צילום:
ספורט 5
קרבחאל. מחיר העומס (Denis Doyle/Getty Images) | צילום:
ספורט 5
לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מהרהרים בשאלות שאין להן תשובה אחת ברורה, ואולי גם לא צריכה להיות. מהי משמעות החיים? מי יצר את המפץ הגדול? במקרה שלנו, הספורטיבי, יש שאלות כיפיות לא פחות. אחת מהן, כפי שבוודאי כבר שיערתם, היא "למי שייך הכדורגל".
מחאות הענק ב-2021, אחרי הרעיון להקמת הסופר-ליג והנטישה המהירה של המועדונים האנגלים, הראו שהוא שייך לאוהדים. האנשים שממלאים שבוע אחרי שבוע את האצטדיונים, צופים בבית ומכניסים כסף למשחק היפה לקחו את העניינים לידיים, שכנעו את הבעלים לפעול אחרת ומנעו את הקמת הסופר-ליג כליגה משוריינת, גם אם בית הדין של האיחוד האירופי הניח תשתית חוקית וגם אם אופ"א שינתה את ליגת האלופות.
יש שיגידו שהכדורגל שייך לבעלים. הגלייזרים וג`ים ראטקליף ביונייטד, הסוסיוס בברצלונה, האמירתים של פריז סן ז`רמן ופנוואיי גרופ בליברפול, מי שקובעים משחקי הכנה ובסוף רואים את השחקנים הטובים בעולם עוברים ביניהן. יש שיגידו שהכדורגל שייך לפיפ"א, הגוף הבינלאומי שאחראי על כמות המשחקים.
בתוך כל הדיון המוצדק הזה, נשכחו האנשים החשובים ביותר – השחקנים. מי שעולים כמה פעמים בשבוע, משחקים 90 דקות ועושים הכל על כר הדשא, מי שבשבילם אנחנו רואים את המשחקים. אנחנו לא רואים את סיטי וברצלונה כסיטי וברצלונה, אלא את ארלינג הולאנד, פיל פודן, קווין דה בריינה, רוברט לבנדובסקי ולאמין ימאל. בלעדיהם, היינו נשארים עם אוסף חולצות.
האיומים המצטברים בשביתה ופסק הדין התקדימי של האיחוד האירופי מעידים על כך שמבנה הכוח של הכדורגל עשוי להשתנות לחלוטין, ולעבור לידיים שלהם. האם אנחנו עומדים לראות שינויים חסרי תקדים בענף? האם זה ישפר את הכדורגל? בשונה מהשאלות בהתחלה, כאן יש תשובה של ממש.
אליסון מקבל טיפול. כמות על חשבון איכות (Alex Pantling/Getty Images) | צילום:
ספורט 5
יותר מדי משחקים
ב-18 בספטמבר רודרי, אחד השחקנים הכי טובים בעולם, הטיל פצצה: "אנחנו קרובים לשביתה. קל להבין את זה. יש יותר מדי משחקים, כל השחקנים מסכימים על כך. אני לא יודע מה יקרה, אבל זה מדאיג אותנו. אנחנו סובלים". אליסון, דני קרבחאל ועוד יישרו קו. חודש עבר מאז, ושני הספרדים שזכו ביורו האחרון נפצעו וגמרו את העונה עם פציעות ברצועה הצולבת. אליסון, שוער, עלול להחמיץ כמה שבועות לאחר שנעדר במשך חודשיים.
ארלינג הולאנד ומוחמד סלאח, שלא שיחקו בקיץ האחרון, נראו טוב מאוד במחזורים הראשונים של העונה. Fifpro הציבו מספר קווים מנחים של עד 50-60 משחקים, פגרה של שלושה שבועות לפחות ועד 5-6 שבועות רצופים של שני משחקים בשבוע ומעלה. כיום קבוצה יכולה למצוא את עצמה, בתדירות גבוהה, משחקת מעל שלושה משחקים.
לפי אותו דו"ח, שחקן כמו ג`וד בלינגהאם יכול למצוא את עצמו משחק מעל 1,200 משחקים בקריירה. השילוב בין הרחבת מפעלים כמו ליגת האלופות או הסופר-קאפ הספרדי, אליפות העולם המיותרת למועדונים וליגת האומות שמעלה את מספר משחקי הנבחרות, מובילה לכך ששחקנים משחקים יותר מאי פעם.
פלוריאן וירץ, שכבר קרע את הצולבת ופספס 43 משחקים, הפך לשחקן הגרמני שמשחק את כמות הדקות הגבוהה ביותר עד גיל 21 כשהוא עוקף את מיכאל באלאק ביותר מ-4,100 דקות (מעל 45 משחקים). ויניסיוס, עד יום ההולדת ה-24, שיחק 369 משחקים לעומת 163 של רונאלדיניו.
הדו"ח של ארגון השחקנים, שטען ששחקנים צריכים לשחק עד 50-60 פעם בערב, טוען שפיל פודן ופדה ואלוורדה יכולים למצוא את עצמם משחקים 83 ו-82 משחקים ב-2025/26 בחסות הרחבת גביע העולם. הפעולות הטקטיות שנדרשות משחקנים עלו גם כן, כאשר אין כבר שחקנים כמו פליפו אינאזגי שעומדים ומחכים לכדור 90 דקות.
שחקנים כמו וירץ או בלינגהאם רצים ללא הפסקה ונדרשים ללחוץ, וזה מוביל אותנו לכדורגל פחות טוב. ברונו פרננדש למשל כיסה 213.7 ק"מ ב-2023/24, כש-7 שנים לפני כן נמניה מאטיץ` רץ 128 ק"מ בכמות דקות זהה, 3,120 של פרננדש ו-3,119 של מאטיץ`. העומס עולה מצד אחד, הקצב עולה מהצד השני.
