סוף סוף מצאתי את משותף בין פעיל השלום אייבי נתן ז"ל לבין בנימין נתניהו, שיבדל לחיים ארוכים: שניהם האמינו ב…מים.
אייבי נתן, טייס חייל האוויר לשעבר, שנפגש עם המחבל יאסר ערפאת עוד כשהיה אסור על פי החוק ונידון על כך לשישה חודשי מאסר, הפעיל מול חופי תל אביב את תחנת הרדיו הפיראטית "קול השלום". חוץ מהעובדה שניגנו בה את השירים הטובים ביותר ושהיא הייתה כמעט היחידה ששידרה 24 שעות ביממה, היא גם הטיפה ל…שתיית מים: "Drink cool, refreshing water, there is nothing better for you we say". שתו מים. רק מים".
ג'ינגל המים בקולו של אייבי היה כל כך חזק עד שהוא פשוט הטריף את יבואניות המשקאות התוססים. נתניהו, כמו אייבי נתן, רק בחלוף חמישים שנה, ביקש בפתח מסיבת העיתונאים שהתעכבה, רק מים. "תנו לי בבקשה רק מים", הוא אמר. נתניהו, כמו אייבי נתן, הקפידו להיראות חדורי מטרה גם אם זה נגד הזרם. לעיתים זה נראה כה מוזר עד שאי אפשר להתנתק מהשאלה – האם זה מתוך אמונה או חלק מאומנות האשליה?
נתניהו שכח שהיה בשלטון עד עכשיו
שמונים יום חלפו מאז שנתניהו קיים את מסיבת העיתונאים האחרונה שלו. מאז, בעזה בעיקר דשדשנו ושום חטוף לא שוחרר.
מה השתנה ממסיבת העיתונאים הקודמת? (ארכיון) | צילום:
יונתן זינדל, פלאש 90
היו לי הרבה ציפיות ממסיבת העיתונאים הזו. בכל זאת, בשמונים יום ז'ול וורן הספיק להקיף את העולם. אבל פייר? התאכזבתי. אלוף הארגומנטים, המאסטר של ההסברה, לא בא מוכן ולא הצליח לנפץ את התחושה ששחרור חטופים, בד בבד עם מיטוט חמאס, היא לא יותר מעוד אשליה:
התפרקות סוריה – "הקרדיט מגיע לי", אמר נתניהו. אפשר להתווכח. זה מעולם לא היה חלק מבנק המטרות. איש לא חזה שזה יקרה: לא במערכת הביטחון ולא בממשלת נתניהו.
"תתרגל לרעיון שלא נחזיר אפילו חטוף אחד", ציטט נתניהו קצין בכיר מאוד, שכך לכאורה אמר לו בראשית המלחמה. נו באמת! חמאס חטף 250 ישראלים סתם, משעמום, כדי שלא לקבל תמורתם דבר? הרי עלובי הנפש האלה סוחרים אפילו בגופות! תג המחיר נקבע על ידי נתניהו עוד בעסקת שליט. השבת החטופים הייתה חלק ממטרות המלחמה עוד בישיבת הקבינט הראשונה שלאחר מחדל 7 באוקטובר.
על השאלה "מדוע אנחנו נכשלים כל כך בהסברה", נתניהו מיהר לשלוף משהו כמו "הם עובדים על פי תכתיבים פקידותיים". טוב. גם כאן נוח להאשים אחרים ולדחוף את המילה "פקידים". כל זאת אחרי שדווקא מי שאינם פקידים ונחשבים למסבירים מעולים, הודחו, שונמכו או הועלמו. מי צריך אותם כשיש את מאי גולן, ניר ברקת ועמיחי שיקלי שיגמגמו בבריטניה? דוח וינוגרד שבדק את הכשלים בהסברה במלחמת לבנון השנייה הורה על הקמת מערך הסברה לאומי. ממשלת אולמרט אימצה את הדוח כלשונו, בדיוק לפני ח"י שנים. אך מאז המערך גסס לאיטו. הדוברים של נתניהו עסוקים היום במתן הסברים אחרים.
