משפחות משרתי המילואים זועמות: בדיוק כשהן מנסות להתאושש ולאסוף את השברים מהנזקים הכלכליים והתעסוקתיים שספגו – מגיע עכשיו גל חדש של צווי מילואים והחשש הוא מקריסה כלכלית של אלפי מילואימניקים ומשפחותיהם. "קוראים לנו שוב מעכשיו לעכשיו, ולתקופה ארוכה, לא נוכל לעמוד בזה", הם זועקים. "כבר לא יכולות להיות חזקות יותר", מזהירות נשות המילואימניקים
א' (34), קצין קרבי במילואים ששירת כחמישה חודשים ברצף בגבול הצפון, השתחרר בפברואר בתקווה לשקם את הקריירה, להכיר מחדש את הילדים שהשאיר בבית, ולהרכיב את החלקים המתפרקים של בת הזוג שלו ושל נפשו, אבל עכשיו הוא והחבר'ה שלו קיבלו צו מילואים נוסף.
"זה צו מהיום למחר", הוא אומר בקול אובד עצות. "המשמעות היא שאחרי שאנחנו מנסים להתאושש מאז פברואר ולחזור לסוג של שגרה, אנחנו צריכים לצאת שוב לכמה חודשים ומרגישים שהחיים שלנו נעלמו לנצח, שהאחרים ממשיכים ומשאירים אותנו מאחור. זה מה שההיסטוריה מלמדת אותנו על מלחמות ארוכות. מי שחזר מווייטנאם גילה שאין לו חיים שחיכו לו, דורות שלמים של גברים שחזרו ממלחמות ארוכות, גם ממלחמת העולם השנייה, ועשו דברים מדהימים במלחמה, גילו שהחיים המשיכו בלעדיהם ומי שלא נלחם תפס את המקום שלהם. זה הפחד הכי גדול שלי".
א' כמובן לא לבד, אבל הוא ועוד קצת יותר מ-100 אלף משרתי ומשרתות מילואים בעלי משפחות, המהווים אחוז אחד בלבד מהאוכלוסייה בארץ, מרגישים מאוד לבד. בעוד שכולנו – חוץ ממשפחות החטופים, משפחות הנופלים, הפצועים והמשרתים – חזרנו לשגרה, הם נתקעו בענן אבק שמסרב לשקוע וחונק רק אותם.
יש מלחמה, מה אתה מצפה שיקרה? "שהנטל יתחלק בין כל מי שיכול לשרת. לא ייתכן שכל כך מעטים משרתים במילואים כל הזמן. למה קוראים לנו שוב מעכשיו לעכשיו ולתקופה כזו ארוכה, למה שוב הנטל הוא על אותם אנשים, ולמה אין לנו טיפת ודאות? רוצים לקרוא לנו שוב? תקראו לנו מראש, כדי שנוכל להתכונן עסקית, משפחתית, לא להשאיר את האישה והילדים ככה בבום שוב לבד. תנו לנו מרווחים גדולים יותר, ותנו לנו ודאות של סיום".
אף אחד לא יודע מתי המלחמה נגמרת. "נכון. אבל לא צריך לדעת מתי המלחמה נגמרת כדי להגיד לי שביולי יהיה מישהו שיחליף אותי. אחרת אני אגמר, אנחנו ניגמר. לאט-לאט אנשי מילואים שהם בעלי משפחות והשאירו מאחור את כל החיים שלהם, לא יהיה לנו דלק להילחם יותר, וגם לא דלק לחיות אם הילדים והנשים והעסקים והחיים שלנו נפגעים כל כך. ילדים שלא זוכרים מי זה אבא, ועכשיו אבא שוב צריך לצאת לחודשים של מילואים. נשים שלומדות להסתדר לבד וכבר לא סומכות שתהיה שם, כי אין להן שום ודאות. וגם מעסיקים שאוקיי, אסור להם לפטר אותך, אבל את הג'וב שלך שאתה כל כך אוהב נתנו למישהו אחר, כי כמה אפשר לחכות שהמשימות יתבצעו?"
א' לא מוכן להודות שהוא ינסה להתחמק – לפחות חלקית – מהצו החדש שהגיע, אבל אם מנסים לקרוא אותו בין השורות, מבינים שזה כנראה מה שיקרה.
גם לג', שבימים אלה נחת עליו צו נוסף, נמאס. ג' רגיל להיות תלוי בסנפלינג בין שמים וארץ: יש לו עסק לאחזקה וניקוי בגובה של בניינים. אבל אחרי חודשים ארוכים של מילואים הוא הפסיד לקוחות רבים שכבר לא יחזרו, ועכשיו קיבל עוד צו. "משבעה בניינים שטיפלתי בהם באופן קבוע, נשארתי עם שלושה", הוא מספר. "השאר עזבו. לקחו מישהו אחר במקומי. העסק שלי יחסית חדש, וככה לא היה לי איך להראות הכנסות שנה אחורה, אבל הצלחתי להוכיח שהעסק היה בצמיחה. קיבלתי פיצוי של 15 אלף שקל, מתוכם הורידו לי 30% מס, ונשארו 10,000 שקל. זה כלום לעומת הסכומים שהפסדתי. אני מנסה לשקם את העסק, ובום, קוראים לנו שוב למילואים ואני צריך להתחנן שייתנו לי פחות זמן מילואים, כדי שלא אקרוס. עם כל הכבוד בזה שאומרים לנו שאנחנו הכי מוכשרים לבצע את המשימה, המדינה הייתה יכולה בזמן הזה להכשיר עוד אנשים".
איך להכשיר? לא הופכים מישהו בחודשיים ללוחם. "אבל יש אנשים שהם רובאי 07 או 05 (הכשרה כקרביים – על"א) והיו בעבר לוחמים, ושיחררו אותם ממילואים והם רוצים עכשיו להתגייס, ואנחנו שומעים שאומרים להם לא. אנשים שעשו תפקידי לוחמה בסדיר ואמרו להם שלא צריכים אותם יותר. זה היה נכון לפני 7 באוקטובר, אבל עכשיו צריכים, אז תכשירו ותגייסו. אולי לא ייכנסו לעזה, אבל הם יכולים לתת יד באיו"ש".
ובינתיים מה קורה בבית? "אשתי עצמאית, כותבת תכנים, וגם העסק שלה נפגע כי מתחילת המלחמה היא לבד עם הילדים הקטנים והפסידה הרבה עבודות, ומבחינה כספית זה אומר שאנחנו נושכים שפתיים כדי להחזיק מעמד".
מה זה אומר כל פעם להתחיל מחדש בעסק. "זה עוד פעם לפרסם את עצמי ולמצוא עוד פעם לקוחות, הפרסום מחדש עולה לי כסף, והם חושבים שה-10,000 שקל שהם נתנו לי עוזרים במשהו. ויש לי חבר'ה שמקבלים מהמדינה שמקבלים עוד פחות, מה זה עוזר? עם כל הרצון הטוב להילחם ולהיות עם החבר'ה שלי ששוב נלחמים עכשיו, אני לא יכול כל כמה חודשים לעצור את כל העבודה שלי, להגיד ללקוחות אני שוב הולך למילואים, ולצפות מהם שיחכו לי.
