה באזור, שנמצא במסלול התפוצצות בשנתיים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. אך נראה שלאחרונה עברה הדינמיקה קו פרשת מים, ובעוד בישראל מחפשים סימנים לפיצוץ, הפתיל כבר בוער לנגד עינינו.
זירת הפיגוע באריאל
שני אירועים משמעותיים התרחשו שלשום, שמלמדים היטב על מה שמתרחש בשטח. הראשון – פיגוע דריסה סטנדרטי לכאורה בצומת אריאל, שלא שונה בהרבה מפיגועי דריסה אחרים שהיו בשנים האחרונות. אך מה שהתגלה לאחר הפיגוע ברכב של המחבלים – אפוד צבאי שבו מחסניות – הוכיח כי לא מדובר במה שמערכת הביטחון לעיתים מכנה מחבלים בודדים, שקמים ברגע אחד ומבצעים פיגוע, אלא בכאלו שעוסקים בטרור באופן מאורגן.
האירוע השני מטריד אף יותר, אף שהסתיים ללא נפגעים. בשעות הערב המאוחרות התפוצץ מטען בסמוך לאוטובוס נוסעים במזרח גוש עציון, לא רחוק מהיישוב איבי הנחל. זו הפעם השנייה בחודשים האחרונים שמטען מתפוצץ באזור זה על אוטובוס נוסעים, והפעם זה קרה כשבועיים בלבד לאחר שמכונית שנשאה מטענים (לא ברור אם מדובר היה במכונית תופת) התפוצצה באזור חלחול. אף שמדובר במקרה זה בתאונת עבודה, האירוע מוכיח היטב את כוונתם של המחבלים לייצר מטענים כדי לפגוע בישראלים.
כבר שנים שמערכת הביטחון מציגה תפיסה שתכליתה אחת: לנסות לשמר את המצב בשטח. בשנתיים האחרונות, מאז תחילת מבצע שובר גלים, מזהים במערכת הביטחון הסלמה חמורה בצפון השומרון, והמטרה היתה, איכשהו, לנסות לבודד את הערים באזור זה, בדגש על מחנות הפליטים בג'נין ובטולכרם, כמרכזי טרור שבהם יש לטפל, בעוד שגרת החיים נמשכת בשאר יהודה ושומרון.
מחסומים נפתחים
במשך חודשים ארוכים מאז 7 באוקטובר חסמו בצה"ל כבישים רבים שמובילים אל היישובים הפלשתיניים ומהם. דבר זה השתנה בתקופה האחרונה. יותר ויותר מחסומים נפתחים. צה"ל מעוניין לאפשר מרקם חיים תקין לאזרחים שאינם מעורבים בטרור, אך התוצאה היא פתח יציאה וכניסה למחבלים.
דוגמה לכך אפשר לראות בכביש שמוביל מהעיירה סלפית, בסמוך לאריאל. כבר זמן רב דורשים באריאל לסגור את הציר, אך ללא הועיל. לפני כמה שבועות יצא משם מחבל לפיגוע רצחני בחולון. בהר חברון נפתח כביש שמוביל לסמוע לאחר חודשים ארוכים. בעיירה הסמוכה, דהרייה, נתפס לפני כמה שבועות טיל לאו שנגנב מצה"ל.
פיגוע המטען בת"א בשבוע שעבר הסתיים בנס רק בפצוע אחד, אך היה יכול להיגמר בצורה קשה הרבה יותר. מדובר בפעם הראשונה שבה מחבלים הצליחו להכניס מטען למרכז הארץ, אך זה היה רחוק מלהיות הניסיון הראשון. יש כל הזמן התרעות על פיגועים במתווה מטענים, ועדויות רבות על ניסיונות מצד מחבלים להגביר את יעילות המטענים שמופעלים כרגע ברובם נגד כוחות צה"ל, בעיקר בצפון השומרון אך לא רק.
גורמים בצה"ל חושפים כי בתקופה האחרונה התרחשו כמה סיכולים ממוקדים נגד חוליות טרור שנשאו מטענים בדרכם למרכז הארץ. כך חוסל לאחרונה מחבל בכפר מצפון לג'נין, שצמוד לגדר המערכת, רגע לפני שחדר לתוך מרכז הארץ בדרכו לפיגוע קשה. בתחילת המלחמה חוסלה חוליה במחנה הפליטים ג'נין על ידי מטוס קרב בעת שתכננה פיגוע רב נפגעים במרתף מתחת למסגד. ואלו רק שתי דוגמאות.