מול התקשורת הבינ"ל זה נחמד – אבל איך הוא מתכוון להציל אותם? (נתניהו באחת ממסיבות העיתונאים) | צילום:
חיים צח, לע"מ
"כיצד ייתכן שאריה דרעי, שקורא לחרדים שלא להתגייס, מקבל החלטות לגבי עתידם של הלוחמים?", נשאל נתניהו. הקוסם נתפס לא מוכן והשיב: "הוא לא אמר את זה, אמרו לי שהוא לא אמר את זה". ובאשר לחוק הגיוס? "יש כאלה שעיכבו את חוק הגיוס בגלל דברים פוליטיים" – דברי נתניהו, כאילו נחת אתמול ולא בשלטון בערך מאז שנחתו על הירח. אומן האשליות יכול היה למצוא תשובה טובה יותר. הרי ברור ששם, ב"אולפני התרעלה", יעלו בקלות על הטריקים והשטיקים.
ואם הזכרנו אולפנים, כשהשואל מערוץ 14 (כן, שוב, בפעם הרביעית ברציפות הוא הוגרל להיות הראשון ששואל), פותח בשאלה: "אדוני ראש הממשלה, ב…בערוצי התעמולה אומרים ש…", נתניהו בוחר שלא להסתייג מהדברים. אין לו גם שום בעיה כשקוראים לתקשורת "תרעלה". ה"ראש ממשלה של כולם" סבור שמי שאינו חושב כמותו הוא מבולבל, לוקה בטירוף קל, חסר יציבות נפשית או סתם מפזר רעל. כן. זו המשמעות של "תרעלה". עכשיו, אחרי כשלמדנו את ההגדרה המילונית, תגידו אתם לאיזה ערוץ שייכים הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש המל"ל ומ"מ ראש השב"כ שהעזו להתנגד? עוד ישלחו אותם לשתות מים בסירה של אייבי. שיירגעו.
המילים שלא נאמרו – וחשפו את נקודת החולשה
בפינת המצגות, נתניהו הראה מכתב של חייל הדורש הכרעה. נכון. זה לא פריט נדיר. לפחות שליש מהציבור מאמין שזו הדרך הנכונה. אבל אתה, נתניהו, אמרת לפני חצי שנה, אחרי כיבוש רפיח, ש"אנחנו מרחק של – לא כמה חודשים אלא כמה שבועות מהכרעה". אז מה קרה? אם מה שאמרת בזמנו לא קרה, למה שנאמין שזה יקרה החל משבעה באוקטובר הבא, דהיינו בחלוף 720 ימי לחימה? כמה זמן תימשך הלחימה וכמה זמן נשאר בעזה הלא-כבושה עד ששלטון של פצפיסטים יחליף את החמאסניקים?
לא משכנע מספיק מול האווירה הציבורית והקושי של המשרתים (ארכיון) | צילום:
יונתן זינדל, פלאש 90
אני דווקא רוצה להאמין לנתניהו. באמת! אבל צר לי. במסיבת העיתונאים הוא לא סיפק את הסחורה. הוא נע בין מכירת אשליות לבין אמירות לא ברורות. נתניהו בחר להתחמק ממתן תשובה לשאלה אם הוא בעד עסקה חלקית. הייתכן שבכל זאת לכך הוא חותר, למרות שמרבית הציבור מעדיף עסקה מלאה/כניעה או כיבוש?
חודשים אחדים לפני ההתנתקות שימשתי ראש המטה של שר האוצר נתניהו. נתניהו דחק בראש הממשלה שרון לקיים משאל עם. עשינו אז קמפיין אגרסיבי בתואנה שכך יש לעשות כשמדובר בהחלטות קרדינאליות הקורעות את העם: "העם נבון מספיק כדי לדעת מה נכון לעשות. זו הדרך הראויה לקבל החלטות מסוג זה ולא רק בכנסת". אמר אז נתניהו שסחף מדינה שלמה וטלטל את ראש הממשלה.
גם עכשיו מונחת לפתחנו החלטה היסטורית. אפילו נתניהו אמר זאת. זו החלטה שעשויה להתברר כהרת אסון עם נפילתם של עוד חיילים, מותם של החטופים וללא הכרעה או כהחלטה האמיצה והכי נכונה בהיסטוריה. כרגע שותפים לה רק חברים בקבינט, לא הכנסת וכנראה לא רוב העם. עובדה. נתניהו הפעם (לא נתניהו של פעם) לא העז להציע משאל עם. למה? או שהוא יודע שהוא אכן לא הצליח לשכנע, או שהוא חושב שרק הוא צודק או ש…הכול אשליות והדברים בסוף, איכשהוא יסתדרו. אבל על-אמת. לא במסיבות עיתונאים. גם אדוארד נורטון, בסרט אומן האשליות, גורש מהעיר, חזר והצליח להשיג את מבוקשו.
הלוואי. סוף טוב לא חייב להיות רק בהוליווד.
