המתיחות המתמשכת בצפון חדרה אמש (ראשון) גם לאזור השפלה והמרכז עם טיל "פלסטין 2" ששוגר מתימן ונפל סמוך לנתב"ג, והעלתה את החשש וההערכה למלחמה בצפון.
עכשיו ניתן לספר: הפשיטה בעומק סוריה לא רק פגעה בתשתית הצבאית האיראנית
"טענותיי לא אליכם": אביו של החטוף שנהרג על ידי צה"ל בפנייה לצבא
סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים, חשף בפני "מעריב" את תמונת המצב הנוכחית אצל האויב ואילו פעולות קריטיות עומדות בפני צה"ל, שבאפשרותו לבצע כבר מעכשיו.
יגור מסר ל"מעריב" כי "המעצב העיקרי של התקופה הזו זה הבחירות בארצות הברית. כל השחקנים באזור דרוכים ומחכים לראות רק את זה. גם אני אגיד יותר מישראל בראש ובראשונה, איראן, שרוצה כמובן סוג של הסכם גרעיני חדש. חמאס, אפילו רוסיה. כל השחקנים מחכים לראות מה יקרה ולכן זה המעצב העיקרי".
"מה יקרה אגב זה לא דווקא לחכות לחמישה בנובמבר, אפשר גם קודם. ברגע שיבינו לאן הרוח נושבת, אני לא בטוח שיבינו לאור תוצאות הסקרים עכשיו, ברגע שתהיה תזוזה לכאן או לכאן אני מאמין שנתחיל לראות את השקדים מסתדרים במרק".
"קודם כל ישראל בוודאי מחכה לראות לאן אנחנו לוקחים, ברור לנו. השני מועמדים מציגים סדר יום שהוא לגמרי אחר. הוא שונה יחסית באופן מהותי זה מזה. ביחס לישראל ולעולם".
"לדוגמא, רוסיה מאוד ממתינה לראות איזה ממשל ייבחר כי זה יכתיב את המדיניות לגביי המלחמה באוקראינה ולגביי נאטו. טראמפ בעבר התבטא באופן חריף נגד נאטו וגם נגד המלחמה באוקראינה. יכול מאוד להיות שרוסיה ממתינה לראות מי לוקח. האם זה הממשל הנוכחי שימשיך ככל הנראה באותה מדיניות. או הממשל השני".
"חמאס מחכה לראות את גורלה של עסקת חטופים. ככל שיהיה ממשל חזק יותר שילחץ יותר על ישראל, מבחינתו זה מבורך. הוא מה שנשאר לו כרגע וזו גם אחת הסיבות לתקופת ההמתנה, זה בעצם שהוא יישב רגע לראות מה יקרה", הסביר יגור.
"איראן מבחינתה זה מאוד משמעותי. הם בליבה של הסתערות על הגרעין, רואים את זה וחווים את זה. צריך לשים לזה המון תשומת לב. כל השחקנים מחכים. אנחנו נמצאים בתקופת ההמתנה, אנחנו אלה שלא יכולים לחכות יותר מידי. למה? כי לנו יש חטופים. ותושבי הצפון שלנו נמצאים במלחמה וסובלים. וזה לא רק תושבי הצפון, זה כל המדינה", הוא הדגיש.
"המדינה שלנו תשלם על כל הנזק התשתיתי בצפון. בסוף מי ישלם את זה? זה מהכספים שלי ושלך. כספי המיסים שלנו יממנו את הנזק העצום של התשתיות שבצפון. אנחנו למעשה אלה במשוואה שלא יכולים לחכות יותר מידי. ההמתנה הזו מייצרת דשדוש. זה נראה כמו דשדוש, אנחנו בסך הכול ממתינים".
"ואם אנחנו מסתכלים בעזה, אנחנו רואים שהקערה הצבאית כבר התהפכה מזמן. שם אתה רואה בדיוק את ההבדל בין הכרעה לניצחון. הכרעה צבאית השגת, אבל לא ניצחת. צריך להבין איפה מרכזי הכובד של עזה נמצאים. אחד זה שרידות אישית שלו, שפה קיבלנו מכה קשה עם רצח ששת החטופים דבר שסימן לנו איזה קו אדום עם האסטרטגיה של הציד והמנהרות".
"היות שכך, צריך לשנות אסטרטגיה. ודבר שני, הריבונות שלו. זה שני דברים שחשובים לו, על הצבא שלו הוא כבר ויתר. הוא מבין שפה הוא קיבל מכה, יש לו את החמושים סביבו. הוא מעריך שהוא יוכל לשקם את הכוח שלו ביום שאחרי. אבל את שני אלה הוא לא יוכל לשקם, אם הוא מת אז הוא מת. לכן הוא סימן לנו קו אדום שבוע שעבר".
"דבר שני הריבונות. הריבונות נלקחה, יש גורם אחר, זהו גמרנו. זה לטווח זמן מאוד ארוך. למה? כי אם הוא לא ריבון הוא לא יכול לשקם את הכוחות שלו. והוא כנראה לא יוכל לחזור לזמן מאוד ארוך. ובזה צריך לטפל, וזה היה אפשר לעשות במקביל מינואר. ולא עשינו שום דבר. מלחמה
זה דבר שמתנהל במקביל, לא בטור. אני לא יודע מי אמר מה, זה לא מעניין".
