הידיעה כוללת תיאורים קשים
869 שורדי שואה התגוררו בעוטף ב-7 באוקטובר 2023, ו-1,118 התגוררו בצפון וכעת הם עקורים מבתיהם, כך עלה היום (רביעי) בדיון בוועדה המיוחדת של הכנסת לטיפול בשורדי השואה. שורד השואה משה רידלר ז"ל נרצח בחולית. שלמה מנצור, שורד הפרהוד, נחטף מקיבוץ כיסופים ועדיין שבוי בעזה.
"יש בעזה חטופים חיים שעוברים שואה, יש נשים וגברים שנאנסים ועוברים התעללות עכשיו בכל יום", אמרה יו"ר הוועדה ח"כ מירב כהן (יש עתיד). "אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם".
הדסה אלעזר, אחותו של שלמה מנצור: "תחשבו על סבא שלכם אוכל רבע פיתה ביום, קופא מקור כשרק גופייה לגופו, וחושב ששכחו אותו. שלמה הוא שורד הפרהוד, שואה שהתחוללה בעיראק ב-1941. שלמה היה בן 3.5 כשמוסלמים ירו לנגד עיניו בכלבתו האהובה והיכו את הוריו. כשהוא ראה את המוסלמים משחקים בתינוק לעיני אימו, דקרו אותו והגישו אותו לאימו משופד. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה עובר על ילד שרואה מראות כאלה. הם שרפו, בזזו, אנסו ורצחו. נשמע לכם מוכר?
"שלמה אחי חטף מכות ממחבלי חמאס ונחטף מביתו בפיג'מה. ובימים אלה, כשהוא בודד במחשכים, הוא חווה שואה נוספת. וכעבור שנה, אנחנו עדיין לא יודעים מה עלה בגורלו. אין לנו יום ולילה, אין לנו שליטה על החיים. אנחנו כבר שנה שלמה ב-7 באוקטובר 2023. לפני שנה היינו על פי תהום, וכעת אנחנו פנימה בתוכה".
אלעזר אמרה שהיא מרגישה נבגדת ומרומה. "ראש הממשלה הבטיח לנו שהוא עושה הכול כדי לשחרר את החטופים, אך לא כך. יש תחושה של חוסר אמון בממשלה, שאחי ויתר החטופים בני ערובה בידי חמאס ובידי הממשלה. אני פונה אליך ראש הממשלה: מתי נראה את הניצחון המוחלט? כשכל החטופים יפלו חלל? אתה מציע לקרוא למלחמה 'מלחמת התקומה', על איזו תקומה אתה מדבר? זו מלחמת הפקרה. אין תקומה ואין ניצחון עד שהחטופים לא יחזרו. אף אחד מהממשלה הזו לא מדבר איתנו, איך אתם ישנים בלילה?"
רות הרן (89), שורדת שואה ששרדה גם את הטבח בבארי, סיפרה בדמעות ששכלה את בנה אבשלום בטבח בקיבוץ, וששבעה מקרובי משפחתה נחטפו. כיום היא מפונה מביתה, ובן משפחתה, טל שוהם, עדיין חטוף בעזה. "אסור להתעלם מהצורך הפסיכו-ביולוגי של אנשים לשקם את בתיהם, להוליד ילדים, לחיות חיים נורמליים. זהו דחף אנושי. וכך אימי אמרה לי: 'נעלה לארץ ישראל, לבנות ולהיבנות בה'. וזו לא הייתה אמירה סתמית. המשפחה שלי נתנה למדינה את כל מה שאפשר. כי רק ככה נבנה עם. אבל כשקמתי בבוקר ב-7 באוקטובר וראיתי את מה שקרה, זעקתי. זרקו נשים זקנות למכוניות, ראיתי מיטת תינוק ספוגה בדם. זו הייתה טראומה נוראית.
רות הרן. "איך אפשר לדעת שהחטופים שם ותוך כדי להתחיל לשקם את המדינה היפה הזו?" (צילום: הדס יום טוב)
"אני יודעת שזו לא הייתה שואה. הנאצים היו מאוד שיטתיים, מתוכננים, שטניים. הנוח'בות באו כפראי אדם. זה פשוט היה פוגרום, רצח של עם שחי לידם חיי שקט ושלווה, רצח ברברי. זה היה אירוע טרגי, אבל זו לא שואה. אם נגיד על זה שואה, אנחנו ניצור בנליזציה לשואה. השואה לא תישכח לעולם. אין אדם, גם לא סופר, שיכול לתאר את זוועות השואה.
"אני אם שכולה. אבשלום שלי נרצח בבארי", היא הוסיפה ופרצה בבכי. "אני מתנחמת שהוא היה בן 60 והוא חי חיים יפים, הוא היה מוערך ומוערץ. אבל אני חרדה ומבולבלת. ראש הממשלה מבטיח ומבטיח, אומר שהשבויים סובלים אך לא מתים. אבל הם מתים שם. אני אסירת תודה למדינה הזו, שלימדה אותי לאהוב. שנתנה לי את בארי. שנתנה לי את הילדים שלי והנכדים שלי. אבל איך אפשר לדעת שהם שם ותוך כדי להתחיל לשקם את המדינה היפה הזו?"
