כבר 45 שנה מהווה איראן גורם כל כך שלילי עד שקשה לחשוב עליה אחרת. אלא שבנו של השאה האחרון אומר שעם קצת עזרה איראן עשויה להפוך בקרוב לאומה דמוקרטית החיה בהרמוניה עם המערב ובשותפות עמוקה עם ישראל.
"זה יכול לקרות מהר יחסית", אמר רזה פהלווי, בן 63, בריאיון וידיאו ממקום מושבו בוושינגטון, "האומה האיראנית מוכנה". פהלווי אמר שלפחות 80% מהעם האיראני מתנגדים לרפובליקה האסלאמית, מודעים לקשריו העתיקים והידידותיים עם העם היהודי ומשתוקקים לממשלה דמוקרטית.
"להכשיר את הלבבות": מה עומד מאחורי מידור גלנט?
טעות קשה: זאת המלכודת שטומן חיזבאללה בהפסקת האש
הוא טען ששינוי המשטר בטהרן עשוי אף למתן את גישתה של ישראל לשאלה הפלסטינית. "פתרון שתי המדינות נשאר התוצאה הרצויה ביותר. אולם, האקלים המתאים חייב להתקיים", אמר. "ישראל לא יכולה להיות מותקפת כל הזמן על ידי קבוצות פרוקסי שאיראן מעוררת. אם הנסיבות לשלום אמיתי היו מתקיימות, אז תהיה זו בושה שישראל וממשלתה לא ינצלו את ההזדמנות. אבל עד שהמצב הזה יתקיים, בושה למאשימים את ישראל כאשר היא מגינה על עצמה מול איום קיומי".
חמינאי באשכבת הנייה (צילום :רשתות ערביות)
"ישראל היא החריגה היחידה במזרח התיכון כמדינה דמוקרטית והיא יכולה להיות שותפה אסטרטגית חשובה ביותר עבורנו", הוסיף.
זהו, כמובן, חזון העומד בסתירה למציאות כיום – כאשר איראן מאיימת על חלקים ניכרים מהמזרח התיכון, ובמיוחד על ישראל. אולם, פהלווי מעריך שהמשטר האיראני הוא למעשה שברירי, כי הוא כל כך לא פופולרי. הוא מאשים מנהיגים מערביים "חלשים" שמנסים לפייס את המשטר ואומר: "זה לא משנה על מה הם חותמים. אי אפשר לסמוך עליהם לרגע".
הוא מאמין ששינוי משטר אפשרי אם המערב יפעל בנחישות – סנקציות מסיביות ואישיות על אליטות המשטר וכל מי שעוזר להם ברחבי תבל, וגיבוי לוגיסטי לתנועות אופוזיציה, זאת לצד יצירת קשר חיובי עם העם האיראני ברשתות החברתיות. בריאיון הוא טען שההבטחה לחנינה עתידית רחבת היקף עלולה לעודד עריקים מרכזיים במשטר, כולל חלקים מהצבא וממשמרות המהפכה.
פהלווי, בן 63, נמלט מאיראן בצעירותו כשאביו, השאה מוחמד רזה פהלווי, הופל ב־1979. כיום הוא מציע את עצמו כמנהיג מעבר מאחד בשלב פוסט־תיאוקרטי. האפשרות נשענת על היותו בעל שם מוכר, על נטייה נוסטלגית מסוימת שקיימת ללא ספק, ועל כך שהוא מקרין השקפת עולם מכילה וליברלית (על אף שהוא מכנה עצמו "יורש העצר"). משיחות שלי עם מתנגדי משטר איראנים אני מסיק שהדבר אינו חסר סיכוי, אבל גם רחוק מלהיות בטוח.
פהלווי, שביקר בארץ לפני קצת יותר משנה, ציין כי היחסים בין יהודים לאיראנים קודמים לישראל המודרנית באלפי שנים. השורשים התנ"כיים של הקשר הזה מגיעים לכורש הגדול, המנהיג הפרסי הנערץ שאפשר ליהודים לחזור לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. והיחסים המודרניים בין איראן וישראל היו הדוקים ממש עד המהפכה של 1979. פהלווי מאמין שהעם האיראני, הצופה בהתפתחות המהירה במדינות המפרץ, חש שהזדמנות הוחמצה.
לטענתו, איראן, תחת ממשלה דמוקרטית, עשויה גם היא להפוך למובילה אזורית בחדשנות ובצמיחה כלכלית. מפתה להאמין שכל זה עשוי להתרחש. השאלה היא אם אנו לא שוגים באשליות. לא בטוח. בצעירותי ביקרתי בצ'קפוינט צ'רלי חודשים לפני נפילת חומת ברלין – ולא חזיתי את השינוי המתקרב. מעטים חזו. לאורך ההיסטוריה, משטרים נוראיים מתפוררים בשקט ולאט – ואז מתמוטטים בבת אחת.
הכותב הוא העורך הראשי לשעבר של סוכנות AP באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון, לשעבר יו"ר התאחדות העיתונות הזרה בירושלים, ומחברם של שני ספרים על ישראל.
