מינויו של מישל ברנייה, לשעבר ראש צוות המשא ומתן על הברקזיט מטעם האיחוד האירופי, לתפקיד ראש ממשלת צרפת ב-5 בספטמבר, סיים תקופה בת חודשיים של מאבקים פוליטיים והתמהמהות נשיאותית.
משבר בקואליציה: האיומים החדשים של עוצמה יהודית
בדרך להסכם כניעה בצפון? זאת הצעת הצללים בין ישראל לחיזבאללה
הנשיא עמנואל מקרון הכריז על ההחלטה לאחר סבב שיחות מסחרר עם דמויות מכל קצוות הקשת הפוליטית, בניסיון לפרוץ את הקיפאון שנוצר בעקבות תוצאות הבחירות הפרלמנטריות ביולי, שלצערו הרב, לא הצליחו להוביל אף גוש לרוב ברור בפרלמנט. בחירתו של ברנייה סוגרת פרק מתוח וסוער אחד, אך פותחת פרק חדש שעשוי להיות מאתגר אף יותר.
ברנייה, בן ה-73, הוא פוליטיקאי ותיק ממפלגת הרפובליקנים מהמרכז-ימין, אשר כיהן בממשלות גוליסטיות שונות, לרבות כשר החוץ תחת הנשיא ז׳אק שיראק.
כנציב אירופי לשעבר, הוא מוכר בבריטניה בעיקר בשל עמדתו הנוקשה במשא ומתן בשם האיחוד האירופי על תנאי יציאתה של המדינה מהאיחוד. בקרב תומכי הברקזיט הוא לא רכש ידידים רבים, אך הצליח לשמור על אחדות בצד האירופי חרף ניסיונות בריטיים לסכסך בין חברות האיחוד.
בעל הליכות נוקשות אך חוש הומור מושחז, ברנייה הוא פוליטיקאי פרגמטי מהאסכולה הישנה – הפך לראש הממשלה המבוגר ביותר מבין 26 ראשי הממשלה שכיהנו ברפובליקה החמישית של צרפת המודרנית. והוא מבוגר פי שניים מקודמו בתפקיד, גבריאל אטאל, שהיה בן 34 בלבד כשמונה לתפקיד על ידי מקרון לפני פחות משנה.
ברנייה לא היה בחירתו הראשונה של מקרון, אך הוא נתפס כמועמד שעשוי לזכות בתמיכה מספקת מעבר לקווים המפלגתיים כדי לשרוד ניסיונות להפיל את הממשלה באמצעות הצבעת אי-אמון.
מפלגות השמאל זועמות על המינוי, כאשר ז׳אן-לוק מלנשון, מנהיג המפלגה השמאל רדיקלית ״צרפת הבלתי כנועה״ קורא להדחתו של הנשיא מקרון.
מנגד, מרין לה פן מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני ״האיחוד הלאומי״, הביעה שביעות רצון מסוימת מהמינוי אך אמרה כי מפלגתה תבחן את מדיניותו של ברנייה טרם תחליט כיצד לנהוג.
ז'ורדן ברדלה, היושב ראש הצעיר של מפלגת ״האיחוד הלאומי״, אמר כי ברנייה נתון תחת ״השגחה קפדנית״ גם מצד מפלגתו. ברדלה, בן ה-28, קרא לראש הממשלה החדש לשלב את סדר העדיפויות של מפלגתו באג'נדה הממשלתית, תוך שימת דגש על סוגיות הביטחון הלאומי וההגירה.
מחאות עזות שטף אתמול (שבת) את רחובות צרפת, בתגובה להחלטתו השנויה במחלוקת של הנשיא עמנואל מקרון למנות את מישל ברנייה לתפקיד ראש הממשלה.
ההפגנות, שהתפרסו על פני כמאה וחמישים מוקדים ברחבי המדינה, כולל בערים המרכזיות פריז, בורדו ונאנט, אורגנו על ידי תנועת ״צרפת הבלתי-כנועה״ (LFI). תנועה זו, המזוהה עם מפלגת השמאל הרדיקלי, היוותה חלק מרכזי בברית השמאל שכונתה ״החזית העממית החדשה״ (NFP), שרשמה הישג מרשים בבחירות הפרלמנטריות ביולי האחרון.