הרעה במצב הבריאותי לצד עלייה בהתנדבות
ד"ר אלה אוסטרובסקי ברמן ושירלי רזיצקי מעמותת ג'וינט אשל הציגו מחקר שערכו בקרב זקנים בתחילת המלחמה, שלפיו כ-20% מהזקנים שנבדקו חוו פגיעה ישירה או עקיפה בזמן המלחמה. 24% דיווחו כי חוו החמרה במצבם הבריאותי, 15% דיווחו כי הם חוו החמרה בתפקוד, 15% דיווחו על ירידה ביכולת לבצע פעולות בשגרה ו-30% דיווחו על החמרה במצבם הכלכלי. כרבע מהזקנים מתנדבים וכ-50% מהמתנדבים הגדילו את היקף ההתנדבות.
אוסטרובסקי הוסיפה כי 86% מהזקנים שנבדקו טענו כי הם סומכים על הרשות המקומית שלהם בנוגע לביטחונם, אך פחות מ-50% אמרו כי הם סומכים על הממשלה. "דווקא עכשיו, כשהמפונים חוזרים לבתיהם בדרום, אנחנו מזהים עלייה גדולה בצורך להפגת בדידות", אמרה עו"ד גליה מאיר אריכא מהרשות לניצולי שואה. "גם כי הם זכו למעטפת במלונות שהם לא בהכרח זוכים לה כעת, וגם כי יש איזשהו אפטר-שוק של חזרה לשגרה כביכול. יש צורך ליצור לאותם ניצולים רשת תמיכה במקום המגורים. זה אתגר גדול מאוד לזהות מי זקוק לסיוע, אבל אנחנו מזהים עלייה בנזקקות לסיוע". כשיו"ר הוועדה כהן שאלה את אריכא מה הקשר עם מנהלת תקומה, ענתה אריכא: "התחלנו ליצור איתם קשר, אנחנו עדיין בוחנים את זה".
רז אביטן כץ, מנכ"ל ארגון 'למענם' – רופאים למען שורדי שואה, סיפר שמספר הפניות לעמותה מאזור הדרום עלה ב-80% ומספר הפניות מהצפון עלה ב-40%. הוא הוסיף שחלה עלייה של 350% בפניות שנוגעות לכך שאין לקשישים דרך להגיע לטיפול רפואי. "יש קשישים שבני משפחה נהגו להסיע אותם וכעת הם מפונים, או שהמרפאה הקרובה לבתיהם סגורה כי היא בעיר מפונה. בפועל שירותי רפואה אינם מונגשים כרגע לקשישים".
ניצולת שואה מתל אביב: "למה העירייה לא עושה משהו? ממ"ד זה לא מותרות"
רסאן טריף, ראש ענף הנדסה ומיגון בפיקוד העורף: "יש החלטת ממשלה מ-2011 שלפיה משרד השיכון היה צריך להשלים ממ"דים לכל מי שנמצא בעוטף. אני זוכר שנסגרו פערי המיגון מבחינת ממ"דים. פיקוד העורף אחראי על אישור המיגון האזרחי. הוא לא אחראי על החלטות ממשלה וביצוען".
נעמי קליין, ניצולת שואה בת 88 שחיה בתל אביב בדירה ללא ממ"ד: "בבניין שלי יש עוד שלושה קשישים. ביקשנו מעיריית תל אביב ממ"ד כבר לפני חצי שנה, ולא אישרו לנו מכל מיני סיבות הזויות. גם כשהצענו לממן את זה ביותר מ-200 אלף שקל, בכלל לא הייתה היענות או תשובה עניינית. אני פוחדת מאוד כל פעם כשיש אזעקה, אני לא יכולה לרוץ ממקום למקום. למה העירייה לא עושה משהו? ממ"ד זה לא מותרות".
טריף השיב: "אני לא דובר עיריית תל אביב, אבל במלחמה הוספנו ממ"דים בלי היתר. זה קורה המון, אני מכיר אישית מאות ממ"דים שהתווספו".
חגי קורח, מזכ"ל המטה ההתנדבותי למיגון העורף, שמלווה את קליין: "זה מסלול נישתי, בין התוכניות ובין המציאות יש פער. בפועל, למרות התוכנית שמאפשרת הקמה מהירה של ממ"דים, הרשויות מעכבות את הליכי המיגון של המבנים".
כהן הציעה לקיים דיון המשך יחד עם נציגי הרשויות המקומיות. "אמור להיות פתרון של מיגונית ללא היתר, וזה לא קורה בפועל. צריך גם להכניס לדיוני התקציב את נושא הפגת הבדידות. נעבוד קשה ונעשה כל מה שאנחנו יכולים".
