"הצטרפו אלינו לשידורי הלילה הדרמטי" – זו הייתה הקריאה הנרגשת של כל כלי התקשורת:
- "ראש הממשלה קטע את סדר יומו ושומר על שתיקה – ולא בגלל צרידותו"
- "השיחות על סף פיצוץ"
- "זהו. זה נגמר. אי אפשר עוד למשוך את הזמן"
- "המערכת נכנסת לכוננות, יש אולטימטום"
- "בצה"ל נערכים לגיוס נרחב של חיילים"
אם חשבתם שהדרמה המשודרת היא לקראת התקיפה באיראן, אז זהו. שלא. זה היה שידור של עוד לילה בכנסת שתוצאותיו ידועות מראש. לא היה כמעט פרשן, פאנליסט או מנטליסט שסבר שהכנסת תפזר את עצמה לדעת. גם הבורסה לא התרגשה ביודעה ש…לא יהיה כלום. תכלס, זה היה קל יותר ממה שאולי נדמה: הסיעות החרדיות הפסיקו עוד בבוקר את חרם ההצבעות וחזרו לחיק הממשלה. נתניהו, למעט טלפון החנופה לרב הירש ("תדע, אני נכד של רב"), לא נתפס מזיע יתר על המידה ואפילו יולי אדלשטיין, בניגוד לטרנד הפיטורין, נשאר בתפקידו כיו"ר הוועדה.
בדצמבר 2014 אמר נתניהו שהוא "לא יסבול אופוזיציה בתוך הקואליציה". זה היה התירוץ שלו לפיטורי ציפי לבני ויאיר לפיד מממשלתו, והוסיף: "אני לא נצמד לכיסא. צריך לקבל מנדט ברור מהעם להנהיג את ישראל". נתניהו ניצח בבחירות ומאז הוא, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות קשורים בקשר גורדי. אריה דרעי אינו צריך להיות עוד "אריה שואג" ליד נתניהו. הגוש יציב, אז למה לפרק אם אפשר לפהק?
נתניהו פירק את האופוזיציה מתוך הקואליציה (ארכיון) | צילום:
חיים גולדברג, פלאש 90
ביוני 2025 ראינו שוב אופוזיציה (גולדקנופף) בתוך הקואליציה, מה גם שהעם משווע עכשיו לבחירות כדי לקבוע מי אחרי 7 באוקטובר ראוי להנהיג את ישראל – ובכל זאת נתניהו נצמד לכיסא וכך גם שותפיו, שבולעים כל צפרדע אפשרית, כולל סמוטריץ', שבולע כל גרגר סיוע שנכנס לעזתים ברצועה.
חבר הכנסת גפני אמר השבוע בפאסון: "נהיה בקואליציה או אולי באופוזיציה". אעלק לא אכפת לו. האיש שמכהן בכנסת 37 שנים ומשמש יו"ר ועדת הכספים כמעט מאז שנולד, לא יוותר על כל הטוב הזה כל כך מהר. כך הפך הרב לנדו ל"כוכב הבא". אין בית בישראל שלא שמע את הדיווח: ממתינים למוצא פיו של מנהיג יהדות התורה, אם יורה לגפני לפרוש או שיציל את הממשלה. וראו זה פלא. "תישאר, תישאר", אמר הרב הליטאי שקובע לנו את גורל המדינה והוכיח את שכתוב במסכת מגילה – מי תכלס המושל בכיפה. היו לנו עוד גיבורים בערב ההצבעות. למשל יצחק גולדקנופף, שבהחלט עלה על רבו של גפני. גולדקנופף, שאך לפני חודשים אחדים אמר שאין צורך לפרק את הממשלה כי "מה רע פה", הצביע עכשיו בעד פיזורה. בקואליציה מתוקנת, חבר ממשלה שפועל להפלתה – לא יישאר בה. אם גולדקנופף לא יוותר מרצון על מכרה הזהב שלו, ספק אם נתניהו יעז לפטרו.
לא יוותרו על מכרה הזהב כל כך מהר, גפני וגולדקנופף (ארכיון) | צילום:
יונתן זינדל, פלאש 90
ב-2001, עם נפילת ממשלת ברק, נתניהו שהוביל בבטחה בסקרים, הודיע שיחזור לראשות הממשלה בבחירה ישירה אך ורק אם הכנסת תפוזר ויהיו בחירות כלליות. "אני לא רוצה להיות ראש ממשלה כדי להיות. אני רוצה את הכלים להנהיג ולעשות", כך הסביר. הכנסת (כולל החרדים) סירבה אז לפזר עצמה. שרון התמודד במקום נתניהו והשאר היסטוריה. דווקא בתקופה הזו, של מלחמה וצורך משווע בגיוס חיילים, נתניהו מעדיף שלא לעשות היסטוריה ולתקן את העיוות שחטאו בו גם קודמיו. הרצון להנהיג, לעשות ולשנות כנראה מסתיים כשאתה תלוי ברבני הישיבות.
ומה על האופוזיציה? בסיכומו של עניין יגידו המבקרים, שכרגיל – היא נכשלה ובגדול. חבר הכנסת מתן כהנא הסביר את ההחלטה שלא להניח את ההצעה לפיזור הכנסת עוד בשבוע שעבר, למרות שאז יהדות התורה הייתה הרבה יותר מיליטנטית בעניין הפיזור, מחשש שהחוק יפול ואז כרגיל ילגלגו על תבונתם הפוליטית. חלף שבוע. החוק הוגש ונפל – נתראה עוד חצי שנה. אחרי שראיתי את ליברמן מסתובב בלילה עם שש-בש במליאה, אפשר לומר שהוא וחבריו לא סתם הפסידו. הם חטפו מארס-חרדי.
באופוזיציה לא הצליחו להשפיע על הקואליציה – נתראה עוד חצי שנה (ארכיון) | צילום:
חיים גולדברג, פלאש 90
אז מה הצעד הבא? על האופוזיציה, שנראית יותר כמו גרטה משוודיה, לנסות להציל מעט מכבודה האבוד ולצאת בכל הכוח נגד "מסמך ההבנות" החרדי. לחשוף מעל כל במה את גודל הונאת הגיוס. ונתניהו? הוא כבר ביעד הבא. עזבו אתכם מגיוס חרדים. אני כבר בדברים הגדולים: איראן ושאר החזיתות. היידה לניצחון.
סבתא שלי ז"ל אמרה פעם שהיא מאמינה שיום אחד האנושות לא תזדקק עוד לצבא. יכול להיות שהיא צדקה? מי צריך גיוס? הרי תכף מגיע הניצחון המוחלט.
