באיום הקודם להשבתה, אי־שם בפברואר, התייצב דובר ההסתדרות באולפן והסביר ש"ארנון בר־דוד חושב שצריך לתת לצה"ל לנצח" וש"ארנון בר־דוד רוצה לעשות סדר במדינה". בהצהרה של בר־דוד שלשום, שבה הודיע על השביתה, המשיך באותו וייב: "הגעתי למסקנה שצריך עסקה", "החלטתי שצריך להפסיק את ההפקרה", ו"הגעתי למסקנה שרק התערבות שלנו יכולה לזעזע". ובכן, עלה לו, עלה לו על טורבו.
תפקיד יו"ר ההסתדרות הוא תפקיד טריקי. מצד אחד אתה לא ראש ממשלה, לא שר, לא רמטכ"ל או שופט עליון, אתה יו"ר ועד עובדים. אמנם ועד עובדים גדול, משמעותי, שמאגד מאות אלפי אנשים – אבל רק יו"ר ועד עובדים. מצד שני, אתה יושב על השאלטר של המשק. בידיך כוח אדיר, עוצמתי, בעל משמעויות כלכליות מרחיקות לכת שמשפיעות על כל אחד ואחד מאיתנו, החל מההורים שזקוקים לסייעות בגנים עבור ילדיהם ועד רבים שנוסעים בתחבורה ציבורית לעבודה. הכוח הזה, בידיים מסוימות, יכול לגרום להיבריס ולשיגעון גדלות עד כדי איבוד כיוון.
יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד: "משביתים את המשק" // צילום: משה בן שמחון
בר־דוד לקה בהיבריס. אבל גרוע מכך – במקרה הזה מדובר בגאווה ובגבהות לב מוגזמות, שהתערבבו עם חובבנות – חוסר מקצועיות ורישול שקשה להבליג עליהם.
השבתת המשק היא אירוע ענק. חמינאי, נסראללה, סינוואר והחות'ים לא הצליחו להשבית את המשק במהלך כל המלחמה. אם אתה מחליט להשתמש בנשק יום הדין הזה, אתה צריך לעבוד ברצינות, להתייעץ משפטית, לדבר עם גורמי המקצוע, לשוחח עם ראשי ערים, לקיים דיונים עמוקים ולבצע עבודת הכנה מוקדמת.
אם בר־דוד היה עובד ברצינות, הוא היה מרים טלפון ליו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, ושומע ממנו שאין סיכוי להשבית גני ילדים ואת כיתות א' ב־2 בספטמבר.
אם בר־דוד היה עובד ברצינות, הוא היה שואל מי ישלים לסייעות בגנים את 400 השקלים שיילקחו מהן, בתקופה שכל שקל חשוב לפרט ולעיריות.
הפגנה למען שחרור החטופים בשער בגין בתל אביב // דרור לביא
אם בר־דוד היה עובד ברצינות, הוא היה שומע שלפגוע בנשות המילואים, במשפחות לוחמים ובפצועי מלחמה במחלקות השיקום – זה לא בדיוק רעיון טוב בימי מלחמה.
אם בר־דוד היה עובד ברצינות, הוא יכול היה להציע עיצומים או שביתה חלקית ולצאת עם משהו הגיוני וסביר כהזדהות עם המצב.
אם בר־דוד היה עובד ברצינות, הוא ואנשיו היו מצליחים להסביר לבית המשפט מדוע השביתה אינה פוליטית.
התוצאה של שילוב בין היבריס לחובבנות היא תוכנית עבודה גרועה. ככה יצאה לארנון בר־דוד שביתה "דרדל'ה". עיריות לא הצטרפו, נמל התעופה הושבת לזמן קצר, הנמלים עבדו כרגיל, חניות משרדי הממשלה היו בתפוסה מלאה. היועמ"שית התגייסה, ובית המשפט גלגל את ההסתדרות מכל המדרגות. העובדה שארגונים רבים לא הצטרפו לבר־דוד פוגעת בכוחו שלו ובכוח ההסתדרות. כישלון.
בר־דוד עשה נזק לעצמו ולהסתדרות. שביתה במשק צריכה להיות הקלף האחרון שמניחים על השולחן. הכישלון שחק את הכלי הזה. הפגיעה בו הופכת אותו לפחות מאיים מאי־פעם. בר־דוד עשה נזק גם למדינת ישראל. אויבינו ראו שאם הם רוצחים שישה חטופים קדושים הם לא חוטפים סנקציות ויד קשה, אלא דווקא הישראלים הם אלו שמלקים ופוגעים בעצמם. מה ההיגיון בזה? ככה לא בונים שביתה.
