עמוק לתוך החודש השניים עשר למלחמה הארוכה והמתישה בתולדותינו, מדינת ישראל נקלעת לסחרור ביטחוני, מצב בו אירוע רודף אירוע, תגובות שרודפות אין סוף אירועים בכל הזירות סביבנו. מבחינה ביטחונית, מצבנו לא רק שאינו משתפר אלא הולך ומסתבך, מנגד אין שום אופק שמצביע על סיום המלחמה או אפילו כיוון לפתרון המצב.
בעזה, ישראל תקועה ומדממת, מלחמה שיכלה להסתיים לפני חצי שנה כאשר נתניהו "מכר" לציבור את ה"פסע מניצחון", בינתיים הפכה למסע כומתה. עיקר המאמץ של צה"ל כיום הוא לבלום את השתקמות חמאס, שממשיך לשלוט ברצועה, בעזרת מחסניו הגדושים באספקה ובציוד. את מזוודות הכסף שעברו אליו בידי ממשלת נתניהו, שתרמו לבניין עוצמתו, מחליפה כעת האספקה ההומניטרית הגדולה שממלאת את חשבונותיו בכסף רב ומאפשרת את בנייתו מחדש. הגימיק של ציר פילדלפי, בהצגת רה"מ, התברר כחסר משמעות אחרי שהתגלה שאף מנהרה בכלל לא הייתה פעילה. אבל הכסף הרב שזורם לחמאס אכן בונה אותו מחדש.
ברור שהקונספציה של נתניהו, שהובילה לאסון 7 באוקטובר, לפיו חמאס טוב לישראל, נמשכת גם כעת. העובדה שהוא מסרב בכל דרך להחליף את שלטון חמאס בעזה, כאשר מחודש פברואר מערכת הביטחון מנסה לגבש תוכנית להחלפת שלטון חמאס ונדחית כל פעם מחדש, היא ההוכחה הברורה לכך שנתניהו מעוניין להשאיר את שלטון חמאס על כנו. מדובר במחדל הגדול ביותר והחמור ביותר של המלחמה. 1,657 נרצחים והרוגים בידי ארגון הטרור המפלצתי, כאשר לממשלת נתניהו אין שום עניין להחליף אותו.
שרידי חמאס שמתאגדים מחדש משמשים עבור נתניהו לבניית הנרטיב החדש של "איום קיומי" כביכול, דבר שמאפשר לו לדבוק בהמשך המלחמה ומהימנעות מעסקה לשחרור החטופים, שתקדם את סיום הלחימה. בפועל, עזה היא ביצה טובענית אחת גדולה, וצה"ל עשה את המירב כדי לייבש לא מעט ממנה, אבל כל המשך של הלחימה ללא החלפת שלטון חמאס לא מביא שום תוצאה ממשית וגובה את חייהם של טובי חיילינו ללא הישג מהותי משנה מציאות. במצב הזה, למדינת ישראל, חוץ מהשבת החטופים, אין מה לעשות ברצועה ויש לצאת ממנה כמה שיותר מהר.
בצפון, ישראל בעיצומה של מלחמת התשה שסופה לא נראה, הגליל מהווה מטווח הבית של חיזבאללה ותושבי הצפון מהווים בשר התותחים שלו, צה"ל מתנהל בקצב שלו בתקיפות יום יומיות על חשבון הספיגה של התושבים האומללים ומכיוון שלממשלה לא ממש אכפת אז גם לצבא זה היה די נוח עד עתה. אפשרות הכניסה קרקעית ללבנון בלי שום אסטרטגיית יציאה ו/או מחשבה מה זה ישיג, גם אם תוגדר כמוגבלת כביכול, תסבך את המצב הרבה יותר.
חיזבאללה לא יפסיק את המשך הירי כתוצאה מכך אולי אף יגביר את הירי, ובדומה לרפיח בהעדר יכולת לממשלה חלשה לקבל החלטות גם על יציאה חזרה – כי זה "סמול", ישראל תישאר גם שם תקועה, בפועל תקועה בשתי זירות במקביל עם מחיר שחיקה גדול, מתיחת הצבא באופן שלא יוכל לרכז מאמץ בשום מקום ויותיר זירות נוספות בסיכון רב.
מבן גביר ועד ירדן: גורל הרשות הפלסטינית
גם ביו"ש הולכת ומחמירה ההסלמה, בן גביר הפירומן עושה ככל יכולתו להביא להבערת השטח, בתחרות בינו לבין סמוטריץ' מי יצליח לגרום למלחמה מלאה שתביא לכיבוש מחדש של יהודה ושומרון, ותפיל את הרש"ף עם גירוש של המוני פלסטינים. לשני המשיחיים אין שמץ של מושג מה משמעות הפעולות החמורות שלהם וכמה ניצול רפיסות רוה"מ תוביל לבעיה של חוסר יציבות אזורית.
הבעיה הראשונה שתתרחש זה קריסת המשטר בירדן אשר תלוי באופן מוחלט ביציבות ביו"ש. השבוע לראשונה ניצחו בבחירות לפרלמנט שם הקיצוניים המוסלמים ברוב גדול מהלך שמחליש מאוד את המלך, היה וירדן תקרוס, תקרוס מיד לאחריה גם סעודיה אפקט דומה לאביב הערבי אלא שבמקרה הזה מדובר בחורף של כל המדינות המתונות סביבנו.
כבר כיום, על הגבול המזרחי של ירדן בצד העיראקי הקימה איראן מיליציה שיעית בת מאות אלפי לוחמים, שמאיימים ביום פקודה להפיל את השלטון הירדני והסעודי. כל תרחיש קריסה כזה יחשוף את ישראל לאיום ישיר לכל אורכה, זה באמת איום קיומי שלא צריך להמציא ושאין ביכולתנו כיום להתמודד איתו. בביקורו של נתניהו בבקעת הירדן השבוע הבטיח בניית מכשול בשמונה מיליארד שקל. רוה"מ, שום מכשול לא יעצור קריסה של ירדן על רקע חוסר שליטה בבן גביר.