שחקנים לא יכולים להתאמץ כל הזמן, ואנחנו רואים הרבה יותר "דקות מתות". כבר עכשיו הכדור במגרש למשך פחות מ-90 דקות, ובאופן בלתי נמנע זה מוביל לירידה באיכות הכדורגל – המשחק מאט מוריד קצב, יותר דקות סתמיות ופחות איכות. אנשים בארגון השחקנים אמרו שבקצב הזה "רודרי ייאלץ לפרוש עד גיל 30", ובשלב הזה יש בעיקר איומים. השילוב של גביע העולם למועדונים והרחבת המונדיאל עלולים להוביל אותנו למועדונים, וזה רק צד אחד.
הצד השני, שעשוי להיות משמעותי יותר, הוא פסק הדין של לסאנה דיארה. דיארה, אקס ריאל מדריד, הוחזק בידי לוקמוטיב מוסקבה שדרשה פיצוי גדול ממנו, מה שהוביל להשארתו ללא קבוצה. פסק הדין המלא טרם פורסם, אך בית הדין החליט לאסור על החזקת שחקנים והגבלת חוקים ש"מנוגדים לאיחוד האירופי" בשל כך שקשה יותר לשחקנים לעבור מקבוצה לקבוצה.
האיחוד ידרוש מאופ"א לשנות את החוקים בצורה שתתאים יותר לשחקנים עצמם. האינדיפנדנט הדגיש וטען שיותר סביר שיהיה שינוי בחוקים מאשר כתיבתם מאפס, אך ההיגיון צפוי להשתנות. פרשנים שונים השוו את זה לחוק בוסמן, חוק מ-1995 שמאפשר לשחקן ללא קבוצה לעזוב בחינם, ובעצם שינה את שוק ההעברות כפי שאנחנו מכירים אותו. קיליאן אמבפה, למשל, עבר לריאל מדריד בזכות חוק בוסמן.
ברגע שיהיה לשחקנים קל יותר לצאת מקבוצותיהם, הן ברמה העולמית והן בכדורגל הישראלי, אז כל מעבר השחקנים יראה אחרת לגמרי. החוק הזה צפוי לפגוע בקבוצות קטנות שמוכרות שחקנים ולעתים אף "שומרות" אותן לחלון נוסף לפי האינטרסים שלהן, בדומה לעונה בה ליברפול נאלצה להוציא הודעה רשמית שטוענת כי היא אינה מעוניינת בוירג`יל ואן דייק רק בשביל לצרפו בינואר.
טרם ברור כיצד ואיך חוקי ההעברות ישתנו בחסות הפסיקה של דיארה, ובית הדין של האיחוד האירופי ידוע בפער משמעותי בין ההכרזות שלו לבין פסקי הדין עצמם. למרות זאת, הגיעה רוח גבית מכיוון לא צפוי למאבק של איגוד השחקנים בגזרה אחרת לגמרי. ה"אס" אף הגדיל וטען שזה אומר ש"שחקנים יכולים, תיאורטית, להתפטר ללא תשלום כמו כל עובד אחר באיחוד האיורפי ולעבור". עורך הדין ז`אן לואיס דופון, שהיה מעורכי הדין שייצגו את בוסמן בחוק ששינה את הכדורגל האירופי, טען ש"המערכת מתה לחלוטין. האיחוד האירופי שם סוף לשוק ההעברות. הבהירו שהקריירה של שחקנים קצרה ושמערכת היחסים המתעללת הזאת יכולה לגמור קריירות אם לא יאפשרו להם לעבור. יהיו שחקנים שיתבעו על פיצויים בדיעבד".
השילוב בין שני הסיפורים האלה עלול ליצור את הסערה המושלמת, במהלכה שחקני הליגות הבכירות יודיעו כי הם אינם מתייצבים למשחקים. הפחתה בכמות המשחקים יכולה לפגוע מאוד בקבוצות הקטנות, כי לא סביר שנראה פחות משחקים בין ליברפול ויונייטד. היא יכולה לפגוע גם בכיס של הבעלים, בגופי השידור השונים ועוד. מה שכן, היא תעלה את רמת המשחק.
ברגע שיש פחות משחקים, כל משחק חשוב יותר. אם עכשיו ליגת האלופות הייתה מורכבת משלב ליגה אחד עם 24 מועדונים ושישה מחזורים, היו נמנעים מאיתנו משחקים כמו הקרב בין ברסט לשטורם גראץ או תוצאות סטייל 2:9. יש מקרים שבהם פחות זה יותר, בטח כשהשחיקה מצטברת משנה לשנה ואין שום סימן באופק.
תגובת הנגד תגיע מתישהו, למרות שלפיפ"א אין אינטרס להקטין מפעלים (ובכך להסית יותר אומות נגד ג`יאני אינפנטינו), אבל בסוף כדורגל הוא משחק של שחקנים, ושל שחקנים ספציפיים. גם אם רמת הכישרון הכללית עולה, הפער בין 5-10 השחקנים הטובים בעולם לשאר גדול. כדורגל בו אין את ויניסיוס, לאמין ימאל, ארלינג הולאנד, ג`וד בלינגהאם ורודרי הוא כדורגל פחות טוב, ויכול להיות שזה יהפוך לעניין כמעט טריוואלי אם עומס המשחקים ימשיך. יהיה שינוי. השאלה היא כמה בלאגן יהיה עד שהוא יגיע.