"תנתחו את האויב, תבינו מה משפיע עליו ותתחילו לפעול כדי לקחת ממנו את הריבונות שלו. איך לוקחים את הריבונות שלו? כנראה בשלב הראשון היות ויש שם חמושים לא תוכל להיות במקום העיריות למרות שזה אפשרי גם. אבל מה תוכל לעשות? תוכל להשתלט על חלוקת הסיוע ההומניטרי. על חלוקה, לא הסיוע ההומניטרי עצמו, אתה ראית בעצמך זה לא סיוע הומניטרי, זה סיוע לאויב".
"יש לו מחסנים, מעל ומעבר, המון כספים שנכנסו כתוצאה מזה, לפקודתו של חמאס. וברור שכל זה מחזק את הריבונות שלו ויוצר את הממשק שלו. האוכלוסייה מסתכלת בסוף על מי שמחלק לה את האוכל. אנחנו בעצם מחזקים את זה במו ידינו. בגלל שלא רוצים להתעסק עם אוכלוסייה האזרחית וההומניטרי ולא מצליחים".
"מה זה משנה? אתם לא מצליחים להביא גורם בינלאומי?", תהה יגור. "יש חברות אבטחה פרטיות בארצות הברית, שכירי חרב משלמים להם כסף. התגלגלנו למצב שצהל מטפל בזה. צהל יודע לטפל בזה. הוא לא רוצה".
"אני חוזר רגע להתחלה, אם אנחנו נמצאים בתקופת ההמתנה הזו, אני אקח אותך לזירה הצפונית, מה קורה שם? התושבים סובלים. לכן מדינת ישראל לא יכולה להמשיך לחכות כמו יתר השחקנים שיכולים להמשיך לחכות. אז איך עושים? אם החלטנו שאנחנו לא הולכים לצעד משמעותי ורק מאיימים, אחלה. מה עושים כדי להקל על התושבים? זו שאלה שצריכה להיות בתקופת ההמתנה הזו".
"התשובה היא כלום ושום דבר. למה זה צריך להיות ככה? אפשר לעשות את זה אחרת. ברגע שחיזבאללה יבין שקודם כל שיש ברמה הטקטית בשטח מדברים על הרעיון של לתפוס קו קדמי כדי למנוע ירי בכינון ישיר. היה צריך לבצע אותו כבר בהתחלה. אם אתה תבצע את זה, אז הירי בכינון ישיר לעבר הבתים בצפון הורדת בסדרי גודל. זה צד אחד".
"הצד השני זה שצריכה להיות לחץ אזרחי בלבנון על חיזבאללה. גם ככה המצב שם לא מזהיר. לא הכלכלי, הרפואי, הפוליטי, שום דבר לא עובד
במדינה. חיזבאללה ראינו את התגובה שלו על המתקפת נגד שהם עשו בגלל פואד. הנאום שלו היה מיועד בעיקר לאוכלוסייה בלבנון, לא לאוכלוסייה בישראל. ברגע שאנחנו רואים שהוא מתחיל לשקר בנאומים שלו, ומתחיל לדבר על פיקציות, אנחנו מבינים שהוא בלחץ. לא מאיתנו, מהאוכלוסייה שלו".
"הוא נמצא בסוג של מבוכה אסטטרגית, הבן אדם שחוסל, רמטכל חיזבאללה, כשמו כן הוא, הוא היה פיבוט מאוד מרכזי. היום, הארגון מתקשה למלא את המקום שלו, כי הוא קישר בין הרמה האסטרטגית לבין הרמה הצבאית בשטח. תחשוב שאין לך את המחבר הזה".
"בתקופת ההמתנה הזו אפשר לעשות הרבה מאוד דברים, שיכולים לשנות את המציאות האסטרטגית לטובתנו. אם אתה מסתכל על הבחירות בארצות הברית כהזדמנות, שאם כולם יושבים וממתינים ולא יודעים לאן זה הולך, דווקא פה יש לנו הזדמנות להשיג הישגים מול ממשל, מה שנקרא, לא בדיוק בונה או יכול להעניש כי הוא סיים את הקדנציה".
"כל זה מתחת לרף המלחמה, כי גם חמאס וגם איראן לא מעוניינים במלחמה, הם נמצאים במבוכה אסטרטגית. הם לא מעוניינים. בוא ננצל
את זה. חמאס במצוקה, בואו ננצל את זה. בוא ניקח לו עכשיו, לא נחכה שיהיה ממשל חדש שיהיה לו רצונות, והוא יגיד מה הוא רוצה. עכשיו לעשות את זה".
"אני מזהה את התקופה הזו כהזדמנות אסטרטגית שאנחנו יכולים להשפיע בשתי הזירות: גם בזירה הצפונית וגם בזירה הדרומית, ולמה שנקרא להאיץ אותנו לסיום המלחמה הזו. אבל צריך להתחיל את זה. להבין שיש לנו שעת כושר שלא תחזור, יש הרבה מה לעשות ואנחנו יכולים לעשות את זה".