בצה"ל אומרים כי אין הבדל דרמטי במספר ההתרעות לגבי פיגועי תופת. הסיבה: הכוונות היו גם לפני כן. מה שהשתנה מאז 7 באוקטובר הוא ההבנה של המחבלים שהם מסוגלים לבצע פיגועים מורכבים יותר. מחבלים רבים סבורים שהפחד מצה"ל לאורך השנים אינו בהכרח מוצדק וניתן לבצע פיגועים שכאלו. מאז 7 באוקטובר בצבא מתאמצים מאוד להפריך את הטענה הזו מן היסוד.
אין ספק כי המחבלים נחושים מאוד להוציא לפועל פיגועים קשים ביותר במרכז הארץ וביהודה ושומרון. בצה"ל מזהים ניסיונות לעלות בתחכום של הפעלת המטענים באיו"ש, כולל פיגועי משיכה כדי לגרום לרכב ביטחון לעלות על מטען, וניסיונות לייצר מטענים יותר כבדים.
אף שכוחות הביטחון מצליחים להגיע לשיעורי סיכול מרשימים ביותר, אין אפשרות להגיע למאה אחוזים, ולכן פיגוע כמו זה שהתרחש בתל אביב היה צפוי לצאת לדרך. אם המחבלים מכינים מטענים ומייעדים אותם למרכז, בסופו של דבר אחד מהם גם יגיע.
יש ניסיונות רבים לייצר חומרי נפץ ביהודה ושומרון כדי לדרדר את האזור לכאוס. ניסיונות אלו מובלים בבירור על ידי איראן וחמאס, בעיקר בכסף ובהכוונה. כרגע רובם נכשלים, אך לא לעולם חוסן. לאחרונה נתפסו שתי מעבדות נפץ, בחברון ובאבו דיס; לפני כמה חודשים נתפסו מאה מטענים מוכנים לשימוש בכפר תרקומיא. ואם זה מה שתופסים – מה מסתתר מתחת לפני השטח?
כוחות הביטחון מבינים היטב את האיום ומנסים לפעול נגדו. מאות קילוגרמים של דשן וחומרים דו־שימושיים שמיועדים לייצור חומר נפץ מאולתר הוחרמו, ומבצעים נערכים על בסיס יומיומי. חרף הסכסוך הפומבי והקשה בין ישראל לרשות הפלשתינית דווקא התיאום הביטחוני נמשך, לא מאהבת יעקב אלא משנאת עשו, כלומר האויב המשותף: חמאס.
"לא מאהבת ישראל"
הרשות הפלשתינית סיכלה בתקופה האחרונה כמה פעמים ניסיונות פיגועים קשים, ביניהם הטמנת מטענים שיועדו לכוחות צה"ל. "זה לא מאהבת ישראל", מבהירים בכוחות הביטחון. החשש מהשתלטות של חמאס מוביל את הרשות לנסות ולהראות משילות מסוימת בשטח. זה לא קורה בכל מקום, והם לא מקדישים את מרב המאמצים לכך, אך זהו יתרון במלחמת ההתשה ביו"ש כנגד המחבלים. לא מעט פעמים יש מבצע של הרשות הפלשתינית בצפון השומרון, מייד לאחריו מבצע של צה"ל, ושוב מבצע של הרשות.
הבעיה היא שמספיק רק פיגוע אחד כדי לדרדר את המקום לכאוס מוחלט. בימים אלו מציינים בירושלים 21 שנים לפיגוע התופת בקו 2, שבו נרצחו 23 ישראלים על ידי מחבל מתאבד, ובשבוע שעבר לא היינו רחוקים מתמונות דומות בתל אביב. אם לא נגביר את הפעילות באופן מאסיבי, גם באזורים שטרם טופלו כי משום מה הם נחשבים שקטים, עד שמגלים מה קורה מתחת לפני השטח – פיגוע נוסף הוא רק עניין של זמן.