בסוריה במקביל לעיראק, הולכת ונבנית זרוע איראנית מקבילה לחיזבאללה עם תעשייה צבאית שתשרת את שני הכוחות. בחזית האיראנית, אלמלא הצי האמריקני שכנראה יסתלק מכאן אחרי הבחירות בתחילת נובמבר, סביר שהיינו כעת בעיצומם של חילופי אש בין טהרן לת"א, מה שיכול להתלקח בקרוב, ומול כל זה במה עוסק רוה"מ? בציר פילדלפי… קשה לתאר במילים כמה ראש הממשלה רחוק מהמציאות ומנותק הוא וממשלת הכבשים.
נתניהו שטרוד אך ורק בשיקולים פוליטיים ואישיים, בונה משחק מלחמה משל עצמו, שמנסה לחבר בין לוח הזמנים ההישרדותי שלו למלחמה שמשרתת אותו, בעיקר למלחמה של שלשום, יחד עם זה סיפור פילדלפי לא העלה את שיעור התמיכה בו, מסתבר שאנשים לא ממהרים לקנות סיפורי בדים, ובמצב הזה ועל מנת להמשיך את המלחמה שמשרתת אותו, ייתכן שנראה את המבצע הקרקעי בלבנון קרב ובא. בהעדר קבינט מלחמה, ובמצב ששר הביטחון כלוא יחד עם צה"ל בחוסר ברירה, נמצא את עצמנו חוזרים ללבנון במהרה.
לנתניהו זה יאפשר העמקת המלחמה, הפסקת העיסוק בעסקת החטופים, והסבר לשופטים בדצמבר למה הוא לא יכול להעיד באמצע מלחמה. המלחמה בשירות נתניהו לא רק תבטיח את הפסד המלחמה הנוכחית אלא גם את ההפסד בסיבוב הבא, אליו איראן נערכת ופועלת בכל כוחה ומרצה, היא בונה יכולות חדשות ומשמעותיות סביב ישראל ולומדת את הלקחים מהסיבוב הנוכחי, מולה לישראל אין כל אסטרטגיה ושום ראייה קדימה, בשטח יש רק אסטרטגיה איראנית והיגררות של ישראל הרחק מאחוריה.
בניגוד למלחמות קצרות ומכריעות, למלחמות מתמשכות יש מחירים כבדים, ראשית כל ההישגים נשחקים, בדומה למתאגרפים בסיבוב החמישה עשר מאבדים את יכולת ההכרעה, וגם נעלם מנגנון היציאה. אבל המשמעות הכי חמורה הינה איבוד ההרתעה, לא ניתן להחזיר אותה במצב של שחיקה מתמדת בהעדר הפסקת לחימה אין יותר מחיר נקוב להפרה.
לצערנו זה המצב בצפון מול החיזבאללה, אין לו עניין לחזור להפסקת אש ולכן מעדיף חיזבאללה להמשיך את המשך ההתשה כשבינתיים מי שאימץ את הסכם הנסיגה זה ישראל שפינתה את הגליל מתושביו. הפתרון ישנו כמובן, לסגור את המלחמה בדרום, לאפשר פתרון מדיני מול לבנון, ואך ורק אם זה נכשל ללכת למהלך צבאי מתואם מול האמריקאים עם מנגנון יציאה.
המלחמה הפכה למטרה – ולנתניהו אין אינטרס
במצב הנוכחי שהמלחמה עצמה הפכה למטרה המהווה מקור היציבות לנתניהו ולממשלה, לנתניהו אין שום אינטרס להביא לסיומה כל עוד המחירים הכרוכים בכך משלמת המדינה ולא הוא. ולא עושה רושם ששום מחיר הכרוך בהפרדה הזאת משנה משהו לנתניהו. לא היה אי פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל ולמיטב ידיעתי בשום מדינה דמוקרטית בעולם מצב כזה של היפוך מוחלט של סדר חייה, קידוש כאוס המלחמה על פני מצב יציבות ושלום, מצב בו העם משלם את מחירי ההקרבה למען שביעות רצון ההנהגה, למען שמירת היציבות הפוליטית של הממשלה ולמען שרידות מנהיגה, כאן הבייס של נתניהו עצמו ושל שותפיו הוא קיום המלחמה ולכן פנינו להמשך ההסלמה.
לצה"ל אין בינתיים הגדרה מה יעדיו, והוא נלחם בגבורה כמו ארגון מאולף על אף הקשיים המרובים שנתקל בהם, הוא מסונדל בשם הדאגה האמיתית והכנה לביטחון למרות שכבר חודשים הוא משרת מטרות אחרות. מלחמה כמטרה היא ללא סוף במהותה היא מתנהלת טקטית ללא כל הישגים אסטרטגיים ושיתוק מדיני מוחלט וללא כל נקודת יציאה.
כל הדלתות ששר הביטחון מנסה לפתוח כדי להביא מוצא של הישג למלחמה ננעלות מיד על ידי ראש הממשלה. הרמטכ"ל, האלופים, המפקדים הבכירים ושר הביטחון, כולם אכולי אשמה מה-7 לאוקטובר ועושים הכל באמת ובתמים לפרק את האויב ובהצלחה לא קטנה. אלא שבינתיים, מטרת המלחמה הביטחונית התהפכה מעל ראשם והפכה לפוליטית ללא מודעותם ליעד היחיד שהינו המשך קיום המלחמה וככל שתעמיק ותסתבך הרי זה משובח.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים
