פער אידיאולוגי עמוק עובר בין גילי בר סיני מקיבוץ בארי, שלטענתה מעולם לא עברה את הקו הירוק, לבין הרב מנחם קלמנזון, שהתוודה שלא הכיר קיבוצים עד צהרי שבת השבעה באוקטובר, כשהגיע לחלץ אותה מביתה.
"מה בעצם הביא אותך באותו יום לקיבוץ שלנו?" שואלת בר סיני
"זה פשוט. אלחנן הביא אותי" עונה קלמנזון.
בר סיני שרדה את התופת של קיבוץ בארי וחולצה מביתה בזכות הגעתו של קלמנזון לקיבוץ. בעלה יורם, מאדריכלי בית הדפוס האגדי של הקיבוץ, נרצח. מנחם קלמנזון ואחיו אלחנן הגיעו על דעת עצמם לקיבוץ בארי באחר הצהריים של ה-7 באוקטובר מההתנחלות עתניאל כדי לעזור בניסיונות החילוץ. במהלך יום שלם האחים חילצו מעל 100 מתושבי הקיבוץ. בבוקר ה-8 באוקטובר, בניסיון חילוץ נוסף, אלחנן נתקל במחבל באחד הבתים שירה לעברו צרור יריות והרג אותו במקום.
בית בקיבוץ בארי שנפגע במתקפת 7 באוקטובר (צילום: דוד טברסקי)
בכנס שאורגן השבוע בשדרות על ידי המוסדות הארכיוניים של התנועה הקיבוצית, יד יערי ויד טבנקין, במסגרת מיזם הנגב המערבי והגליל, התכנסו עשרות חוקרים ופעילים מכל הארץ, ובעיקר מעוטף עזה, כדי לדון על עתידה של התנועה הקיבוצית בנגב המערבי עם הפנים קדימה. בין כל השיחות שדנו בשיקום הפיזי והקהילתי התבלטה לה שיחה אחת יוצאת דופן בין בר סיני וקלמנזון, שביקשה לבחון מחדש את המתח בין שתי התנועות הנתפסות לא פעם כיריבות – ומצאו את עצמן בברית גורל.
"לא הייתה לנו תחושה שאנחנו הולכים לאיזה מקום שהוא אחר מהמקום שהוא שלנו"
"אלחנן היה בהרבה אירועים ביטחוניים והוא לא קרה לי מעולם. הבנתי שאם הוא פתאום קורה לי, כנראה זה נצרך" נזכר קלמנזון בבוקר השבת השחורה "הרבה שאלו אותי לאורך השנה מה פתאום הגעתם לקיבוץ? למה ללכת להציל בקיבוץ? זו שאלה שמאוד מכעיסה אותי. כשיצאנו לבארי לא הייתה לנו תחושה שאנחנו הולכים לאיזה מקום שהוא אחר מהמקום שהוא שלנו. נוסעים כדי לעזור לאנשים שלנו. מבחינתי אנחנו עם אחד שנמצא בדרך משותפת. איך הדרך הזו מתנהלת, ברית גורל או ברית ייעוד, זה האתגר שלנו לפתור".
אלחנן קלמנזון, תושב עתניאל, היה לוחם במוסד שהחליט על דעת עצמו לצאת לאזור העוטף בשבת השבעה באוקטובר לעזור בלחימה וההצלה. ביחד עם אחיו הם נכנסו לקיבוץ בארי סביב השעה 18:00 וביחד עם הכוחות במקום לקחו חלק בלחימה וההצלה שבין היתר אפשרה את החילוץ של בר סיני.
קלמנזון מספר שהפתגם "או שנהיה תלויים זה בזה או שנהיה תלויים זה לצד זה" התגלה בעיניו במוחשיות הקשה ביותר באותו יום. "בשלב מסוים אלחנן אמר לי שהוא לא רוצה לחזור לתופת וגם אני לא רציתי. חשבנו על כל בני משפחתנו שכבר איבדנו בשנים האחרונות. אבל אז הופיע בנאדם בשער הקיבוץ ואמר לנו 'אח שלי שם עם הילדים שלו והוא חייב עזרה'. אלחנן הסתכל אלי ואמר: 'נכנסים? נכנסים עניתי'. כששמעתי את האיש הזה מדבר על משפחתו חשבתי על דוד שלי שנרצח מול עיני ילדיו על ידי מחבל – זוהי ברית הגורל שלנו. אבל ברית גורל זה סיפור קל".
"לא בדיוק קל" ענתה בר סיני "אתם הייתם שם, ללא הצבא, כשנשארנו מופקרים לגורלנו. אתם נכנסתם ויצאתם וחילצתם אנשים. אתם בחרתם בזה" דבריה של בר סיני, כולל התעכבות על כך שהצבא לא הגיע לקיבוץ בעוד משפחת אלחנן כן, עומד ברקע של המשבר העמוק בין חברי הקיבוץ לצבא. הדברים ניכרים בהתייחסות של חברי הקיבוץ לתחקירים הצבאיים והעדויות הרבות של החברים שמצאו עצמם מטילים ספק בכל התכנית הביטחונית שהייתה אמורה להגן עליהם בעשרות השנים האחרונות. הגעתם של האחים שמייצגים את הקהילה הפוליטית שלא פעם נתפסת אויבת שברה תפיסות בקרב רבים מהקיבוצניקים – אבל גם בקרב המתנחלים.
"אמרתי לעצמי הסיבה שאני מפחד להיכנס היא הסיבה שאני חייב להיכנס" אומר קלמנזון "אני מסתכל על המשפחה שחילצנו ורואה את המשפחה שלי. הקיבוץ מאוד דומה לבית שלי: יישוב קטן. אף אחד לא יודע כתובות. כולם מכירים את כולם. בארי זה הקהילתיות, התמיכה, מוסר עבודה גבוה כמו עתניאל. ואני יודע להגיד כמה שקהילה זה דבר גדול מאוד בחיים של בנאדם. המשפחה שלנו, בזכות הקהילה שלנו, מצליחה לשרוד כבר שנים את כל האובדן המשפחתי שפקד אותנו".
בר סיני נכנסה לגדה רק פעם, ממש בתום המלחמה מתוך סקרנות "כשבאה ההתנחלות זה נהיה פוליטי. גם נגנב קצת האתוס הקיבוצי", אומרת בר סיני במבוכה ומצטערת שאינה פוליטיקלי קורקט כששואלת את עצמה איך היה מגיב בארי אם המצב היה הפוך "לא נכנסנו לשם יותר, כי לא הרגשנו זה שלנו. עכשיו אני שואלת את עצמי אם זה היה אצלכם, כמה מאיתנו היו קופצים? אני באמת לא יודעת לענות".
"אצלי במילואים יש הרבה קיבוצניקים מבית אלפא. אני מאמין שהיו מגיעים. ככל שהקטסטרופה הייתה גדולה יותר – היו מגיעים יותר, אני בטוח בזה" ענה קלמנזון "וזה לא עניין של רצון. אנחנו חיים במציאות של פירוד מאוד גדול. ניזונים ממה שסיפרו לנו שקיים שם בעיקר דרך התקשורת".
"אנחנו נצטרך להגיע לפשרות על האורח חיים שלנו, אבל גם אתם על שלכם"
לקהל סיפר קלמנזון בבדיחות הדעת (אך הסיפור אמיתי) על חברו להתנחלות שקורא את עיתון הארץ בשביל שמצב הרוח שלו ישתפר "בהארץ כותבים כל הזמן שהמתנחלים שולטים בהכל – זה נפלא", והקהל צוחק. "אני קורא מקור ראשון ורואה רק כמה הכל בית המשפט והיועצת המשפטית – דיכאון. וזו בדיוק הבעיה. אנחנו בבעיה כשאתם רואים אותי רק דרך הארץ ואני בבעיה אם אני רואה אתכם רק דרך 14".
האירוע הטראגי שעבר על קלמנזון, איש חינוך חשוב במקום מגוריו, שלח אותו לשליחות שהגיע, לטענתו, דרך המפגש עם חברי הקיבוץ ביום האסון ולדבריו נוצרו לו קשרים וחברויות רבות בקיבוץ מאז אותו יום. לנסות להבין איזו ברית יכולה להרקם בין שתי הציבורים "לשיחות שלנו כל צד מגיע עם סל ערכים מסוים ויש הרבה ביקורת. קשה מאוד להוריד מהעויינות והחשדנות".
"אנחנו נצטרך להגיע לפשרות על האורח חיים שלנו", אומרת בר סיני "אבל גם אתם על שלכם". אבל האם יש אפשרות לשינוי? קלמנזון הוא ממקימי פורום גבורה, האגף הימני של מאבק החטופים ושאלת המשך המלחמה. "מכעיס אותי שמיתגו אותנו כנגד העסקה. זה לא נכון. אנחנו בעד עסקה, אבל עם סימני שאלה על העסקה", דודו של קלמנזון, מיכי מרק, נרצח על ידי מחבל לעיניי ילדיו ב-2016. בנו של מיכי נהרג בקרבות בעזה במהלך אוקטובר. בעשרים השנים האחרונות בני משפחה נוספים של קלמנזון נרצחו בפיגועים בשטחי יהודה ושומרון וירושלים.
"אני נפגש עם משפחות בפורום משפחות החטופים ואנחנו בוכים הרבה", סיפר קלמנזון "אני מספר להם על כל מי שאיבדתי. הם מספרים על האבדן שלהם. אנחנו לא מסכימים, אבל גם לא מטאטאים את המחלוקת. עם הזמן הדעות שלי זזו, אני מרגיש שהדעות שלהם גם השתנו. אפשר לדון במחלוקות".
"זה שאפשר לדון זה ברור לנו, אבל האם אפשר להתפשר, האם אפשר לזוז?" תוהה בר סיני. "בטח. זה בידיים שלנו" משיב קלמנזון.