חברי ה-NFP הביעו זעם בלתי מרוסן לנוכח החלטתו של מקרון לדחות את מועמדותה של לוסי קסטה, נציגתם לראשות הממשלה, ולהפקיד את התפקיד בידיו של ברנייה השמרן. מלנשון הטיח האשמות חריפות במקרון, וכינה את בחירתו בברנייה ״ניסיון ברוטלי להשתלט על מוקדי הכוח״.
ברנייה, בן ה-73, אשר נכנס לתפקידו ביום חמישי בערב, הצהיר על כוונתו להוביל קו מדיני חדש בצרפת. עם זאת, הרכב הקואליציה העתידית שלו עודנו לוט בערפל.
הערכות בזירה הפוליטית הצרפתית מצביעות על אפשרות כי ברנייה, חבר מפלגת המרכז-ימין ״הרפובליקנים״ (LR), עשוי לחפש תמיכה ממפלגת הימין הקיצוני ״האיחוד הלאומי״ בהנהגת מארין לה פן.
גוש השמאל, ובמיוחד ״צרפת הבלתי כנועה״, רואה ברקע השמרני של ברנייה סטירת לחי בפניהם של הבוחרים. תפיסה זו מלבה את המתיחות הפוליטית בצרפת, הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד האירופי.
המפגינים הרבים שגדשו את הרחובות האשימו את מקרון בפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה, תוך שהם מהדהדים את הרטוריקה הלוחמנית של מלנשון. בכיכר הבסטיליה בפריז, מוקד למהפכות בהיסטוריה הצרפתית, מפגינים נשאו שלטים עליהם נכתב ״לאן נעלמה ההצבעה שלי״, ״הבחירות נגנבו״ ו״מקרון משתלט על השלטון בכוח״. קריאות כמו ״מקרון הסתלק״ ו״מקרון התפטר״ הדהדו ברחובות.
בעוד ברנייה ערך את ביקורו הרשמי הראשון כראש ממשלה בבית החולים נקר בפריז, מתנגדיו טענו כי המהומות ברחובות מעצבות את גורל ממשלתו עוד בטרם הוקמה. ברנייה, העמל על הרכבת הקבינט, הביע נחישות להקשיב לחששות הציבור, בדגש על מצב השירותים הציבוריים בצרפת.
חרף ניסיונו העשיר של ברנייה, המשתרע על פני חמישה עשורים בזירה הפוליטית, מינויו אינו מבטיח פתרון קסם למשבר המתהווה בצרפת. האתגר העצום הניצב בפניו הוא להרכיב ממשלה המסוגלת לתמרן בפרלמנט מפוצל, המאופיין בקיטוב קיצוני בין שמאל רדיקלי, ימין קיצוני וגוש המרכז המתפורר של מקרון.
בעוד צרפת ניצבת על פרשת דרכים פוליטית, העולם צופה בדריכות כיצד תתמודד המדינה עם האתגרים הפנימיים והחיצוניים הניצבים בפניה. השבועות הקרובים צפויים להיות מכריעים בעיצוב עתידה הפוליטי של הרפובליקה החמישית.
שתי בעיות מרכזיות ניצבות בפני ברנייה: התנגדות השמאל והצורך הדחוף לסדר את הכספים הציבוריים של צרפת. הגירעון בתקציב הממשלה עלול להגיע ל-5.6% מהתמ"ג השנה, הרבה מעל לתחזית המקורית של 5.1% ורחוק מהגבול האירופי של 3%. ברונו לה מר, שר האוצר היוצא, טוען כי יש למצוא חיסכון נוסף של 16 מיליארד אירו רק השנה.
ברנייה יצטרך להפגין עמידות וגמישות רבה כדי להרכיב ״ממשלה רחבה״ כפי שדרש מקרון. לבצע את קיצוצי התקציב הנדרשים, לפייס את השמאל, להשקיט את הימין הקיצוני, להרגיע את הרחוב ולעמוד איתן מול נטייתו הבלתי נשלטת של מקרון להתערב בכל קבלת החלטות. ברנייה שרד את משא ומתן הברקזיט והוא יזדקק לאותה נחישות וזריזות כדי לצלוח את החודשים הקרובים בתוך מערכת פוליטית האוכלת את יושביה.
